לפני כשנה וחצי פתחה אישה תיק בהוצאה לפועל כנגד בן זוגה לשעבר לגביית חוב מזונות.
בבעלותו של הגרוש הייתה חברה שבמסגרתה הפעיל חנות ששכר באחד הקניונים בארץ אך ב-2014 הוא ערך הסכם מול אמו והעביר אליה את הבעלות בחברה ובעסק.
בנובמבר 2015 וכחלק מהליכי גביית חוב המזונות הוציאה לשכת ההוצאה לפועל צו עיקול כלפי החברה שחייב אותה להעביר כספים שברשותה לטובת סגירת החוב. למרות זאת, האם המשיכה לשלם לבעלי הקניון את דמי השכירות עבור החנות גם לאחר מכן.
לפיכך, בתחילת 2016, ביקשה הגרושה מההוצאה לפועל, באמצעות עו"ד רונן שחר, לחייב את החברה והחמות לשעבר להעביר אליה את הכספים ששולמו בניגוד לצו העיקול.
האישה טענה שחוזה השכירות של החנות נותר עדיין על שם בן זוגה לשעבר ומידי חודש האם משלמת לבעלי הקניון כ-18,000 שקל בחודש על חשבון דמי שכירות, במקום להעביר את הכספים לקופת הוצאה לפועל בהתאם לצו העיקול.
רשמת ההוצאה לפועל קיבלה את הבקשה לאחר שחקרה את החמות וקבעה שהיא המשיכה לשלם חוב השכירות גם לאחר שידעה שיש על הכספים צו עיקול.
לדבריה, היה על החמות לפעול בהתאם לצו העיקול ולא נמצא "הצדק סביר" למעשיה. בנסיבות אלה הרשמת חייבה אותה ואת החברה, על פי בקשת עו"ד רונן שחר, לשלם על חשבון חוב המזונות את הסכומים ששולמו כדמי שכירות החל מדצמבר 2015 (לאחר שהוצא צו העיקול), המסתכמים במאות אלפי שקלים.
האם והחברה הגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט למשפחה בתל אביב אך לפני כשלושה חודשים הוא נדחה. הן לא ויתרו והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בעיר באמצעות עו"ד אהרון נבון.
לטענתן, לא הייתה הצדקה ל"הרמת מסך" וחיוב האם באופן אישי. עוד נטען שלא היה בסיס לקביעה שדמי השכירות שולמו בניגוד לצו העיקול.
הכרעות עובדתיות
אך השופט שאול שוחט לא מצא הצדקה לדון בעניין ב"גלגול שלישי" ודחה את הבקשה. הוא ציין שבהחלטת בית המשפט למשפחה לא נפל פגם דיוני מהותי וגם אין שיקולים של הגינות או של השלכות רוחב שעשויים להצדיק את הדיון.
לדבריו, כל טענותיהן של המבקשות עוסקות בהכרעות עובדתיות שככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בהן.
השופט הבהיר שסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל מסמיך את רשם ההוצאה לפועל לחייב צד שלישי בתשלום חובו של החייב, כאשר אותו צד שלישי פעל מתוך מודעות בניגוד לצו עיקול.
לדברי השופט, במקרה זה אין ספק שהאם המשיכה לשלם את דמי השכירות באמצעות החברה גם לאחר שידעה שיש צו עיקול על הכספים. הוא הדגיש שמדובר בהסכם שכירות שעליו חתום עדיין בנה ולכן תשלום החוב עבורו נעשה שלא כדין. עוד לדבריו, ככל שהייתה קיימת אצל האם אי בהירות ביחס לצו העיקול היה עליה לפנות בבקשת מתאימה ללשכת ההוצאה לפועל.
ביחס לטענה שהופנתה כנגד החיוב האישי של החמות ציין השופט שלרשם ההוצאה לפועל סמכות להורות על הרמת מסך ובכל מקרה, כלל לא בטוח שהרמת מסך כזו אכן התרחשה שכן בפני הרשמת לא הובאו אסמכתאות מי שילם את דמי השכירות.
בסיכומו של דבר בקשת רשות הערעור נדחתה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המבקשים: עו"ד אהרון נבון
- ב"כ המשיבה: עו"ד רונן שחר
עורכי דין הוצאה לפועל • להחלטה לחץ כאן
הכותבים: מערכת פסק דין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"