באפריל 2012 יצאו עובדי התעשייה האווירית לטיול גיבוש בשמורת הבניאס. אחת העובדות, מהנדסת המועסקת במפעל החלל, נקעה במהלך הטיול את קרסול רגל ימין.
העובדת הגישה דרישה לדמי פגיעה לביטוח הלאומי וביקשה להכיר באירוע כתאונת העבודה. באפריל 2014 דחה הביטוח הלאומי את בקשתה והיא נאלצה להגיש תביעה לבית הדין לעבודה.
התובעת טענה שהפגיעה התרחשה במהלך טיול שאורגן על ידי החברה ונכחו בו עובדים לצד מנהלים. לדבריה, אלמלא יזמה החברה את הטיול היא לא הייתה משתתפת בו והייתה מגיעה לעוד יום רגיל במשרד.
היא הוסיפה שהטיול התקיים במהלך שעות העבודה המקובלות באמצע השבוע והוגדר על ידי המעסיק כיום עיון בתשלום, ולא כיום חופש על חשבון העובד. היא ציינה שהחברה דִרבנה את העובדים לצאת לטיול, ותכליתו – גיבוש הצוות – הייתה ברורה.
הביטוח הלאומי טען מנגד כי לא מדובר בתאונת עבודה, מאחר שהטיול אורגן על ידי ועד העובדים ולא על ידי המעסיק, מה גם שלא חלה חובת השתתפות והעובדים נשאו ברוב עלות הטיול.
לשיטת המוסד, מטרת הטיול הייתה חברתית גרידא ולא הועברו בו הרצאות כלשהן או תכנים הקשורים לעבודה, ולכן אין לראות בו "פעילות נלווית" מטעם העבודה.
אינטרס ההנהלה
השופטת מירב קליימן מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הסבירה שהבחינה האם אירוע כלשהו הוא "תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי היא מהותית ולא פורמלית. לפיכך, העובדה שהמקרה התרחש מחוץ למקום העבודה אינה שוללת את ההכרה בו כתאונת עבודה, כל עוד מתקיים קשר סביר בין הפעילות לבין העבודה.
לדברי השופטת, הטיול בו השתתפה התובעת היה "פעילות נלווית לעבודה" בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, ולכן יש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה.
השופטת הסבירה כי אף על פי שהוועד נטל חלק פעיל בארגון, למעסיק היה אינטרס או "עניין" בקיום הטיול. ההנהלה היא שהחליטה על היציאה לטיול במטרה לגבש את המחלקות השונות במפעל, ורק נעזרה בוועד העובדים כדי להוציאו מהכח אל הפועל.
לפי השופטת, על מעורבות ההנהלה ניתן ללמוד מכך שהפעילות נערכה בשעות העבודה, והיעדרותה של התובעת באותו יום נחשבה כיום השתלמות בשכר. כמו כן, גם אם חלקו של המעסיק במימון הטיול עצמו היה קטן, הרי שהוא נשא בתשלום יום עבודה מלא בגין היעדרות העובדים באותו יום.
עוד ציינה השופטת שלהבדיל מהפסיקה שאליה הפנה הביטוח הלאומי, במקרה זה התובעת נפגעה בטיול שאורגן אך ורק לעובדים ולא לבני משפחה. היא הוסיפה שאף שלא הייתה חובת השתתפות בטיול המעסיק עודד את העובדים להגיע אליו.
השופטת סיכמה שהתמונה הכללית המצטיירת היא שהתקיימה "זיקה סבירה" בין הטיול לעבודתה של התובעת, והדגישה ש"מקום עבודה אינו נמדד אך ורק בפעילותו היצרנית או הכלכלית אלא מהווה מרקם כולל של יחסי עבודה ותרבות ארגונית", כך שפעילות נופש כשלעצמה יכולה להיחשב כפעילות נלווית לעבודה.
בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה וקבעה שמדובר בתאונת עבודה. מאחר שהתובעת הייתה מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי, לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד אלינור לוי מאיר
- ב"כ הנתבע: עו"ד אירנה פישר
עורכי דין ביטוח לאומי • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד יהושוע בלנגה עוסק ב- דיני ביטוח
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.