בשנת 2007 צעיר בן 20 נפגע בזמן שעסק בפירוק גג אסבסט ממבנה שהיה מיועד להריסה, ונפל ממנו. ככל הנראה, האיש נפל כיוון שנאלץ לשחרר את גופו מרצועה שהייתה קצרה מדי, על מנת להגיע לשפת הגג ולרדת בסולם. ברגע ששחרר את הרצועה, חלק גדול מהגג התפרק וקרס בפתאומיות.
הוא נפגע בכל חלקי גופו, ומאז סובל מירידה בשמיעה, סחרחורות וכאבי ראש. התאונה הוכרה על ידי כתאונת עבודה, וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לו נכות קבועה בשיעור של 19%.
בעקבות המקרה, האיש הגיש בבימ"ש השלום בעכו, תביעה לפיצויים נגד החברה המעסיקה – וי. קל. חברה לגגות בע"מ – וחברת הביטוח שלה (הראל).
התובע טען כי התאונה אירעה בשל רשלנותה של הנתבעת והפרת חובתה לשמור על ביטחונו, בכך שלא בדקה את הגג לפני התחלת העבודה ולא סיפקה לו אמצעי בטיחות לעבודה בגובה על גג רעוע, כגון לוחות דריכה או רשת ביטחון.
הנתבעת טענה כי התובע נושא באשמה מלאה לתאונה, שמתבטאת בכך ששחרר את עצמו מהחגורה ומהרצועה לפני שהגיע לקרקע. בעניין זה העיד ראש צוות בחברה, שבניגוד לגרסת התובע, טען כי לכל העובדים הייתה רצועה באורך 12 מטר (ולא 4 מטר כגרסת התובע), כך שהתובע יכול היה להגיע לקרקע כשהוא עדיין רתום.
עוד נטען כי כל העובדים עברו הדרכה מתאימה וקיבלו לוחות דריכה.
עד ניטרלי
מבין שתי הגרסאות, השופטת ג'ני טנוס העדיפה את גרסת התובע, בין היתר לנוכח עדות חברו לעבודה של התובע, שהייתה עדות אמינה, של עד ניטרלי שלא היה לו כל אינטרס להעליל דברים על הנתבעת, כיוון שהוא עובד בה עד היום.
לאחר מכן, השופטת קבעה כי "הנתבעת הפרה יותר מהוראה אחת מהוראות התקנות הנ"ל שנועדו להבטיח את שלומו של התובע". בהקשר זה השופטת הבהירה כי לפי תקנות הבטיחות בעבודה, מותר להעסיק עובד על גג שביר רק אם ננקטו שורה של אמצעים שונים לפני תחילת העבודה, ובהם לוחות דריכה מתאימים וביצוע בדיקה שתוודא כי הגג חזק מספיק, וניתן בכלל לעבוד על הגג בבטחה.
מן העדויות השונות התברר כי התאונה התרחשה ביום הראשון לעבודה, מבלי שהגג נבדק, ומבלי שסופקו לוחות מתאימים. השופטת הצביעה על כך שהנתבעת אפשרה לעובדים לדרוך על קצה הגג ולהשעין עליו סולם, ואף לא פרשה רשת ביטחון – והכל בניגוד לתקנות.
בתוך כך השופטת פטרה את התובע מכל אשמה, וציינה "עובד המסתכן במהלך ביצוע עבודתו למען השלמת העבודה וביצועה כפי שנדרשה ע"י מעבידתו, לא יחוב ברשלנות תורמת אם נפגע תוך כדי כך".
לאחר שניתחה את נזקיו, ובהתאם לחוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש, השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 485,000 שקל (זאת לאחר ניכוי כספים שקיבל מביטוח לאומי), בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% והוצאות משפט בסך כ-10,600 שקל.
במסגרת "הערה לסיום", השופטת הביעה צער על כך שהצדדים לא ניסו לסיים את התיק בפשרה.
- ב"כ התובע: עו"ד איאל סבית
- ב"כ הנתבעות: עו"ד גסאן אגברייה
עורכי דין נזיקין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד שמעון גנון עוסק/ת ב- דיני נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.