האם אנחנו באמת הורים טובים? מדריך. אילוסטרציה
האם אנחנו באמת הורים טובים? מדריך. אילוסטרציה (צילום: Abir Sultan/Flash 90)
אאא

האם נולדנו להיות הורים? התשובה לכך היא לא פשוטה. מהורים טריים ועד וותיקים - אין מדד מתאים לבחינת הורות. האם הנתון הוא רק סביבת הילד וגדילתו? האם צריכים כשרון טבעי כדי שהילד יתפתח כראוי? 

הורים קשוחים והורים קשוחים מדי

ההורים נבחנים כל פעם מחדש על ידי סביבתם וכישוריהם כאחראים על הילד מוטלת בספק בכל יום ויום. גם הילדים עצמם לא טומנים ידיהם בצלחת ונוטים להאשים את ההורים, ובכן, כמעט על כל דבר אפשרי.

ביטויי הרגשות הסוערים שהילדים מפנים כלפי הוריהם עקב מגבלות ואיסורים יכולים להתרחש מדי יום ביומו. כמה פעמים נתקלנו כשהילד מבקש דבר מה והבכי והצרחות שמגיעים כאשר הוא אינו מממש את רצונו. נאמר זאת כך: ילדים לא אוהבים שלא נותנים להם את מבוקשם במיידי והביקורת לא מאחרת לבוא עם משפטי מחץ: "ההורים של פלוני טובים יותר", "הלוואי והם היו ההורים שלי" ועד ביטויי שנאה.

הפעולות שההורים נוקטים לשם חינוכו של הילד הם לרוב מוצדקות ונכונות, והילדים שרק מתחילים להבין מהי התנהגות נאותה ומקובלת חשים תסכול כנגד הכללים שמשיתים עליהם.

התהליך החינוכי והחברתי מעורר אצל הילד תגובות ורגשות חזקים: מבוכה, חוסר אונים, בושה, אשמה ואפילו ייסורי מצפון. ההורים שרואים כיצד פעלותיהם מכאיבות לילד, נוטים לפתח תחושת רחמים - הגם שהם יודעים שאין הצדק עם עם הילדים.

בנוסף, הורים רבים בוחנים היטב את סביבתם והביקורת החברתית - הם אינם רוצים להצטייר כהורים נוקשים וקשוחים מדי. החברה נוטה להיות בצד הילד בויכוח עם הוריו - את ההורים שופטים בחומרה על הנוקשות, ואת הילדים פוטרים מאחריות ממעשיהם. שובבים ותו לא.

אז איך בכלל ישנה דרך לצלוח את כל המשוכות ולהיות הורים טובים בכל זאת? ד"ר עידו זיו, פסיכולוג קליני במאוחדת,  מציג את המדריך להורה המתחיל, הותיק, המיואש והמצליח. 

הילדים יודעים היטב לדרוש. אילוסטרציה. צילום: שאטרסטוק
הילדים יודעים היטב לדרוש. אילוסטרציה. צילום: שאטרסטוק

 שיטות חינוך: מבסיסיות ועד מתוחכמות

קודם כל יש לבחון את השאלה הפשוטה: "מהי הורות" ומהם תפקידי ההורים. בתחילה: סיפוק הצרכים הפיזיים של הילד: קורת גג, אוכל וביגוד.

גם פיתוח הכישורים של הילד מוגדר כחלק מתפקיד ההורים, ובייחוד כישורים חברתיים שבעזרתם יוכלו להשתלב בסביבתם. הכישורים החברתיים כוללים את היכולת לתקשורת בין אישית, הבעת רגשות וביטחון עצמי. כישורים אלו מאפשרים לילד להיות נוכח בחברה המשותפת.

ובנוסף, על ההורים מוטל האחריות להקניית ידע או לאפשר לו לרכוש ידע ממקורות אחרים. החינוך שההורים קיבלו והידע שהיטיבו לרכוש במהלך חייהם - מועבר עתה לילדיהם.

כדי לחנך את הילדים, ההורים יכולים להשתמש בכמה שיטות, אשר כולן כרוכות בהפעלה של כוח בין ישירה ובין עקיפה ומתוחכמת יותר. אז איך מחנכים?

שטית החינוך הבסיסית ביותר כוללת בתוכה שימוש בכוח פיזי: לקחת, להרחיק, להעביר. גם דרישת ההורים לציות מיידי בלא לשאול שאלות הוא חלק משיטת החינוך הבסיסית. כך הטיעון לשאלה: "למה?" ייענה בתשובה הפשוטה: "כי ככה אמרתי".

שיטות בסיסיות נוספות פועלות דל דרך ההתנהגות, כאשר המטרה היא חיקויו של הילד אחרי ההורה: עשה כמוני, או אל תעשה כמו שהוא עשה. כמו גם שמוש ב"שכר ועונש": אם תעשה כך, תקבל מתנה, או עונש במידה ולא. כדי לחזק את ההתנהגות משתמשים בשיטות הבסיסיות באמצעות מזון, ובייחוד חטיפים וממתקים.

שיטה מתוחכמת יותר, נקראת "השיטה הקוגניטיבית". בשיטה זו על ההורים והילד לחשוב ביחד ולהשתמש בשיח ותקשורת כדי להעביר את הרעיונות והמסרים החינוכיים. למשל, ההורה ינסה להסביר לילד את ההיגיון מאחורי מעשיו, לקים דיון בנושא, או אפילו משא ומתן. בשיטה זו, ההורה לא ידרש ציות עיוור: "תעשה כי ככה אמרתי" אלא ישתמש בלשון יותר תקשורתית: "חשוב שתעשה זאת כי רק כך תוכל להשיג את מה שרצית".

שיטות מתוחכמות נוספות משתמשות בקשר האישי שבין ההורה לילד, ואפילו עד כדי "סחיטה" רגשית: "מה כבר ביקשתי שתעשה", "אתה אף פעם לא מקשיב", "למה אתה עושה זאת דווקא לי". בשיטות אלו ישנה חשיבות להדדיות: ככל שהסמכות של ההורים מבוססת יותר, כך הם יוכלו להשתמש בדרכים שבהן הפעלת הכוח היא פחות ישירה.

סוג ההורות מתבטא בחינוכו של הילד. אילוסטרציה. צילום: Nati Shohat/Flash90
סוג ההורות מתבטא במיומנות החברתית של הילד. אילוסטרציה. צילום: Nati Shohat/Flash90

 סגנונות שונים: הורים רודנים והורים מתירנים

.כאשר אנו בוחנים את "סגנון ההורות" ניתן להבחין בשלושה סוגים שונים אשר נעים ממתירנות והבאת יד חופשית לילד, ועד רודנות ונוקשות. 

ההורות המתירנית מעריכה את החופש הניתן לילד ולכן היא נוטה לקבל את רצונותיו של הילד ומעודדת התייעצות עמו לגבי החלטות שיש לקבל. הורות שכזו מעדיפה את סיפוק החום שיש להעניק לילד על פני הבאת הגבלות ועונשים. כאשרר ההורים אינם משתמשים בכוח אז כיצד הילד ימלא אחר רצונם? בהורות מתירנית נדרשת התנהגות מניפולטיבית, ולהשתמש באמצעים לא ישירים להשגת היעדים הנדרשים. בקיצור: ההורים בעלי יכולת נמוכה לדרישה אחר מבוקשם, ומאידך הם בעלי יכולת גבוהה להיענות לרצונות הילד.

ההורות הסמכותית-רודנית דורשת צייתנות עיוורת ומרבה בביקורות אל הילד. כדי להשיג את יעדם, ההורים משתמשים באמצעיים כדי לרסן את הרצון העצמי של הילד - כל עוד הוא סותר את דרישותיהם. סגנון הורות שכזה הוא למעשהה היפך מהורות מתירנית: ההורים בעלי יכולת גבוהה לדרישה אחר מבוקשם, ומאידך הם בעלי יכולת נמוכה להיענות לרצונות הילד.


ההורות הסמכותית-נוכחת מבקשת לקיים משא ומתן בין ההורה לילד. ההורות הסמכותית-הנוכחת מעריכה את ההסבר לילד ואת ההגיון שעומד מאחורי מעשיו, ומעודדת רצון עצמי ואוטונומיה. בדרך כזו, ההורים נוטים לשתף את הילדים בסיבה להחלטה אותה קיבלו, אבל עדיין שומרים לעצמם את הזכות להחליט. כאשר ניתן הסבר הגיוני, הילדים יכולים להבין ולעקוב אחר הרציונל ההורי. בשונה משאר סוגי ההורות, בדרך זו ההורים הם בעלי יכולת גבוהה לדרישה אחר מבוקשם, ומאידך הם גם בעלי יכול גבוהה להיענות לרצונות הילד.

האיזון הנכון בין היענות לדרישה

לאחר בחינת שלושת סגנונות ההורות השונים, ברור כי ישנו צורך למצוא את האיזון הנכון בין היענות ההורים לרצונות הילד לבין הדרישה אחר מבוקשם שלהם. 

כדי לעשות זאת, ההורים צריכים תחילה לחזק את הביטחון העצמי שלהם: אם הם יכירו בכישורים שלהם כהורים, ויעצימו את ההצלחות שהשיגו במשך השנים.גם אם פורץ משבר בין ההורים לילד, אסור להם לשכוח את ההישגים בעבר ואת העובדה שהם כבר טיפלו במשברים שכאלה בהצלחה.

הורים שבטוחים בתפקודם יהיו מסוגלים להתמודד בצורה הרבה יותר טובה עם רגשות שליליים מצד ילדיהם, רגשות שמתעוררים באופן טבעי כאשר ההורים מגבילים את החופש של ילדיהם.

יוצא אם כן, שהעיקרון החשוב ביותר כדי למצוא את האיזון הנכון הוא שיתוף הפעולה וקביעת כללי התנהגות ברורים ומסודרים עד כמה שניתן. השגת היעדים צריכה להיות מותאמת לפי גילם של הילדים והבנתם, ולא להתבצע דרך הפעלת כוח ישיר.

לסיכום: ישנו קשר ישיר בין תפקוד ההורים ובין יכולתם להיענות אחר רצונותיו של הילד. ככל שההורים יצליחו לשפר את הקשר בינם לבין הילד ואת יכולתם להיענות - כך ישתפר תפקודם. 

כדי לשפר את הקשר בין ההורים והילד יש לבצע זאת בכמה רבדים: המגע הפיזי, המשחק, השיח והדיאלוג. בדרך זו הילדים יוכלו לשפר את המיומנויות החברתיות שלהם, וגם את היכולת לווסת את רגשותיהם ולקיים משא ומתן. 

 חשוב מאד: שיפור הקשר צריך להיוות מלווה ביכולת לבטא מול הילד את כל סוגי הרגש: שמחה, כעס ואפילו קנאה. אך על ההורים להימנע מגילויי השפלה. לאחר כל זאת, תשתפר גם יכולתם של הילדים לפעול באופן עצמאי ואחראי, וניסיונתיהם להכיר את העולם יהיו על הדרך הטובה ביותר.

הכתבה נערכה בשיתוף מאוחדת. תוכן הכתבה על פי ד"ר עידו זיו, פסיכולוג קליני במאוחדת