האם אתם בעד הפגנות 'הפלג הירושלמי'?
 
אאא

רצה הגורל ואני מתגורר בצומת ההפגנות היא צומת מרן היא צומת ברילן (אם תרצו בר-אילן) בשעת כתיבת שורות אלו למול עיניי מנהלים באפילה מרדף -הנדון לכישלון מראש- בחורי ישראל צעירים אחרי בחורי ישראל צעירים גם הם, אך לפני רגע קט הושלכו לעבר הרודפים אבנים, בבחינת "תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות".

ממקום מושבי כצופה מן הצד מעלים מראות אלו רגשות מעורבים וקטעי זיכרונות, כעס שמחה ועצב מלווים באדישות קלה, אשר מחפים על תהייה כללית, לאן???

בזיכרוני הראשון אם צעקות המפגינים אינן מטעות אותי, לפני כעשור ומחצה, אני נזכר במכונית תופת שנתגלתה בחסדי ה' בעוד מועד בכיכר השבת המפורסמת, ורק בורא עולם יודע, איך לאחר האירוע החבלני התגלגל לו אירוע עוקב, שלווה בפרשים, אלות, ואמצעים לפיזור הפגנות, של פעילי ימין מייחלים למותם, או למצער, גירושם של אוכלוסיות אתניות שונות, ומולם קנאי מאה שערים מייחלים למותה של התנועה שבנתה בין היתר את תשתיות פינוי האשפה העירוניות שאותה הם מקפידים לשרוף באדיקות בכל שעת רצון.

ברקע היו צעקות של צ'אלמר נשוא פנים שהסביר לכולם שהשוטרים עוד נסבלים איכשהו, אבל היס"מ או המג"ב הם ממש "א' ווילדער חייעס".

שנים לאחר מכאן בבית מדרש לנוער מתחזק בו אני לומד, אני מוצא את עצמי משוחח עם "ווילדער חייע" שכזה, הוא בדיוק סיים את הדף היומי שלו בריתחא שהייתה מביישת את טובי הצורבים. ביום הוא משרת במג''ב בערב הוא משרת בבית המדרש, כאבו וכעסו, הוא לא על עשרת המכות שהוא מעניק לבני מיעוטים תמידין כסדרן, אלא על האבנים והטיטולים והיד החזקה שהוא נאלץ להפעיל במאה שערים.

בלוליינות ישיבתית מצויה הוזקקתי ל"צווי דינים" ולשאר נימוקים להניח את דעתו, אם לא שמול עיניי נחטפה כיפתו של מגבצ'יק צעיר שכזה מעל לראשו במהלך ההפגנה, לא הייתי מבין אל ליבו הכואב.

מבולבלים? ברוכים הבאים.

הבה וננתח את הסיטואציה, בחור ישיבה נעצר כי סרב להתגייס לצבא, הפגנה נערכת, אבן מושלכת, בחור ישיבה נוסף נעצר, הפגנה נערכת, אבן מושלכת, בחור נעצר.. וחוזר חלילה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

- מבחינת הצבא, ההפגנות ממחישות את הצורך בשילוב מול בידול.
- מבחינת הבחור העצור, האבן הושלכה על הצבא, החפץ בשילוב בכפייה.
- מבחינת המגבני''ק המכה ללא רחם, זורקי האבנים והטיטולים הביאו את המכות על עצמם.
- מבחינת המוכים, הנה תראו מה עושה הצבא לנערים בני עשרים, כיצד נהפכו למכונות אלימות בידי הצבא.

אז מי הוא המרוויח בכל הסיפור? הצבא? הוא מאבד את יכולתו לשלב. ומבזבז אנרגיות לשווא.

המפגין? מלבד אדרנלין מוגבר במקרה הטוב וכמה פנסים במקרה הרע הוא אינו מרוויח מאומה.

מי מרוויח? אף אחד, כלום, אפס. זהו הרע בהתגלמותו. או כפי שכתב חיים וולדר למרדכי בן דוד: "כשאח נגד אח המנצח תמיד מפסיד".

האמנם, הלנצח נאכל מכות?