הערב (שני) חל יום ההילולא ה-40 של מרן בעל ה"בית ישראל" מגור זצ"ל, מי שקומם את החסידות מעפר וכונן את עדת גור מאפר חורבנה; הרבי שבנה את עולם החסידות והצליח ליצור הנהגה של יראת הכבוד וחסידים בסגנון הקמאי.
לרגל יום ההילולא, העיתון הליטאי "יתד נאמן" קיים שיחה ייחודית במעונו של הגאון רבי שאול אלתר, ראש ישיבת "שפת אמת" ואחיינו של כ"ק ה'בית ישראל' מגור זצוק"ל, במסגרתה הוא סיפר על דמותו של הרבי והדגיש את היבטיה של החסידות. "כיכר השבת" מגיש קטעים נבחרים מהשיחה.
הרבי זצוק"ל כשהחל לקומם את עדת גור בארה"ק, הרי התחיל ממש מאפר להחיות עם רב, כיצד עשה כן?
"את חסידות גור הוא לא הקים ממש מאפס, כי אביו כ"ק ה'אמרי אמת' זצוק"ל אהב מאד את ארץ ישראל והיתה תקופה שחשב להיות חצי שנה בארץ וחצי שנה בפולין, ומחמת לחץ של החסידים הוא נותר בפולין, אבל הוא שלח כמעט כל מי שרק היה יכול לעלות לארץ הקודש. ובשנת תש"ח ישנה רשימה של כאלף חסידים שהיו כבר אז! והיתה כבר ישיבת 'שפת אמת' עם בימ"ד שהוקם קודם לכן".
"המיוחד באישיותו של כ"ק ה'בית ישראל' זצוק"ל, שהיתה לו מה שמכונה בשפתינו 'כריזמה אישית' כשאצלו זה התבטא במעין כוח שמיימי שמילותיו ומבטיו אכן חדרו עמוקות בלב חסידיו, וניתן להמליץ על כך את אמרתו של אביו כ"ק ה'אמרי אמת' זצוק"ל שאמר פעם - "הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך", דוד המלך ביקש שיהיו לו בפה מילים שכשיאמר אותם אפילו אם יהיה זה פסוק רגיל זה יעורר את העם, וזה היה בנוסף לעינו החדה והחודרת, לחנך באופן אישי כל אחד ואחד במה שנצרך לו ובמה שיוכל לקבל".
"אבא - ה'פני מנחם' זצוק"ל אמר לי, שבכל שנות הנהגתו של ה'בית ישראל', הרגיש שמתקיים בו הפסוק "עם שרידי חרב הָלוֹך להרגיעו ישראל", בלקטו אנשים שהיו מרוסקים אחרי המלחמה, ובהתמסרות נפלאה היה להם כאב רחמן בחובשו את פצעי נפשם".
היתה לו משימה ייחודית כשהגיע לארץ, להכניס יראת שמיים בחסידים, ה'שמועס'ין' שמסר היו קשים ותובעניים ברוחניות, איך התקבלו הדברים בדור שבא לאחר השואה, מה היה הסוד שהצליח בו להנחיל משנתו?
"השיחות הללו היו בעיקר לקהל צאן מרעיתו פנימה, ותמיד לצד התביעה הנוקבת הזכיר שגם מי שנכשל חלילה בדבר מה, תמיד יוכל לשוב ולהתעודד, והיה מסייע בעדם בכך, והעבודה העיקרית שלו היתה ביחס אישי ופרטי לכל אחד ואחד באשר הוא נצרך, והוא ידע בחכמה יתירה איך לקרב כל אחד".
"אתן דוגמא קטנה שתמחיש זאת, כיום בכל בית מדרש יש מיכל מים חמים שניתן לשתות כוס תה וכדומה לפני התפילה, בשעות ה'פאר טאגס', בבית מדרשו לא היה במכוון דבר שכזה, אלא היה אצלו בבית, והיה כיבוד מיוחד שהוא קרא לאותו אדם שיעלה לביתו לשתות כוס תה, וממילא בכך הוא החשיבו, ואז יכול היה להחליף עמו כמה מילים".
"זכורני, כבחור צעיר באותה הזדמנות, שכבר בדרך לביתו היה הלב מלא רעדה לעמידה בפני מבטו החודר כליות ולב, מתוך הרהור בתשובה".
"ולדוגמא נוספת, בפשיסחה - שגור הינה ענף ממנה, לא אחזו מכל מיני דברים שהיו נהוגים בקרב עדות שונות לעשות עניין מחפצי הצדיק וכדומה, הם היו יותר מעשיים, ואילו אצל הרבי ב'הושענה רבה' הוא עשה עניין גדול, וכולם נדחפו לתפוס עלה מהערבות שהוא חבט בקרקע ביום מסוגל זה, ופעם שאלתי אחד מגדולי מקורביו, הרי אצלנו לא אחזו כל כך מהדברים הללו, ומדוע הרבי נותן שינהגו כך".
"ענה לי אותו מקורב, שהרבי זצוק"ל היה 'סוחר' גדול, והוא ידע שבכל דבר שאתה תצטרך אותו אז זה יוצר קשר, ודרכו הוא מבליע את היסודות החשובים, וכך הסכים לכך, בכדי שבאמצעות הדברים הללו יוכל ליצור קשר ולהוביל את האברכים בדרך הנכונה".
"ההתנהלות הקפדנית שלו היתה בבחינת 'זרוק בהם מרה' לטובת החינוך והקירוב שלהם ליראת שמיים. הסוד שלו היה שידע מה הוא יכול לדרוש מכל אחד, ולכן דרש בהתאם לראייתו המיוחדת".
עדת גור היתה 'בריאה מחודשת' אחרי השואה, היו רבים שלא היו לבושים כדרך החסידית בכלל, ומכל המינים נהרו אליו והוא הצליח לטפח את 'גאוות היחידה' שלהם, איך עשה זאת?
"היו הרבה שגרירים שלו בישיבות הליטאיות כדי להעלות בחור הראוי וזקוק להתקשרות אליו, לקרבו לשיחה אישית עמו, ולא שחיפש דבר מה לעצמו. הוא קירב המון יהודים אף לאחרים, היו אדמו"רים שהוא עודד אותם לפתוח חסידות משלהם, וסייע בעדם ככל יכולתו, ולא חיפש להגדיל דבר מה לחצרו".
"ככלל ניתן לומר שבאותם שנים, היהדות התורנית לא היתה כל כך 'מחנאית', וכל הציבור היו ביחד, וכולם עשו בשביל כלל ישראל, ולא היתה כל כך הבחנה שעושה עבורו או עבור אחרים. ולדוגמא כשראה כאלו שאולי מבחינת הכשרונות יתפתחו יותר בישיבות הליטאיות, או שהוריהם רצו בכך, הוא בהחלט שלח אותם לישיבות אלו, לישיבת סלבודקה או פוניבז' וכדומה".
"אם ניקח לדוגמא בשנות תש"ח והלאה, בחורים רבים מישיבת חברון נקשרו בדמותו, הוא בתחילה נהג שבליל שבת באמירת 'לכה דודי' ישירו זאת בנעימה ארוכה יותר, והיתה מקהלה לכך, ועבור הבחורים היתה זו אטרקציה שבגור יש מקהלה ויש מה לשמוע, והם נמשכו לשמוע זאת, ואחרי שהגיעו לבית המדרש להתענג מכך, הוא כבר ידע בכוחו המיוחד ובחכמתו הרבה למשוך אותם ולהעניק להם מעצמו, וכך חיזקם בדרכו, עד שרבים התקרבו אליו ביותר".
"כולם ידעו שהוא כתובת לכל דבר שבקדושה, לא היתה אז המחנאות, והחומות לא היו אז כל כך גבוהות, שאם אתה כאן אתה לא שם וכן להיפך, אנשים ידעו שאצלו אפשר לקבל דרכי עלייה, ובכלל בגור לא היו הרבה ישיבות גדולות, היו בס"ה ישיבה או שניים, 'שפת אמת' ו'חידושי הרי"ם' שהוקמו עוד לפניו בזמן ה'אמרי אמת', והיתה ישיבה קטנה אחת, ולכן הרבה שלחו לישיבות בעריהם, ולא הפריע הדבר לחסידים ללמוד בישיבות ליטאיות בעריהם ולקבל ממנו דרכם החסידית, ולא לליטאים ללמוד בישיבותיהם ולבוא לקבל ממנו השפעה חסידית".
"ניקח לדוגמא את הגאון רבי שילה רפאל זצ"ל, הוא היה בנו של אחד ממנהיגי המזרחי, אבל ה'בית ישראל', לוקח נפשות חכם, ידע איך לקרב אותו והפך אותו לחסיד נלהב שלו, למרות שנשאר עם הלבוש הליטאי כל ימיו בהוראתו. וכן אצל הגר"מ חברוני זצ"ל, למרות שהיתה תקופה שהוא ביקש להחליף לבוש כאחד החסידים, והרבי לא נתן לו, מסתמא ידע שאולי יהיה אכפת הדבר לאביו ראש הישיבה הגאון רבי משה חברוני זצוק"ל".
"הדרישות הגבוהות היו בעיקר פנימה, ובחוץ הוא השפיע רק על היסודות ממש כמו עיתונות פסולה וכדומה. בגור תמיד היה את האחריות הכלל ישראלית, וגם את שימת היד על הדופק לצרכי הכלל. הרי הקמת עיתון חרדי וייסוד בתי ספר לבנות היו מהפכה של ממש באותם ימים. מספרים, שפעם ישב בחברת כמה ממנהיגי עולם התורה, בהם מרנן הגר"ז סורוצקין, הגר"י סרנא ואחרים, ודיברו מי היה זה שיצר חותם גדול בכלל ישראל, והעלו שמות שונים, והרבי אמר שלדעתו היתה זו הרבנית שרה שנירר ע"ה שחוללה את רעיון הקמת 'בית יעקב', ולעניינינו ברור שעשה מה שצריך לדור, וכשראה בחכמתו שזהו לא כדורות קודמים, ידע להתאים דרכו לרמתם".
מה היתה גישתו לתמורות שחולל בקרב החסידות ובקרב הכלל כולו...
"בגור תמיד היה הלימוד דבר מרכזי בסדר יומו של החסיד, הוא השקיע ביחידים שהסתובבו אצלו, הן מחוגים אחרים, כמו הגר"מ שטרנבוך שליט"א, ועוד, שרצה לקרבם ודיברו הרבה בלימוד, וכן בקרב אנ"ש, אבל זה היה בעיקר ליחידים בעלי כישרון שהיה צריך לטפחם".
"באופי הוא היה נצר לקוצק, אבל היתה לו האחריות וידע שאם ידרוש את הסגנון הקוצקאי כאן בארץ, לא יהיה לו עם מי לשבת לשולחן, ולכן הוא מיתן הרבה את הסגנון הקוצקאי, וחוץ מיחידים שהיה יכול לדרוש מהם הרבה יותר".
אם כך מהו ה'בית ישראל' שלכם כאיש משפחה וכרבי לחסיד קרוב?
"ראשית כל, בשעה שהוא חי לא חשבנו על כך, זהו מסוג הדברים שרק לאחר מכן ניתן להגדיר ולנתח, כי בחייו הוא הטיל מורא ויראת הכבוד, ולא היה הזמן אפילו לחשוב על כך. ואישית אוכל לומר, שתמיד הוא היסב את השיח עמי למשהו לימודי. בילדותי כשקרא לי לכיבוד התה בביתו, היה שואל אותי אם עושים ברכה אחרונה לאחר מכן, כשעוד לא הייתי מודע למחלוקת האחרונים אם עושים ברכה אחרונה על שתייה חמה, ופעמים שהיה שולח דרכי שאלה עמוקה לאבא זצוק"ל ה'פני מנחם', והייתי השליח למשא ומתן ביניהם ברצוא ושוב, ועוד כיוצא בזה".
"הוא רצה מאד לחדד את ידיעת ההלכה שהיתה אצלו חשובה מאד, אבא ה'פני מנחם' זצוק"ל סיפר לי, שבתחילת שנות הנהגתו, ה'בית ישראל' היה בא למקום שהוזמן לקידוש או שמחה, והיה שואל בתקיפות אם עישרו כראוי וכדומה. ואבא זצוק"ל שאלו, שהרי ה'אמרי אמת' זצוק"ל למרות זהירותו הרבה בהלכה נזהר בכבוד בעל הבית ולא שאל בצורה כזאת, ה'בית ישראל' לא ענה לו, אבל אבא אמר לי, שמאוחר יותר הוא הבין שהדור בימינו צריך להפנים את הזהירות בהלכה שיהיה עיקר בהליכותיו".
"דוגמא נוספת אציין, אצל חתנים שהיה מופיע בשמחותיהם, כל אחד ידע שהוא חייב ללמוד את ההלכות המצויות, כי הרי הרבי ישאלו על כך, וכך החדיר כמה ידיעת ההלכה חשובה עד מאד".
"והוא גם היה זה שדירבן אותי לחלק של להתעסק בלימוד, היה יהודי ת"ח הגרי"מ קנובלוביץ זצ"ל, שהיה מראשי ישיבת 'גור - בית ישראל' באשדוד, שערך ביאורים והערות על הש"ס, וכשהיתה מתעוררת לרבי שאלה הלכתית, הוא היה מבקש ממנו לברר זאת ולכתוב תשובה, ואני הייתי תלמיד חבר שלו כבחור צעיר, ואני זוכר שיחדיו ביררנו, כמו השתייה בשבת של תה עם לימון, אם מותר למצוץ הלימון ומה הברכה על כך, וכך ביררנו הדברים ונכנסנו אליו. אני זוכר שהיתה שאלה כשעברו דרך ביהמ"ד לביתו לקבל ברכה, אם איך בכך עושה קפנדריא, ודנו אם השטיבל הוא כבית פרטי וכדומה, וזכורני שהשיח עמי היה בעיקר בלימוד, וכך היה נוהג עם היחידים שראה שיוכלו ללמוד ולגדול בכך, הוא דחף לכך בכל הזדמנות".
"הייתי מדמה זאת למגנט, שיש חלק שמתחבר ויש חלק שדוחה, כך היה הדבר אצלו, מצד אחד פחדו וחששו מיראתו, אבל אהבוהו עד מאד, וזה השתלב באופן נפלא".
הרבי היה הרי דוד קרוב, חשו במשפחתיות ביניכם משהו מיוחד?
"לא ממש, ידעתי שהוא דוד ונשב לידו בטיש, כי נהוג היה שהמשפחה יושבת בטיש וכדומה סמוך לרבי, אבל הוא היה הרבי המטיל מורא שמיים לכל דבר גם עבורינו. אבא זצוק"ל, למרות שהיה אחיו, הם באמת אהבו מאד והיה ביניהם קשר חזק במיוחד".
"אחי הגדול ממני משה בצלאל ע"ה שהיה חולה בלידתו, וסבל כמה שנים ייסורים רבים, ופעם הרבי קרא לאבא ה'פני מנחם' במפתיע, וכובעו לא היה מונח כיאות על ראשו, וראו את קצות שערותיו מקדימה, והיו בהם שערות לבנות למרות שהיה אברך צעיר, והבין שזה מצער גידול בנו הנ"ל, ואז בירכו - אני מבטיחךשעוד יהיו לך ילדים טובים. מסופקני אם בי התקיימה ברכה זו, אבל בשאר אֶחַי שליט"א בוודאי התקיימה, ועם כל זה היתה האהבה עטופה בעטיפת היראה".
והרבי שלא היו לו כלל ילדים ניכר עליו העצב והקושי?
"הוא ידע היטב להסתיר זאת, לעתים בחתונות אנשים מבפנים יכלו לראות זאת. אבא סיפר לי שכשנולדה אחותי הגדולה אשת גיסי הרב אברהם דב ליפל שליט"א, עשו בשבת קידוש, ובאותה שבת היתה העלייה לתורה לבר מצווה של הרבי הנוכחי, והוא הלך קודם לקידוש, ולאחר מכן לסעודת בר המצווה, והוא מעט התמהמה אצלנו בקידוש, וה'לב שמחה' המתין מעט יותר מהמצופה והבחין שהוא מאחר, וכשבא הרבי, והביע בינו לבינו תרעומת, הרבי התבטא בפניו בכאב - "אני בא משמחה של אח אחד, לשמחה של אח אחר, ולי אין כלום"... היו אלו ביטויים שיכלו להמחיש בפנים את הכאב שהיה בקרבו על כך, אבל לא הראה זאת כלפי חוץ מעולם".
"הוא היה בהחלט איש אלוקים, שראשו מגיע השמיימה ורגליו עומדות על הארץ, כי אדם גדול מתקשה לרדת לרמת הפשוטים, וזו היתה הדילמה בקוצק, שהפשוטים התקשו לעמוד בדרך החסידות, אבל הוא ידע שזה צורך השעה ונהג לפיה".
במה היתה שונה פעילותו כאן כרבי למה שהיה בפולין?
"שם הכל היה מבוסס, ואז החלו ללמוד ב'חיידרים' מסודרים ולא אצל בתי המלמדים, ובחורים נסעו לישיבות ברנוביץ ומיר וכדומה, אבל בעיקר ישבו בשטיבלאך והשקיעו בבוקר את לימודם, וה'פארטוגס' למשל שכלל לימוד ארוך לפני התפילה, היה בפולין דבר טבעי, וגם העובדים הרבים ידעו שאת סדר יומם יחלו בלימוד. כאן בארץ הקודש הכל היה אחרת, כי גרו כאן יותר בעלי בתים, ולא היתה האווירה החסידית שהיה בוורשא, ולא היו מרכזים שריתקו סביבם, ולכן הוא הקים זאת מחדש, והוא שם דגש על הלימוד קודם התפילה, וכאן הוצרך להחיות זאת עוד יותר וליצור אווירה חסידית, וממילא התפתחו המוסדות".
"בפולין היו דמויות ה'קומנדנט' ובכל 'שטיבל' היה אחד שכזה, והרבי זצוק"ל היה מעין 'קומנדנט' לכלל הציבור, כנראה שכך הצליח להנחיל זאת בדורנו, כך שכל אחד ידע איך להתקרב אליו".
מה היה כוחו המיוחד לפעול בקרב כלל ישראל בצרכי הכלל?
"מה שפעל בכלל ישראל היה בעיקר לבצר את החומות וקדושת בית ישראל, הרי לא היו בזמנו מדי הרבה נושאים שהצריכו מעורבות ציבורית. עם זאת הוא היה תל תלפיות לרבים, במיוחד משנת תשי"ז, לאחר פטירת הרבי מבעלזא זצוק"ל, שבאו אליו לברכה ועצה כצדיק הדור".
"אבל העיקר בדמותו היתה האחריות לכלל ישראל. פעם הגיע בן שירד מן הדרך, והביא את אביו שהיה חסיד נלהב של ה'בית ישראל' לבית מדרשו בכסא גלגלים, והוא ניגש עם האבא לברכו לשלום, משראה ה'בית ישראל' את הבן שסר מן הדרך, פנה אליו בחמימות ואמר "כיבוד אב אתה מקיים היטב, אבל מה עם אבא שבשמיים, מה אתה עושה עבורו?!", הדברים חדרו לליבו, הוא שאל את הרבי מה הוא מבקש ממנו להתחזק, והציע לו כמה דברים והוא קיבל זאת".
מה ניתן לספר על הקשר המיוחד שהיה לו עם רבני ספרד למשל?
"לאו דוקא הם, הוא היה קשור במיוחד עם כל גדולי ירושלים שהיו מעטים וחשובים, והיה אדם ערני לכל הנעשה בירושלים, זאת משום שהיה הולך ומטייל השכם בבוקר ברחובות העיר, וכך סובב אף בבתי הכנסת לפנות בוקר, כשהיה מגיע ל'שטיבלאך' לראות מי לומד וכמה, ובכלל רבני ספרד אף הם התקשרו עמו כרבני ירושלים".
הוא נודע כמי שהשגיח על המתרחש בעיתון 'המודיע', מה ראה לנכון להתערב כל כך?
"היו מביאים לו יום יום את העיתון, והעורך הרח"מ קנופף ז"ל נכנס מידי יום אחרי מנחה לשאול אם יש דבר מה להעיר וכדומה. מלבד זאת הוא מינה יהודי בן עלייה מיוחד הגה"ח רבי אלעזר ביין ז"ל, שהיה מגיה ומבקר לבדוק כל התכנים בעיתון".
"העיתון היה מציאות מסויימת שחייבים זאת להרחיק אנשים מהעיתונות הכללית, שהוא ניהל כנגדה מלחמת חורמה, בעיקר להביא החדשות בצורה מבוקרת, ועם זאת הוא השגיח מאד על התכנים. אציין לדוגמא, שסיפר לי ההרח"מ קנופף ז"ל, שפעם היתה מודעה בערב ראש השנה של חברת החשמל, והיה כתוב בה שהחברה נותנת כוח לישראל... ובליל ר"ה בתוככי כל החסידים הרבים, הוא חיפשו ושאלו, איך כותבים ביטוי שכזה שהם נותנים את הכוח לישראל".
ואיך הצליח הרבי לקרב אף ליטאים בדמותו המיוחדת?
"יש תיאור מופלא שכתב אחד מאותם אלו שהרבי קירבם, רבי אלחנן פנוש שליט"א, שלמד בתחילה במוסד תיכוני ולאחר מכן ב'סלבודקה' והיה מגיע לימי ה'אלול' לישיבת 'חברון', וכך התקרב לה'בית ישראל', הוא שלח לי תיאור מופלא ששירטט מהקירבה שהבית ישראל קירבו, זה נותן תמונה איך קירב אדם מהחוץ, והצליח למושכו בחמימותו, וכך הוא כותב - "לא אשכח את היום ח"י אדר תשח"י, ישבתי וכתבתי בקיצור את עברי, במוסד תיכוני, תנועת נוער מפדלי"ת מעורבת כידוע, והקשיים שיש לי בגלל עבר זה, (דבר שכשלעצמו נראה לי לפלא, מהיכן היה לי האומץ לפרט זאת, ואני רואה בכך ס"ד), וביקשתי ברכה לחיזוק, ונכנסתי מתוך מחשבה שהפגישה תארך דקות ספורות, אך לא ידעתי כמה הסיפור שלי קלע לנקודה יסודית, וכך מצאתי עצמי נתון בשיחה מפורטת במשך חצי שעה! ועד היום אני נרעש מהעובדה שהקדיש 30 דקות מזמנו להתעניין בשטויות שלי"...
"כשיצאתי הרגשתי כתינוק שנולד ממש, ושתי הדרכות יסודיות קיבלתי אז, האחת, כאשר שאלני אם יש לי חברים טובים, ועניתי בנימה של 'פשיטא', הרי היום אני לומד בישיבה קדושה, ועל כך העיר והזהיר - "דע לך, שאפשר שיהיה בחור עם פאות ארוכות כאלו (כשהצביע על פאותיו), ובכל זאת מקולקל"... והשנייה, כאשר לבסוף פטרני לשלום, אמר, שהאמצעי לזכות לטהרת המחשבות, הוא להשקיע הראש בלימוד התורה".
"כך החלה ההתקשרות. בפעם הבאה שבאתי לשבת, נקראתי אליו לביתו בליל שבת אחרי ה'טיש' לשיחת ההיכרות, ומאז חשתי כאחד מבני החבורה..."
"ופעם נוספת שזכיתי לס"ד לענות כראוי לשאלה בלתי צפויה ממנו, כאשר באתי בפעם הראשונה לשמחת תורה, ואני עדיין בחור בישיבת 'סלבודקה' בב"ב, כאשר נכנסתי לקבלת שלום, שאלני לסיבת בואי, וכאשר עניתי שבאתי לשמחת תורה, שאל מיד - האם בישיבה אין תורה?! לרגע נבוכתי, כי לא רציתי להתבטא באופן שימעיט מאווירת הישיבה, ואז נפלטו ממני המילים "אני רוצה להיות כאן"... הוא התבונן בי רגע קט ופטרני לשלום. הרגשתי שהקשר עמו הוכפל, עם קבלת ה'הצהרה' שלי, והוא נהיה בר קיימא... ולאחר זמן כששאלני על מצבי הרוחני, השבתי "צריך סייעתא דשמיא", מיד השיבני - "קודם כל צריך סייעתא דארעא". ובפעם השנייה כשעניתי לכך "בעסער", השיבני - "איז נאך נישט גענוך" (זה לא מספיק), ובשלישית כששאלני ואמרתי "בסדר", באה האזהרה - "הפיגול חוזר ונעור"..."
"לימים הבנתי שאלו ג' יסודות שהנחה תמיד את הבחורים שביקשו להתחזק. א. לא לחכות לס"ד באפס מעש מעצמנו. ב. לא להסתפק בהצלחות חלקיות אלא להתמיד בשאיפה לשלימות. ג. גם כאשר מצליחים להתגבר, צריך לעמוד על המשמר ולא להיתפס לאשליות "לי זה לא יקרה שוב".
"וכשהייתי אצלו פעם בשבת וזכיתי להיות בקידוש, לאחר שמזג מכוסו לגביעים קטנים, וניגשתי בתורי לקחתו, אירע בדיוק והגביע נפל ארצה, מיהרתי להרימו ושמחתי שזכיתי לשמשו, ואז הגיב בתנועת ביטול באמרו - "כאשר גביע נופל אין בכך כלום, כאשר אדם נופל זה גרוע"... וסיים בעברית תוך כדי הושטת הגביע - "לא תיפול". איזו עוצמה של חיזוק בהערה קצרה כל כך".
הוא לא הותיר צוואה אחריו מי ימשיך את מורשתו...
"אף אחד מאדמו"רי גור לא כתב צוואה, ה'אמרי אמת' היה היחיד שהותיר צוואה את מי למנות אחריו. הוא מינה את אבא לכהן כראש ישיבה, גם כי לבטח ידע שחילו יהיה גדול בהעצמת כוח התורה. ואכן יצאו רבנים ות"ח גדולים מהישיבה. אך בעיקר אלו שידעו להחכים שהתורה היא בראש מעייניהם".
"אספר לכם סיפור מיוחד, בזמנו כשהגיע הגר"מ שפרן שליט"א ללמוד בישיבת 'שפת אמת', והיה יושב בליל שבת ולומד בישיבה, למרות שהכל הורגלו ללכת ל'טיש' אצל ה'בית ישראל', בהיותו בן חו"ל שלא היה מעורב כל כך בהוויה של בית המדרש, (ואז עוד לא הגיעו מארה"ב בנסיעות תכופות כהיום, ליוקר מחירי הטיסה), והבחורים בישיבה רצו למחות ולצאת כנגדו, אך כדרכם באו להיוועץ עם הרבי אם לעשות כן, והוא אמר להם - "חס ושלום, בגלל שהוא לומד שם בבית המדרש יכול אני לשבת כאן בטיש"... והוא ידע לשדר את המסר של חשיבות התורה היטב. ואני מניח שידע גם לשלוח את השליח להגר"מ שפרן שליט"א שלא ישנה מהנורמה המקובלת".
"היה סיפור עם בחור לפני נישואיו, ואביו בא לרבי שהוא חושש שלא יידע לדבר עם רעייתו כי אין להם בנות בבית ולא מכיר כלל דרך השיחה עמהם, וה'בית ישראל' בחכמתו אמר שיבוא אליו בערב פורים, והוא לא הבין מדוע דווקא אז, אבל כשהגיע היה זה כשהכינו את המשלוחי מנות בביתו, וכשהוא הגיע אליו, הרבי במשך כמה דקות שוחח עם הרבנית בדבר המשלוחי מנות מה לשלוח וכיצד ולמי, וכך הראה לו בעקיפין בצורה כה בהירה שאין כל חשש מדיבור עם האישה, זו היתה חכמתו המיוחדת לחנך ולבנות הנהגה נאותה, למרות חריפותו ולהבת הקדושה שבו".
מה היה הקשר המיוחד של אבא זצוק"ל לאחיו ה'בית ישראל'?
"אבא זצוק"ל כשהחל להיות ראש ישיבה ב'שפת אמת', החל בשליחויות ממנו ולהיות נושא דברו בפרהסיא. הקשר ביניהם היה חזק מאד, והוא שלחו לייסד דברים רבים, כמו הקמת איחוד מוסדות גור, וביקורים בחו"ל וייצוג של העדה במוסדות שונים לפעול ולדבר".
"ה'בית ישראל' עצמו לא היתה דרכו לאסוף הכסף מגבירים, אלא העסקנים בשטח פעלו לבניית המוסדות ובנייני הישיבה, ואפילו הקמת בית המדרש גור ברח' רלב"ח בירושלים, היה בעיקר בדחיפה מהעסקנים שראו צורך הדבר. וכך הוקמו המוסדות בכל מקום בהתאם לצרכי הכלל, כשמי שהשתתף בהקמת כל המוסדות היה אבא זצוק"ל, בשם אחיו הרבי ה'בית ישראל'".
"גם התרחבות החצר לערי השדה התחיל בערוב ימיו, את ההתיישבות של החסידים בעיר חצור הוא החל, והגידול הגדול בא אחריו".
"בהספדו של אבא ה'פני מנחם' זצוק"ל בישיבת 'שפת אמת', במלאות השבעה לסילוקו, התבטא נרגשות ואמר - "זקיני ה'חידושי הרי"ם' אמר על הרבי מקוצק שראה להבת אש קודש, וכפף עצמו כשלושים שנה לפניו. ב"ה זכיתי לראות 'להבת אש חי' וכפפתי עצמי לפניה עשרים ותשע שנה". ואז סיכם באומרו - "ניתן קודם לעצמנו דין וחשבון מה השייכות שהיתה לנו ברבי זצ"ל ומה למדנו ממנו, ומה אפשר להוציא מכך שלא להפסיד שום דבר טוב, מימרא טבא והנהגה טובה, ובטוחני שאם נעשה כן יהא מליץ יושר, שאם כה עמל על כך בעולם הזה ימליץ טוב עלינו בעוה"ב".
מי היו הקרובים שהיה משמשיו וקרוביו?
"היו לו כמה וכמה מקורבים, הוא היה שולח לכל מקום ופעילות אנשים שונים, רבי יעקב וויל שליט"א ר"י 'שערי תורה', היה שליחו, והוא זה שקירב את הבחורים מישיבת חברון להסתופף בצילו. או לדוגמא הרב רזיאל מינקה שהיה שולחו לנושאים אחרים, ועוד רבים".
מה ניתן לומר על גודל מידותיו?
"התקיפות שנראתה עליו היתה סוג של לבוש חיצוני, בקרבו הוא היה לב רגיש, ולכן גם כשהיו כאלו שמעט סטו מהדרך, אם היה מביע חרטה ורצון לשוב, היה מיד נח לרצות, אפילו בדברים שהיו בנימת נפשו ממש. אבא זצוק"ל גם היה שלוחו למעשי חסד רבים ושונים, ואף בענייני הכלל".
מה זכור לכם מרגעיו האחרונים של הרבי זצוק"ל?
"ההסתלקות של ה'בית ישראל' זצוק"ל היתה די פתאומי, הוא יצא מבית מדרשו בשב"ק פרשת 'שקלים', לאחר תפילת שחרית כשלא היה מסוגל להמשיך עוד. אבא זצוק"ל תיאר לי שכשנכנס אליו, ביקש ממנו שייתן לו יד ויבטיחו שלא ינתחו אותו, אך מצבו היה קשה ורצו לשאול את מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אם לנתח או לאו, ואכן לבסוף לא יכלו להימנע מהניסיון להצילו בניתוח".
"במוצש"ק לקחוהו לבית החולים, כי לא הסכים שיקחוהו בשבת, ולפנות בוקר בהיותו בבית החולים הוא הסתלק לבית עולמו, לא הייתי במקום כי נסעתי עם עוד חבר לבקש רחמים בציון הרה"ק מבעלזא בהר המנוחות, ועד שחזרנו ראינו את כ"ק ה'לב שמחה' זצוק"ל ואבא כ"ק ה'פני מנחם' זצוק"ל בצאתם מבית החולים. כעבור שעה קצרה, הצטרפתי לנסיעתם להר הזיתים לקבוע את מקום מנוחתו במערת בית גור, כשה'לב שמחה' מצביע על המקום הסמוך שלשם יעבירו את אביו ה'אמרי אמת' זצוק"ל, אך לבסוף חזר בו מתכנית העברתו, כידוע".
מה נטלתם מדמותו לדורות לצורך עלייה?
"קשה להגדיר אצל הרבי זצוק"ל שלקחו מדמותו משהו מסויים, הרי חסידים רגילים לומר תמיד שכל מה שגדלו היה מכוח הרבי, הן בתורה והן במידות וביראת שמיים, וכך רואים את הדברים כל מי שגדל בצילו. אך בהחלט ניתן לומר שהשפעתו נותרה אצלנו והנחתה אותנו, ותעמוד זכותו לנו לאורך ימים".