אאא

מתי פורים? זו בעצם השאלה כשמסתכלים על המציאות סביבנו. האם זה בפורים, במשתה, בקריאת המגילה? או כשמסתכלים על העולם סביב על החדשות ועל איך רואים אותנו בעולם? התשובה היא, שכנראה את העיקר של פורים אנחנו חווים בשאר ימות השנה. אז מה עושים כשמגיע החג עצמו?

תחילה לחדשות. אם מתבוננים יום אחד על כל מה שהתקשורת, בעיקר העולמית, מספרת על עם ישראל (לחלוטין לא מומלץ), אפשר בטעות להגיע למסקנות הבאות: כל העולם עוסק רק בנו; ישראל היא המקום המסוכן בעולם - היפוך יוצרות לנגד עיננו המשתאות, בעיקר בשל הרצון של העולם להיות תקין פוליטית, כשהוא מכתיר את הרעים כטובים ואת הטובים כבעיית העולם. כל כמה שאנחנו מנסים להוכיח את צדקתנו, המצב נהיה גרוע יותר והעולם רוצה להיפטר מאיתנו.

'נהפוך הוא' מתרחש לנגד עינינו כל יום. איך יכול להיות שבאירופה ישנה סובלנות כלפי דאע"ש ולא כלפי היהודים? למה בקבוק יין שהופק בקדושה בארץ האבות מאיים על האירופאים יותר מאשר מיליוני פליטים שנמצאים מחוץ לביתם?

אנחנו צועקים: "אתם מחרימים את הצד הלא נכון". אבל בארמון של אחשוורוש זה לא נקלט. כל סיפור המגילה חוזר על עצמו יום יום. תנסו לבדוק בכל יום מי הוא המן הרשע ומיהו אחשוורוש, ואיפה הצדיק הנסתר שברח מהפוליטיקה ועדיין דואג לנו.

העולם התחפש לפני כמה מאות שנים ומאז הוא מוכיח כנראה שכל יום פורים. אחרת איך אפשר להסביר את מצבנו שלמרות הכל מיטיב עמנו. השם יתברך מביא לנו ישועה בכל פעם ממקום אחר, בדרך אחרת, מעבר למחשבות שלנו, מעבר לתושיה שלנו. ככה, כמו בחוק טבע בינינו לבין השמים, אנחנו שורדים את זה. זה מעלינו, לא בגלל מעשינו אלא בגלל תפילותינו.

ואם כל השנה פורים, מה עושים דווקא בחג? קודם כל, ממשיכים את השמחה משאר ימות השנה, ועכשיו אני מנסה להבין איך כל זה קשור אלי? עניין השתיה בפורים, למרות שזה נשמע כיף וקל, הוא לא דבר פשוט.

הרי לא משתכרים סתם כמו יושב קרנות באיזה פינה בעולם, הענין הוא להגיע ליכולת לא להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי ועם זאת להישאר בדעת. מי אני? מה עושים כשמגיעים לנקודה המבוקשת?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

אז כבר מלאכת השתייה נראית עניין רוחני נעלה ולא סתם ירידה מראש לרש. זהו החלון שנפתח כדי לברוח לכמה שעות ממי שאני. לאן ? לנקודת תצפית ייחודית על עצמי. גבוהה כמו פורים. כזו שלא מתאפשרת ביום יום.

פעם כשהתחפשתי לפלסטיני ושוטטתי בשטחים, במסגדים ובפרברי המהגרים באירופה, חשתי פתאום כמו בפורים: אף אחד לא יודע מי אתה ואפשר להיות עסוק בלהתבונן. אתה לא תלוי ברצונות של אחרים ממך, הרי אף אחד לא מכיר אותך. התחפושת היא ההזדמנות לראות איך אני נראה בעיני עצמי דווקא! עד כמה אני אמיתי? איך נראים השקרים שלי? איך זה לדבר רק עם עצמי ועם השם יתברך ולא לנסות למצוא חן בעיני אף אדם.

כשאתה חוצה לצד של המן כאילו אין הבדל בינו לבינך, יש הזדמנות להשליך את הזהות שלך. להגיד זה לא אני, יש לי כאן הזדמנות לתקן. העלו אותי לנקודה מאוד מיוחדת בעזרת יין מגילה ומשלוח מנות, ואני אנצל את זה. לברוח מעצמי, להסתערב, כדי לחזור עם החלטות.

מה זורקים? ממה נפרדים, ומחברים באופן יותר קדוש? איפה התקדמתי? לפעמים צריך להיות קצת שיכור כדי לראות את הדברים הטובים שבתוכי, כמה אני טוב ורוצה טוב. ממרומי קומת ה'בסומי', אני מחליט לזכור שיש אבא ששומר עלינו כל יום, שכל יום פורים. ועכשיו' עם בוא היום הקדוש' אני נכנס להיכל מיוחד שממנו העולם נראה אחרת' כדי להזכיר לי שהכול טוב.

אולי גם זו הסיבה שכווולם אוהבים את פורים.