הילדים של עידן השפע לא באמת חונכו להעריך את הכסף ובעיקר את העבודה הקשה שמאחוריו. כשאין מחסור במזון, צעצועים, בגדים ובילויים קשה מאוד להפנים כמה קשה אבא ואמא עובדים כדי להשיג את כל הדברים האלה. הורים מתלוננים שילדים נוטים לבזבז יותר כסף ממה שמשפחה יכולה להרשות לעצמה והילדים מצדם מתקשים להבין למה עליהם ללמוד לחסוך, הרי מספיק לבקש וקצת להתחנן כדי לקבל את הצעצוע הנחשק. וחג החנוכה הוא הזדמנות מצוינת להכיר לילדים האלה את פריט העיצוב החשוב של כל חדר הילדים: קופת חיסכון.

אך אין טעם לקוות שילד אימפולסיבי שחולם על צעצוע יקר מייד יתחיל להכניס כל אגורה לקופת החיסכון החדשה שלו. ילדים בגילאי 6-10 מתקשים מאוד לוותר על החטיף היומי בשביל פרס גדול שיגיע בעוד שלושה חודשים ארוכים. ילדים קטנים ואימפולסיביים לא רגילים לדחות סיפוקים ואף שהם באמת ובתמים רוצים לחסוך את הסכום הגדול הם פשוט לא מסוגלים לוותר על התענוג המיידי. יתרה מזו, כישלונות חוזרים בניסיון לחסוך עשויים להרגיז אותם ולגרום להם לוותר על החסכונות בכלל. בשביל ילדים כאלה הפתרון הטוב ביותר הוא שתי קופות חיסכון: אחת לחיסכון לטווח ארוך ואחת להוצאות שוטפות. כך הילד לא ירגיש שמאלצים אותו לעבור ייסורים קשים ליד דוכן ממתקים ומאידך, הוא יראה שגם הוא מסוגל לחסוך גם אם זה לוקח לו זמן. כמו כן, הילד שלומד לחלק את הכסף ל"חיסכון" ו"הוצאות שוטפות" די מהר לומד להשתלט על יצר הבזבזנות ועם הזמן מגדיל את החיסכון על חשבון ההוצאות השוטפות.

לא רק אישיות של הילד משחקת תפקיד ביכולתו לחסוך. אם במשפחה לא נהוג לוותר על המותרות וההורים לא באמת יודעים כמה כסף נכנס ויוצא מהחשבון, סביר להניח שגם הילד לא יוותר על הגלידה בשביל להכניס שקל נוסף לקופת החיסכון שלו. גם אם ההורים מבינים שההתנהלות הפיננסית שלהם רחוקה מלהיות נכונה ומוצדקת, עליהם להקפיד לא לשדר את היחס הבעייתי שלהם לכסף לילדים. משפטים כמו "בארץ כולם ב"מינוס", "קמצנות זה דבר דוחה", "מגיע לי וזהו זה" לא מיטיבים עם החינוך הפיננסי של הילדים. לעומת זאת, להורים יש הרבה דרכים יצירתיות לעודד את הילד לחסוך. במשפחות רבות נהוג להוסיף סכום כסף מסוים כל פעם שילד מצליח לחסוך. כך, למשל, הורים מסוימים נוהגים להוסיף 10 או 20 ₪ על כל 20 או 50 ₪ שהילד חסך. גם אם המצב הכלכלי של המשפחה לא מאפשר להעניק בונוסים כאלה, חשוב לשבח את הילד על מאמציו להימנע מבזבוזים ולחסוך.

חנוכה היא אומנם נקודת מוצא מצוינת לחיסכון, אך ברגע שהחג מסתיים הילדים מתחילים לחפש מקורות פרנסה נוספים. חלק מהמתבגרים מצליחים למצוא עבודה, אבל רוב הילדים, במיוחד הקטנים שבהם, רואים בדמי כיס המקור היחיד לכסף משלהם. הגישות לחלוקת דמי כיס רבות ומגוונות. בחלק מהמשפחות מקציבים לילדים סכום מסוים כל שבוע בהתאם לגיל הילד והמצב הכלכלי של המשפחה. הורים מסוימים מתנגדים לגישה הזאת וטוענים שכך הילדים מתרגלים לחשוב שאין קשר בין עבודה קשה לכסף שבארנק. במשפחות האלה הילדים מקבלים דמי כיס בתמורה לעזרה בבית או ציונים טובים בבית הספר. יש כמובן גם אין ספור גישות פחות קיצוניות. לכל גישה יתרונות וחסרונות משלה ואין אף גישה אופטימאלית שתתאים לכולם. מה שחשוב לזכור שברגע שהתקבלה ההחלטה להעניק לילד דמי כיס בצורה זו או אחרת, חשוב מאוד להסביר לו את כל בכללים וההתניות. ולא פחות חשוב גם לעמוד בכללים שסוכמו מראש. האם הילד יקבל דמי כיס מדי שבוע או רק בחגים? האם ישללו ממנו דמי כיס בגין עבירות כאלה או אחרות? האם להורים תהיה יכולת לקבוע כיצד יבזבז הילד את דמי הכיס שלו? הילד חייב לדעת את התשובות על כל השאלות כבר ברגע שהכסף מתחיל לזרום לידיו, גם אם מדובר בחמישה שקלים לשבוע בלבד. אי וודאות פיננסית מקשה לא רק על הילדים, אלא אפילו על המבוגרים לקבל החלטות פיננסיות נבונות.