אאא

דו"ח בנק ישראל הקדיש פרק לניתוח מצבם של החרדים והערבים בפילוח אזורי מגורים שונים. המסקנה העולה מהסקירה היא כי ריכוזם בעיר ייעודית מחליש את חוסנם הכלכלי.

לפי הדו"ח, ההגירה לערים החרדיות החדשות שהוקמו בשלושת העשורים האחרונים כמו בית"ר עלית או מודיעין עלית נובעת מרצון לשפר את תנאי הדיור. אולם כאשר מדובר על ערים שבשולי המטרופולינים של ירושלים ותל אביב, תחבורה ציבורית יעילה ואמצעי תקשורת מתקדמים (אינטרנט וסלולרי) מקלים על שמירה על קשר על הערים הוותיקות ומאפשרים בכך גישה לתעסוקה. אולם בנק ישראל מציין בקשר לעיר כסיף כי " כאשר אוכלוסייה מרקע חברתי-כלכלי חלש מהגרת לפריפריה מרוחקת ממוקדי תעסוקה, הדבר עלול להרע את מצב".

התמקדות בערים החרדיות החדשות מתאפיינות באוכלוסייה צעירה ומרובת ילדים עם שיעורי תעסוקה נמוכים והיקף עבודה נרחב במגזר החרדי עצמו, לכן אותה אוכלוסיה מתאפיינת גם בהכנסה דלה למשק בית ולנפש. בנוסף שיעור העובדים מחוץ ליישוב המגורים גבוה יחסית בשל מיעוט הזדמנויות וצפיפות הדיור גדולה בשל ריבוי ילדים כך שבשורה התחתונה תושבי הערים החרדיות החדשות משתייכים לרובד חברתי-כלכלי נמוך מאוד.

פילוח הנתונים מראה כי משקי הבית החרדיים בירושלים ובני ברק (שסווגו כיחידה גיאוגרפית אחת בשל סממנים דומים) וביישובים ההטרוגניים במרכז הארץ הכניסו יותר ממשקי הבית החרדיים ביישובים בהם גרים חרדים ו"לא חרדים" יחד בפריפריה. החרדים בערים המעורבות הכניסו יותר ממשקי הבית בערים החרדיות החדשות. הבדלים אלו, לפי בנק ישראל, נובעים בעיקר מכך ששתי הקבוצות האחרונות (החרדים בפריפריה המעורבת ובערים החרדיות החדשות) מתאפיינות בהכנסה נמוכה מעבודה. מאחר שהן מתאפיינות גם במשקי בית גדולים יותר, שיעורי העוני בקרבן גבוהים יותר והתצרוכת לנפש תקנית נמוכה יותר.

על פי ניתוח הבנק ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו למשק בית בירושלים ובני ברק עמדה על 12.6 אלף שקל (מתוכן 3.5 אלף שקל בקצבאות), בערים הטרוגניות בפריפריה ההכנסה עמדה על 9.9 אלף שקל (מתוכן 1.9 אלף שקל קצבאות), בערים הטרוגניות במרכז עמדה ההכנסה על 12.4 אלף שקל (מתוכן 2.3 אלף שקל קצבאות) ובערים החרדיות החדשות 9.4 אלף שקל בחודש, מתוכן 2.6 אלף שקל בחודש בקצבאות).

זיהוי על פי סממנים שונים כמו מספר ילדים ומספר שנות לימודים בישיבה וניתוח פיזור האוכלוסיה החרדית העלה כי ערים שמאכלסות חרדים רבים ועברו בעשורים האחרונים שינויים ניכרים מבחינת פיזורם במרחב. את התמורות אפיינו שלושה דפוסים עיקריים: גלישה לשכונות הלא חרדיות הצמודות לריכוזים החרדיים, השתקעות בשכונות ותיקות לא-חרדיות אחרות ובנייה חדשה לחרדים.

כך למשל בירושלים החלה בסוף שנות השמונים גלישה משמעותית לרצועת השכונות שמצפון וממערב לריכוז החרדי במרכז העיר לרמות, שמואל הנביא, רמת אשכול, מעלות דפנה וגבעת המִבתר. עוד עולה כי תהליכי ההתחרדות מתרחשים גם בשכונות שלא גובלות בשכונות חרדיות כמו גילה (שבדרום העיר) ובפסגת זאב (שבצפון העיר) במקביל לתנופת בנייה לחרדים בעשור אחרון ברוממה, מתחם שנלר, גבעת שאול ועוד .

מאז 2008 עלו מאד שיעורי התעסוקה של גברים חרדים בירושלים ובבני ברק ,כמו גם בערים ההטרוגניות האחרות, בשעה שבערים החרדיות החדשות השיעור פחת במקצת. עוד מציין בנק ישראל כי במקביל חלה ירידה גורפת במספר הממוצע של שעות העבודה, ההסבר לכך הוא כנראה מפני שחרדים רבים הצטרפו לשוק העבודה במשרות חלקיות .שיעור התעסוקה של נשים האמיר בכל היחידות הגיאוגרפיות, אך היקף משרותיהן פחת בממוצע.