אאא

בתי הדין הרבניים פרסמו הבוקר (ראשון) את תזכיר הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים "סמכות שיפוט בהסכמה", הצעה שנועדה להרחיב את הסמכויות ולאפשר לבתי הדין לדון בדיני ממונות בהסכמת הצדדים. 

בשנת 2006 קבע בית המשפט העליון, בפסק דין של השופטת פרוקצ'יה בפרשת סימה אמיר, כי הפרקטיקה לפיה בתי הדין הרבניים דנו כבוררים צריכה להתבטל בהעדר הסמכה חוקית כיוון שחוק שיפוט בתי הדין הרבניים מסמיך את המערכת לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים, אך אינו מסמיך את בתי הדין לדון בענייני ממונות אחרים – אפילו אם הצדדים מסכימים לכך.

בתזכיר החוק נאמר כי ב"תי הדין הרבניים בישראל עסקו מאז ומעולם בבירור סכסוכים בעניינים ממוניים בהסכמת הצדדים. על פי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, פסקי הדין חייבים להיות מנומקים והם ניתנים לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול. מאות ואלפי פסקי דין רבניים בענייני ממונות פורסמו בקבצי פסקי דין רבניים, והם חלק מהמשפט העברי בארץ ובכל תפוצות ישראל. כך היה עד להחלטת הבג"ץ שעצר את הנוהג ודרש להסדיר את הסמכויות בחוק.

"מאז ניתן פסק  הדין הוצע בכמה הצעות חוק להסמיך את בתי הדין לדון בדיני ממונות בהסכמה בשני מודלים: בוררות או סמכות שיפוט".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

יצוין כי לאחרונה עברה בקריאה טרומית בכנסת הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני  שהציעו מודל של סמכות דיון בבוררות בלבד, אולם תזכיר החוק שפורסם היום – הליך מקדים להגשת הצעת חוק ממשלתית – מציע להרחיב עוד את סמכויות בתי הדין לא רק לבוררות בסיסית אלא לסמכויות שיפוט נוספות כאשר ההליך מבוצע בהסכמה.

במודל של סמכויות שיפוט ניתנת האפשרות לכפיית עדים להתייצב, הטלת עיקולים, צווי עיכוב יציאה מהארץ וצווים זמניים אחרים, הטלת סנקציות לפי פקודת בזיון בית המשפט, אחידות בפסיקה וכדומה. לעומת זאת במודל של בוררות בלבד, יש צורך לפנות לבית משפט מחוזי כדי לקבל סעדים זמניים ולשם אכיפת פסק הבוררות בהוצאה לפועל, ויש אופציה אך לא חובה להסכים לאפשרות של ערעור.

תזכיר החוק קובע כי למודל של סמכות השיפוט יש יתרונות משמעותיים על פני הסמכת בית הדין לדון בבוררות בלבד, בשל יעילות הדיון,  קיומה של ערכאת ערעור מובנית, יעילות האכיפה וכן כיבוד הערכאה השיפוטית הרבנית וייחוד סמכות השפיטה לערכאות השיפוטיות. לעניין שלילת מודל הבוררות נתלים בתי הדין הרבניים דווקא בדברי שופטת בית המשפט העליון, איילה פרוקצ'יה שכתבה: "המציאות בה בית המשפט המחוזי עשוי לפקח מכוח חוק הבוררות על החלטות בית הדין הרבני בתורת בורר עלולה לפגוע באיזון הראוי בין הערכאות, ולהביא להחרפת המתח בין זרועות השיפוט האזרחיות לדתיות".