העיתונאית האמריקאית שלמדה היטב את העיקרון הנפוץ שאומר כי ההורים הם יצורים שנועדו להתפתחות הילד ומילוי צרכיו, הופתעה מאוד לגלות כי לא רחוק מאתנו נמצאת חברה שמגדלת ילדים על בסיס עקרונות שונים לגמרי. ולחברה הזאת יש במה להתגאות בתחום הזה. התינוקות הצרפתיים מתאפיינים בשינה רצופה בלילה וביכולת מדהימה להמתין בסבלנות.

ההסבר להבדלים האלה הוא פשוט מאוד. כשבשיטה האמריקאית הנפוצה גם בארץ התפקיד העיקרי של המשפחה הוא לגדל ילדים, לטפח את התפתחותם ולהקל על חייהם, במשפחה הצרפתית הדגש הוא על הזוגיות והיחסים בין ההורים. הצרפתים טוענים שאיכות חיים של ההורים במשך 18 שנות גידול הילד לא פחות חשובה מההישגים החינוכיים שלהם בתקופה הזאת. ומה שעוד יותר חשוב מבחינתם היא לשמור על מערכת יחסים זוגית כשהילדים עוזבים את בית ההורים.

האמהות הצרפתיות לא ממש מבינות את רגשי האשם האופייניות לאמהות האמריקאיות והישראליות, אך בשונה מהן דואגות מאוד לגבי זמן איכות דווקא עם הבעל ולא עם הילדים. בצרפת הילדים עד גיל מאוחר יחסית הולכים לישון ב-8 או 8:30 כי הערב מוקדש למבוגרים. ההורים רואים בשעות הערב זמן לשיחה ובילוי זוגי, ולילדים לרוב אין מקום בלו"ז הזה. בצרפת נהוג לחשוב שאם עד גיל חצי שנה התינוק לא ישן רצוף במשך הלילה מדובר בבעיה כלשהי שזקוקה לטיפול. מיותר לציין שאמהות צרפתיות לא רואות לנכון להניק ולנדנד את הילד בשעות הלילה. השיטות הטובות ביותר להרגיל את התינוק לישון במשך הלילה הן אכן השיטות הצרפתיות, כי צרפתים בטוחים שאין שום סיבה שתינוק בריא לא יישן בלילה. ואם כל ההסתייגויות מהתיאוריה הזאת אי אפשר לא לציין שהגישה הזאת עובדת והתינוקות הצרפתיים אכן נותנים להוריהם לישון.

עקרונות מסוימים של השיטה הצרפתית חודרים גם לשיטה האמריקאית. עד לא מזמן התיאוריות הפופולאריות הקשורות בגידול הילדים דיברו רק על כך שגם לאמא מגיעה מדי פעם קצת זמן בשביל עצמה. לאחרונה חשיבות הזוגיות חדרה גם לתודעת החברה שהקדישה את עצמה להתפתחות הילדים. למשל בשנים האחרונות בארה"ב תופסת תאוצה מגמה של "דייטים להורים". הורים שמתרוצצים ימים כלילות בין עבודה, טיפול בתינוקות, חוגים, בתי ספר וסידורי משק הבית, קובעים לעצמם ערב מסוים ששייך רק להם. בערב הזה הם יוצאים יחד, יושבים בלי ילדים ומרגישים את עצמם צעירים ורעננים. כך לפחות בתיאוריה. בפועל ההורים שרגילים לבנות את סדר היום שלהם סביב הילדים גם בבילוי הזוגי ימשיכו לדבר על הסעות לחוגים ותשלומי ועד הורים. אבל עצם הישיבה בלי צורך לנגב ידיים קטנות ודביקות או ליישב סכסוכים מהסוג "מי יישב ליד אמא" כבר מיטיבה מאוד עם האווירה המשפחתית.

אבל כשמדברים על הגישה הצרפתית למשפחה ולילדים אסור להתעלם גם ממספר גבוה מאוד של מקרי גירושים במשפחות צרפתיות עם ילד קטן. אף שלכאורה זה נראה מנוגד לכל התיאוריה הצרפתית, זו בעצם התוצאה הישירה שלה. כשהזוגיות היא הנושא המרכזי בחיי המשפחה הילד לא יכול לא להוות מטרד. גם אם מדובר בתינוק שקט מאוד שמשאיר להוריו הרבה זמן לבלות יחד, הוא עדיין זקוק להרבה מאוד תשומת לב והוא משנה את יחסי הכוחות במשפחה. כשהזוגיות היא ערך בפני עצמו היא לא יכולה שלא להיפגע אחרי לידת התינוק. אם היא הייתה הבסיס של המשפחה אין פלא שהמשפחה עלולה גם להתפרק בעקבות הופעת "המטרד" הקטן. כך שהפסיכולוגיים המערביים עדיין ממליצים לראות בשיטה הצרפתית תבלין חזק שיכול לשפר את טעם החיים המשפחתיים, אך במינונים סבירים בלבד.