אאא

לעתים אפילו הורים וילדים מוצאים עצמם במאבק משפטי. כך קרה לאם ובנה שחתמו על הסכם בשנת 2000, ולפיו האם תעביר לו את זכויותיה במשק במושב שבו היא מתגוררת. הוא מצדו התחייב לשלם את חובות המשק וכן לדאוג לאמו כל ימי חייה ולטפל בענייניה.

בשנת 2008 האם חתמה על שורה של מסמכים לצורך העברת הזכויות במשק לבנה.

בשנת 2011 הגישה האם – כיום בת 85 – תביעה באמצעות האפוטרופס שמונה לה, לפסק דין הצהרתי שיורה על ביטול רישום המשק על שם בנה. השאלות המרכזיות שעמדו על הפרק היו האם העברת המשק נעשתה מדעתה ומרצונה, והאם הבינה את משמעות חתימותיה.

האם טענה בין היתר כי הוחתמה על מסמכים וניירות מבלי שהוסברה לה משמעות ההסכם ומבלי שעברה בדיקה מנטלית.

היא טענה כי הוטעתה וחתמה על הסכם מפלה וחד צדדי, במסגרתו העבירה לבנה את זכויותיה ללא כל תמורה או התחייבות מצדו, וללא ערבויות או בטחונות לקיום ההסכם.

היא סיפרה כי ההסכם הוביל אותה לחרפת רעב, לאחר ששילמה מכספה הלוואות וחובות כלפי הבנקים – שבנה התחייב לשלם אך לא עשה זאת.

בנוסף, לדבריה הבן התעלל בה, חיבל בביתה, לא עיבד את המשק, לא העביר לה דמי מחיה לצורך קיומה בכבוד – דבר שאף גרם לה להגיש נגדו תלונה במשטרה בגין הונאה ואלימות.

מנגד, הבן-הנתבע טען בין היתר, כי בין השניים הייתה מערכת יחסים טובה, ואילו התביעה היא תוצאה של הסתה מצד אחיותיו וגיסתו. לטענתו, האם צלולה בדעתה, ואחיותיו פועלות בכל דרך במטרה להשיג את מבוקשן, אולם מדובר במתנה שהושלמה ואין כל הצדקה לבטלה.

עוד הוא טען כי כל המסמכים שעליהם חתמה אמו הוקראו והוסברו לה על ידי שורה של עורכי דין.

עו''ד איליה וייסברג. באדיבות המצלם
עו"ד איליה וייסברג. באדיבות המצלם
הגדלה

"אני בוכה, בוכה, בוכה"

לנוכח חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש, השופטת אליה נוס קבעה כי האם לא הייתה כשירה מנטלית בשנת 2008, ונוכח נסיבות חייה, וככל הנראה מצבה היה כזה גם בשנת 2000.

"אין לו לבית המשפט אלא לאמץ מסקנותיו של בעל הידע הנדרש, אף אם מדובר בהערכה ספקולטיבית, שכן לדברי המומחה, מדובר אמנם בספקולציה, אך במונחים של סבירות גבוהה", הבהירה השופטת.

כמו כן, השופטת האמינה לאם שהעידה בבית המשפט וסיפרה שבנה לחץ עליה לחתום על ההסכם, בשעה שהם היו בדרך לחתונה משפחתית.

בעדותה הקשה האם טענה כי "הוא לא לקח אותי לחופה, בדרך לא יודעת איפה הכניס אותי, לא יודעת איפה, ישבתי בחוץ, אני בוכה, בוכה, בוכה, שיקח אותי לחתונה, לא לקח אותי עד שבסוף אמר לי בואי, תחתמי כאן. חתמתי."

השופטת אף ציינה נימוק נוסף לביטול ההסכם, ולפיו מדובר במתנה על תנאי, במסגרתה הבן לא קיים את חלקו לדאוג לאם ולסעוד אותה.

בהקשר זה השופטת ציינה כי "מסקירת עדויות קרוביה של התובעת, כמו גם דברי האפוטרופסים שמונו לתובעת, עולה תמונה עגומה לפיה התובעת נותרה מוזנחת, במצב כלכלי קשה, בעוד הנתבע אינו ממלא אחר התחייבויותיו".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

על כן השופטת קיבלה את התביעה וקבעה כי העברת המשק בטלה. הבן חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.

  • ב"כ התובעת: עו"ד אמיר זבולון  
  • ב"כ הנתבע: עו"ד מלכה צור

עורכי דין משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עו"ד איליה וייסברג עוסק ב- דיני משפחה 

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.