אאא

1.

 סוף-סוף, אחרי מסכת התלאות שעבר בדרך להוצאת הגז מבטן האדמה, החלום שלו הופך בימים אלו למציאות. מתווה הגז אושר, ירדן מקבלת אספקה שוטפת, אזרחי ישראל נהנים מהוזלה של 50% בעלויות החשמל, וגולת הכותרת: יוון, קפריסין, טורקיה, מצרים ומדינות נוספות עומדות בתור.

במצרים, הסיפור הרבה יותר דרמטי מכפי שזה נראה. המדינה שמאכלסת בתוכה 90 מיליון נפש, נשענת בעיקר על אנרגיית הגז. הציניקנים, כמו אבי גבאי, שמניפים ידם בביטול, לא ראו כנראה את היריות באוויר שמבצעים מדי יום השוטרים המצריים כדי לפזר תגרות המוניות בתורים הארוכים לאספקת גז.

מצרים אכן מצאה בשטחה מאגרי גז, הבעיה היא הרגולציה. עד שהחברות הזרות יצליחו לפלס את דרכן בדרך לזיכיונות, יחלפו לפחות עשר שנים. בינתיים, ממשלו של הנשיא המצרי מתנדנד, הלירה המצרית בשפל, ומחירו של המצרך שהכי נחוץ בארץ הנילוס, מרקיע שחקים. כך ששטייניץ רגוע. הוא משוכנע שהמצרים יסגרו הסכם עם ישראל. ההודעות שיוצאות מקהיר, מבחינתו, הן טקטיקה של משא ומתן.

"כיום", אומר השר שטייניץ, "מצרים מייבאת גז מקטאר. מדובר בעלויות אסטרונומיות, מכיוון שזה מיובא באמצעות אניות. כשייסגר ההסכם עם ישראל זה יעלה להם הרבה יותר זול".

את השיחה עם יובל שטייניץ קיימתי ביום חמישי שעבר, על סיפונה של אניית הקידוח אטווד אדוונטג', הממוקמת בלב הים התיכון, 90 ק"מ מהעיר חיפה. אנייה אמרנו? האמת שמדובר במפלצת פלדה בגודל 240 מטר שמשקלה מגיע ל-23 מיליון טונות פלדה, ועליה חיים כמאתיים איש שעובדים במשמרות של שתים עשרה שעות. אטווד אדוונטג' קודחת עכשיו את הרחבת מאגר תמר, ובקרוב מאוד היא תתחיל את הקידוח גם במאגר לוויתן, שנחשב למאגר גדול יותר.

לסיור באסדת תמר, אנחנו מגיעים בטיסה ישירה משדה דב. על סיפון האנייה מותקן מנחת מסוקים רחב ידיים שמאפשר לצוות העובדים, אחרי שהות ממושכת בלב הים לצאת לחופשות קצרות בבית. כששטייניץ יוצא מהמסוק, הוא נראה אנרגטי מתמיד. כאן אין לו שותפים נוספים בקדרה, הוא בעל הבית היחיד. העובדים ממהרים לקבל את פניו, והד‘"ר לפילוסופיה ממהר לגשת לתכל'ס: הפולמוס על מתווה הגז.

מאשימים אותך, אמרתי, שנחפזת לאשר את המתווה לפני ששקללת את העלויות האדירות.

"זו אפילו לא תחילתה של בדיחה", השיב, "עלות תפעול ואחזקת האנייה שאתה עומד עליה כעת היא כ-1,200,000 דולר ליום(!). אם יש מישהו שעדיין ממשיך לשלם על זה, גם אחרי שרוב ההכנסות הולכות לקופת המדינה, כנראה שזה בהחלט משתלם לו". מיילס ברט, מנהל הקידוחים של נובל אנרג'י - הזכיינית שמפעילה את הקידוחים בתמר - מקשיב מהצד ומאשר את דברי השר. "בלוויתן", אומר שר האנרגיה, "הכנסות המדינה יכולות להגיע גם ל-70%".

שטייניץ ויוסקוביץ (צילום: משפחה)
שטייניץ ויוסקוביץ (צילום: משפחה)

אבי גבאי, אמרתי, טען בשיחה שקיימתי אתו, שאתה וחבריך שיעבדתם את נכסי המדינה לטובת הטייקונים. שטייניץ שומע ומתקומם. "הוא יודע שדבריו מופרכים", הוא אומר, "גבאי וחבריו מציגים ביודעין נתונים סלקטיביים לציבור. ואת זה לא אני אומר, את זה טוענים כלכלנים בכירים בארץ ובעולם".

2.

מי שביקר באניית הקידוח אטווד אדוונטג' לא יכול שלא להתרשם מהמבנה העצום שתקוע כמו סלע איתן בבטן האדמה, ומסרב להתרגש גם כשהגלים מתנפצים בסערה על דפנותיו. מצבת העובדים מתנהלת כאן כמו צבא קטן וחכם. רק שמדובר בצבא של מדינה זרה, שפועל בשטח הטריטוריאלי של מדינת ישראל. ניסיתי לאתר בין מאות העובדים ישראליים כחול-לבן, אך ללא הועיל. כשאני שואל על כך את מנהל האתר, מיילס ברט, הוא מסביר שמכיוון שמדובר בחברה אמריקנית שפועלת בו זמנית בכמה מוקדים בגלובוס קשה ללהק עובדים מקומיים.

כשיובל שטייניץ מדבר עם הקסדה על ראשו על רקע מכונות הקידוח, זה נראה שונה לחלוטין מהפילוסוף שנואם במליאת הכנסת. כאן יש לו סימוכין לדברים. מספיק לראות את שביעות הרצון של נציגי הזכיינית כדי להבין שמשהו טוב קורה למשק האנרגיה הישראלי.

הביקור באסדת תמר מרתק. אבל כמו ישראלי טוב, השאלות על מה המדינה יכולה הייתה להרוויח אילו הייתה לוחצת עוד קצת את הזכיינים, מנקרות בך גם לאחר מכן. ישראלים אמרנו.

3.

לפני שנתחיל בנושא הבא, כדאי שנכתוב כבר עכשיו את השורה התחתונה: הסכם שלום עם הפלסטינים לא יקרה בעשורים הקרובים. לא בגלל סמוטריץ' ובנט, יותר בגלל אבו מאזן ועריקאת. הרבה יותר. הפלסטינים לא מעוניינים בהסדר, אין להם עניין בקץ הסכסוך, ולהנהגה שלהם אין גם מנדט להביא לפתרון מוסכם.

מנגד, קשה להתעלם מהנתון העובדתי הבא: למעלה מ-80% מהשדרה הבכירה של שירותי מערכת הביטחון לדורותיה, דגלו בחתירה בלתי פוסקת להשגת הסדר כלשהו. תסכימו גם אתם, שאדם שחולה ל"ע במחלה קשה לא יכול להסתמך על פתרונות הסבתא שממליצה על תה ירוק עם לימון. במלחמה על חייו הוא נוסע מסביב לעולם כדי להיוועץ ברופאים הבכירים ביותר. לפי הטיעון הזה, קשה להבין למה בענייני ביטחון אנחנו מעדיפים לשמוע את ההגיגים של אנשי ימין, נטולי זיקה ביטחונית, ומגיבים בביטול לדברים של בכירי הבכירים במערכת הביטחון; רמטכ"לים, אלופים, מפקדי חטיבות, ראשי שב"כ, מוסד ומשטרה ורשימה ארוכה של יוצאי סיירות מובחרות בצה"ל, שפיקדו על מבצעים נועזים.

'מפקדים למען ביטחון ישראל' הוא ארגון שמאגד בתוכו 270 ביטחוניסטים בדימוס, המונה למעלה מ-6,900 שנות שירות ביטחוני. אי אפשר לחשוד במישהו מהם בשמאלניות יתר. או כפי שנהוג לומר היום בבוז: "בסמאלניות". נקודת המוצא שלהם היא שאכן אין פרטנר, אבל הסכנה הדמוגרפית לא הולכת לשום מקום. מה הפתרון?! היפרדות חד צדדית.

לאחרונה הם השיקו קמפיין הפחדה שנועד לחדד את המסר. במודעות ענק ששטפו את שלטי החוצות רואים המוני פלסטינים, תומכי חמאס, כשעליהם הכיתוב הפרובוקטיבי בערבית: "בקרוב נהיה רוב". המטרה ברורה: ללחוץ בנקודות הרגישות של האזרח המצוי. מבדיקת נתוני החשיפה לקמפיין נראה שזה עובד לא רע: מעל 2,000 אזכורי קמפיין בתקשורת, 42 ידיעות חדשותיות בעיתונות המודפסת, 75 ידיעות באתרי החדשות הדיגיטליים, 62 ראיונות בתקשורת.

כשאיש כמו תא"ל גיורא ענבר מדבר על הסכנה הדמוגרפית, קשה להתעלם מכך. הוא כבר בן 61 , אבל עדיין עושה מילואים. הרזומה הצבאי שלו מדבר בעד עצמו: מפקד סיירת גולני, מפקד יחידת שלדג, מפקד חטיבת גבעתי ומפקד יחידת הקישור ללבנון. כיום, חלק ניכר מזמנו מוקדש למלחמתו בסכנה הדמוגרפית. יחד עם חבריו הוא מקווה שהרוב הדומם יפקח את העיניים ויחליט לעשות מעשה.

4.

אם קיים אלמנט שמחזק את ההערכות על סוף עידן נתניהו, הוא קיים דווקא אצל מקורביו. שרים בכירים, שברגעי משבר שונים היו מקבלים עשרות שיחות מבלפור בבקשה / דרישה, לצאת להגנת הביג בוס בתקשורת, מספרים כי הפעם דממת אלחוט. איש לא פנה אליהם, ואיש לא ביקש את עזרתם. יתרה מזאת, שר בכיר, מקורב מאוד לנתניהו, מספר שמאז שנפתחו החקירות, ראש הממשלה לא החליף אתו מילה בעניין. "או שהוא חושש מהדלפות או שהוא כבר לא סומך עלי", הוא אומר בציניות.

אבל מה שמדאיג עוד יותר הוא העובדה שאותם שרים, שבעבר נאבקו בחירוף נפש למענו, מותחים כעת ביקורת בשיחות סגורות על אורח חייו הנהנתני של נתניהו. על דבר אחד הם מעניקים לו צל"ש: "נתניהו מתנהל בישיבות הממשלה והקבינט בקור רוח. לא רואים עליו כלום". כי לא היה כלום?!

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

5.

כעשרים שניות המתין השבוע בנימין נתניהו מאחורי דלת סגורה בדאונינג 10, מעונה הרשמי של ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי. אבל מה שנראה היה כתחילתה של תקרית דיפלומטית התברר חיש מהר כתקלה מצדו של ראש הממשלה, שהקדים לבוא לפגישה ומצא דלת סגורה.

הפגישה עצמה הייתה, כך מספרים, חמה ולבבית. ההחלטה של בריטניה לצאת מהאיחוד האירופי, מביאה אותה להתעניין בקשרי מסחר עם ישראל. "נכון לעכשיו", אומר גורם מדיני, "בריטניה מנועה לחתום על הסכמי סחר, אבל כבר סוכם להתחיל בדיונים לקראת יציאתה הרשמית של בריטניה מהאיחוד האירופי".

בחלק השני של הפגישה, הפציר נתניהו במיי לתמוך בסנקציות שנוקט לאחרונה הנשיא טראמפ נגד איראן. "זה הזמן", אמר, "להקשיח את העמדות מול איראן".

שעות ספורות אחרי הביקור המוצלח, הגיעה הנחיתה לקרקע המציאות. ראש ממשלת בריטניה יצאה בהודעה חריפה נגד אישור חוק ההסדרה. "אנו מודאגים מאוד מהחוק שסולל את הדרך לבנייה משמעותית של התנחלויות בלב יהודה ושומרון, ומאיים על פתרון שתי המדינות", אמרה מיי.

  • הטור המלא פורסם בעיתון 'משפחה'