השנה המילים המוכרות של "והיא שעמדה" מקבלות משמעות מיוחדת בקליפ שהוציאה מקהלת קרית נוער ירושלים . מספר ניר כהן המנהל המוזיקלי:
לפני מספר חודשים קיבלנו כתרומה למרכז המוזיקה בקרית נוער אקורדיון Hohner קטן ויפהפה שהגיע במשלוח מתורם בקנדה. מראהו הלא שגרתי של האקורדיון עורר סקרנות מיוחדת, וחיפוש קצר בגוגל גילה שהדגם הזה של האקורדיון יוצר אך ורק בגרמניה בין השנים 1934-1938, שנים בהם שלטה המפלגה הנאצית.
מניסיון לברר פרטים לגבי תורם האקורדיון עלה כי הוא ומשפחתו נמלטו מגרמניה לקנדה רגע לפני ליל הבדולח. הגילוי העלה אצלנו שאלות נוספות: לו הייתי אני צריך לברוח כפליט, לא בטוח שאחד הדברים שהייתי לוקח איתי במנוסה יהיה אקורדיון, אלא אם כן יש לו ערך מיוחד. ואם יש לו ערך מיוחד, מה פתאום לתרום אותו כעת, לאחר 80 שנה?
שאלות אלו עוררו בירורים נוספים, וחשפו את הסיפור המרתק מאחורי האקורדיון המיוחד:
ישראל דלוסנייבסקי היה יהודי אמיד בעל מפעלים בברלין. בשנת 1938 זיהה מבעוד מועד את הסכנה המתקרבת מצד השלטון, וממש רגע לפני שיהיה מאוחר מדי החליט כי על המשפחה לעזוב הכל מאחוריה ולברוח.
אם המשפחה החלה לארוז במהירות מספר ארגזים קטנים שאליהם הכניסה חפצי ערך, במטרה לשלוח אותם לקרובי משפחה בקנדה, מבלי לדעת אם אכן הם יצליחו להגיע. כשהילד ג'ון, אז בן 8, ראה את אמו, הוא התחנן לפניה שתארוז גם את האקורדיון היקר לליבו. אבל אקורדיון תופס מקום, והאם סירבה.
כמה ימים לאחר מכן, לקח האב את משפחתו ברכב חדש לגמרי אל תחנת הרכבת בברלין, כשבידו ויזת טיולים לבלגיה הסמוכה. הם עלו על הרכבת, וכשהגיעו לבלגיה התקשר האב לעובדיו במפעל ואמר: "המפעל בידיכם. זה הקוד לכספת. אני לגרמניה לא חוזר" ופשוט השאיר את הבית, המפעל, הרכב החדש ובעצם את כל רכושו ועברו מאחור. החלטה אמיצה באותו זמן, מפני שאף שהמצב בגרמניה לא היה טוב ליהודים, עדיין לא התחילו מוראות השואה. אך האב בחוכמתו זיהה את האיום המתקרב.
לאחר מספר חודשים ותלאות, הצליח ישראל להשיג אשרת כניסה לקנדה, והמשפחה יצאה לדרכה. כאשר הגיעו לשם, ימים ספורים לפני אירועי ליל הבדולח, גילו כי הארגזים שנשלחו לפניהם מספר חודשים קודם לכן לא הגיעו, כפי שחששו.
עברו שבועות שבהם נותרה המשפחה בארץ זרה חסרי כל, ולפתע הגיעה הודעה מפתיעה מהדואר: הגיעו עבורכם חבילות מגרמניה.
ג'ון, כיום בן 90, זוכר את תחושתו כאשר נפתחו הארגזים ובתוכם, בין שאר החפצים, גילה את האקורדיון הקטן והאהוב שלו. לדבריו, במשך 80 שנה האקורדיון הזה היה הזיכרון החזק ביותר שלו מילדותו בגרמניה, וכעת, הוא החליט לתרום אותו למרכז המוזיקה בקרית נוער ירושלים, מתוך תקווה כי לאקורדיון יימצא בית חם וכי ילדי ישראל ימשיכו לנגן בו.
משגילינו את סיפורם של ג'ון והאקורדיון, החלטנו כי אין מתאים מלשלב את האקורדיון בתוך הקליפ המוזיקלי עליו עבדנו לקראת פסח, "והיא שעמדה".
בקליפ הססגוני שהוצאנו לפסח מתוארות התלאות של עם ישראל לאורך ההיסטוריה, כאשר המצרים, היוונים, הרומאים, והגרמנים ניסו לכלות אותנו, והקב"ה הצילנו, ומצילנו מידם.
הפקה בימוי וניהול מוזיקלי: ניר כהן