קשה להתייחס אליו אבל אי אפשר שלא... אלבומו החדש של אביתר בנאי "לשונות של אש" מציג זווית חדשה של האמן המצליח והמסתורי הזה שעוד לא פגשנו כיצד להתייחס לזווית הזו? זה כבר עניין אחר.
אם נחזור אחורה, האלבום הראשון שכולו נכתב לאחר חזרתו של אביתר בנאי בתשובה היה אלבומו המצליח "לילה כיום יאיר" שיצא בשנת 2009, גם באלבום שלפניו "עומד על הנייר" (2005) היו שירים דוגמת "הרמח"ל" וכמובן תמונתו של אביתר חבוש כיפה לבנה גדולה, אך האלבום עצמו לא היה בז'אנר המוזיקה היהודית.
"לילה כיום יאיר" היה כולו טבול ומעושן בז'אנר, החל בשירים כמו 'אורייתא', 'אבא', 'אותיות פורחות באוויר', 'כוכבי בוקר', 'אב הרחמן' ועוד. בנאי פשוט שר טקסטים דתיים או כמעט דתיים והאלבום זכה להצלחה ענקית עם מכירות של אלבום פלטינה ולחיבוק גם בקרב דתיים רבים שגילו לראשונה את אביתר בנאי במלבושיו המוזיקליים החדשים.
אך מתברר כי בנאי לא דורך במקום, באלבום "יפה כלבנה" שיצא לפני כארבע שנים הוא שר את מצבו בשיר 'תל אביב' בו הוא עוסק גם ביחסו לנושא החזרה בתשובה והכיוון שבחור בחייו:
"כנראה שאני עדיין לא לגמרי
מאמין שהשתניתי
השינוי היה מהיר מדי וחיצוני
כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין
שאתה סולח
ועכשיו צריך לנשום את זה פנימה באמת
באמונה באמת".
האלבום "יפה כלבנה" היה הרבה פחות "דתי" מקודמו והכל בו היה רמוז הרבה יותר, באלבום החדש הולך בנאי צעד נוסף, אחורה או קדימה תלוי את מי תשאלו, הוא שר מצד אחד על "הושענא" ועל "קידוש השם" שהוא עושה במעמדו בתרבות הישראלית אך הטקסטים בחלקם לא יתאימו לאוזן חרדית. לא מדובר במילים שאינן ראויות אך כאלה שאינן מתאימות לרדיו החרדי או למשפחה חרדית ממוצעת.
אולי זה תהליך פנימי שהאמן המצליח והפופולארי עובר או אולי זו העצה של הצוות המקצועי שסביבו, אך נראה כי בנאי מוותר במודע על הקהל והמדיה החרדית שהשמיעה לא מעט משיריו המקוריים לצד ביצועים רבים שלו באלבומי 'צמאה' החבדיים ועוד ופונה לקהל הבסיס שלו שהיה כמה שנים בחרדה שבנאי בורח לו למחוזות אחרים. שלא יהיה ספק, בנאי לא שינה את דעותיו ובתוך השירים ניתן למצוא רבדים רבים עמוקים אך בהחלט מדובר במהלך של "הסתרה בתוך ההסתרה".
באופן מרתק ואירוני דווקא באלבום זה קולו של בנאי נפתח והוא שר בעוצמה שלא שמענו ממנו באלבומיו הקודמים. תמיד נהגתי לומר שאביתר יכול להרדים מעגל רוקדים גם כשהוא שר "עוד יישמע", אך באלבום החדש הוא לא מהסס לזעוק מקירות ליבו, לעלות לטונים גבוהים ולהישמע עוצמתי פי כמה מהעבר ובצורה שמחמיאה לו הרבה יותר.
באופן כללי בנאי נחשף באלבום החדש כשהוא מציג את כל חייו בשיר "פרגולה" ובקליפ המצורף אליו. בשיר, שהוא לא אחד מיצירות הפאר של בנאי מבחינה מוזיקלית אך אחת החשובות שלו מבחינה אישית, הוא מספר על חייו כולל התענוגות הקטנות של הסושי הכשר בשערי חסד והיונדאי סנטה פה. הוא חושף באומץ רב את הצורך שלו לאהבת הקהל ולחיבוק שהוא מקבל כולל מאנשים שעוצרים אותו להצטלם ברחוב ומאולמות הזאפה המלאים ומי שראה אותו שר את השיר בהופעה לא יכל שלא לראות שהביצוע נוטה לכיוון הפארודיה מין "ליצנות דעבודה זרה" כשבנאי לועג לעצמו ולגשמיות ומסיים בקריאה "בואי החוצה בואי נצא" אותה ניתן לפרש כרצון פנימי לצאת מהגשמיות אל מקום רוחני יותר.
בקליפ חושף בנאי לראשונה את משפחתו וחייו האישיים כשהוא מכוון לפער הגדול שבין דמות הכוכב הענקית שלו לבין המציאות הפשוטה והמשפחתית החמה שעולה מהתמונות וקטעי הווידאו שמלווים את השיר וכאילו מוכיחים שלמרות שבנאי לא יוצר מוזיקה יהודית במובן המוכר של המילה הוא נטוע בנפשו ובכל חייו ביהדות.
את האלבום הפיקו מוזיקלית תמיר מוסקט והמעבד החב"די נאור כרמי שעובד עם בנאי לא מעט בשנים האחרונות סביב ניגוני חב"ד בסדרת האלבומים והמופעים 'צמאה'. האלבום פחות או יותר מתחלק לשני חלקים, הראשון רוקיסטי יותר בהפקתו של מוסקט והשני היהודי-בלקני יותר מבחינת התכנים בהפקתו של כרמי.
אחד השירים המעניינים באלבום הוא "אתה" בו מארח בנאי את ידידו הזמר והיוצר אביב גפן לביצוע ממילותיו (תרגום מאידיש) ר' לוי יצחק מברדיצ'וב, סניגורן של ישראל, שלבטח היה מרוצה משירתו של גפן שמצהיר על עצמו כאנטי דתי. השיר שונה מעט מרוח האלבום, אך משהו בביצוע של השניים מלאכי ועמוק בצורה מהנה במיוחד. בדומה לאלבומו הקודם של בנאי גם את האלבום הזה מיקסס וערך ארן לביא שמצליח ליצור בכל פעם מחדש סאונד משובח במיוחד.
לסיכום, "לשונות של אש" במיוחד בחלקו הראשון הוא לא "כוס התה" של המאזין החרדי הממוצע שיתקשה להתמודד עם הטקסטים או יותר מדויק עם ההתייחסויות חסרות העידון בהם משתמש בנאי אך אלו שישרדו את חלקו הראשון יפגשו כמה שירים מצוינים אותם יוכלו להוסיף בשמחה לפלייליסט שלהם. ואולי מבלי להיכנס לשיקולים כלכליים הייתי שמח לקבל מאביתר אלבום נפרד שכולו תכנים יהודיים כזה שפונה לקהל הזה לצד אלבומים "ישראליים" יותר שיפנו לקהל הכללי שמחבק את בנאי בעוז ככל שהוא נהיה יותר ויותר חרדי.