מומחי הבריאות הטבעונים אוהבים להתחיל את הרצאות המיסיון שלהם בטענה שמדורי דורות אכלו בני אדם מזון מן הצומח וזה בעצם ייעודנו הביולוגי. ואף שלא ניתן להתווכח עם העובדה ההיסטורית הזאת, היות ומזון מן החי היה יקר וקשה להשגה, נשאלת השאלה הקטנונית הראשונה, מדוע בימינו, כשתוחלת החיים הממוצעת במדינות המערב נעה סביב 70 שנה, מתעקשים חובבי הטבע בצלחת לקחת אותנו חזרה לתקופה שבה בגיל 30, ובמקרה הטוב בגיל 40, האנשים ראו את הסוף? האם במחשבה שנייה אכן מדובר בתזונה בריאה יותר ואורח חיים מוסרי יותר? נבדוק את השאלות הללו אחת-אחת.
אם נעזוב רגע בצד את השיקולים המוסריים של הימנעות מבשר, עופות, דגים, ביצים, חלב ומוצריו, נדון אך ורק באספקט של הערכים התזונתיים. כשאנו שוללים מעצמנו את הזכות לנצל את החי לצורך תזונתנו, באותה עת אנו שוללים מעצמנו גם מקורות חשובים ביותר של ברזל, חלבון, סידן, אבץ וויטמין B12. כל המרכיבים האלה חיוניים לתפקודנו ובריאותנו. ובגיל ילדות חשיבותם עולה פי כמה וכמה בגלל השפעתם על התפתחות התקינה של הילד. קשה מאוד למצוא תחליף מן הצומח למקורות האלה, ועוד יותר קשה לשכנע את הילד לאכול מהם בצורה מאוזנת. במקרים רבים הטבעונים משלימים את תזונתם בשלל תוספי תזונה. כל עוד הכמות הנכונה של כל אבות המזון מגיעה לגוף המצב הוא סביר, אך יחד עם זאת לא צריך להיות בלשן כדי להתקשות לקרוא לתזונה המתבססת על טבליות וכדורים תזונה טבעונית, כלומר טבעית.
בעיה נוספת מתעוררת כשהמעבר לאוכל טבעוני נעשה בעקבות החלטה אמוציונאלית, בדרך כלל של אמא. היות וכל הפרסום הטבעוני פונה בעיקר לרגש, גם ההחלטות שמתקבלות בעקבות הפרסומים האלה הן לעיתים החלטות פזיזות ולא שקולות. וכל מעבר חד הוא מעבר בעייתי בהגדרתו. כשמדובר בתזונה וילדים שמרניים המעבר הזה נהייה בעייתי כפליים. ילדים שהורגלו לאכול קורנפלקס עם חלב בבוקר, שניצל אחר הצהריים וחביתה בערב, מתקשים להתמודד עם התפריט החדש של המשפחה. ברוב המשפחות הירקות לא נכללות ברשימת המעדנים של הילדים. וכשמבחינתם של הילדים בבית "אין מה לאכול", לא משנה כמה בריא האוכל שנמצא במקרר, הם יחפשו את האוכל שהם רגילים לטעמו. ואם אין להם גישה למעדני חלב, שניצלים וביצים, הם יאכלו אוכל שאומנם נופל תחת ההגדרה הטבעונית, אך בעייתי מאוד מבחינה בריאותית. לא פעם הדיאטנים גילו שבמשפחה בה ההורים עברו לתזונה טבעונית, מאוזנת ובריאה, רוב תזונתו של הילד הורכבה מלחם עם ממרח שוקולד הכי פשוט (שלא כולל חלב), פסטה עם קטשופ וחטיפים שכידוע לא כוללים שום פרט מן החי.
באופן כללי ניתן להגיד שמזון עתיר בפחמימות ודל בחלבונים הוא בעיה עיקרית בתזונה טבעונית בעיקר אצל ילדים. הבעיה הזאת די חמורה, וככל שטבעוני צעיר יותר, כך המחסור בחלבון הוא קריטי יותר להתפתחותו התקינה. כמו כן, ילדים ומבוגרים רבים שמקפידים על מזון טבעוני-גלאט סובלים ממחסור בוויטמין B12 ואומגה-3. אם ההחלטה לעבור למזון טבעוני היא חד-משמעית ולא ניתנת לשינוי, חשוב לפני המעבר להתייעץ לא רק עם מנהיג תנועת הטבעונות המחוזי, אלא גם עם רופא ודיאטנית מוסמכים שיעזרו להרכיב תפריט שיכלול את כל אבות המזון.
אם כבר התחלנו לדבר על אבות המזון, כדאי לדבר גם על אבותיהם כל טרנד חדש, והם פרסום ומימון. בואו לא נשכח שמאחורי כל טרנד מעצם היותו טרנד עומדת תעשייה שמתפרנסת היטב מהעניין. ובמקרה של טבעונות בצורה פרדוקסאלית ישנן אפילו שתי תעשיות מנוגדות שמרוויחות ממגמת המעבר לטבעונות. מחד, אנשים שעוברים לאוכל טבעוני פעמים רבות מעדיפים ללכת עם העניין עד הסוף, וגם את מעט המזון שהם מכניסים הביתה הם קונים רק במקומות שחרטו על דגלם את מילת הקסם "אורגני". מעצם היותי קטנונית, מחקר קצר ושטחי בלבד עורר אצלי שאלות רבות וקטנוניות לגבי הקשר בין בריאות לאורגניות במובנה התעשייתי, אך החלטתי לא להרחיב בעניין. ניתן להתייחס למזון אורגני כמותג והמותג הזה מרוויח היטב מהתפשטות הטבעוניות. לווייני התעשייה האורגנית הם מטפלים אלטרנטיביים שגם הם מרוויחים היטב מהמשיכה האובססיבית לטבע.
אבל מה שמעניין באמת היא שבצד השני של מרוויחי (ומממני הטרנד הטבעוני) עומדים דווקא מפעלי מזון שונים (ועשירים). הרי אם נחזור לעניין הטעם, נצטרך להודות שתושב העיר המערבית המודרנית אינו מסוגל לעמוד בקצב החיים התובעני שלנו אם בארוחת הבוקר יוגש לו גזר, בארוחת צהריים סלט מלפפונים ובערב הוא יתפנק עם סלק מבושל בלבד. סגנון תזונה שכזה אולי מיטיב מאוד עם פרות ועזים, אבל אם נתעקש עליו לרובנו אחרי מספר ימים לא יהיה אפילו כוח לצאת להפגנה למען זכויות האפרוחים. לכן תעשיית המזון מציעה שלל פשרות בצורת שניצלים צמחוניים, חלב סויה וכו'. מזונות אלה משלימים את הצורך הבסיסי שלנו בקלוריות וגיווני הטעם. אבל אחרי שההתלהבות הראשונית מעצם אכילת השניצל שלא נעשה על חשבון עגל חמוד הולכת ופוחתת, חלק קטן מהדוגלים בטבעוניות מתחיל לקרוא גם אותיות קטנות שעל האריזה. והאריזות הטבעוניות מודיעות לנו בציניות רב כי זה עתה אכלנו אוכל מעובד בצורה אגרסיבית ביותר, מלא בתוספות עד אפס מקום, דל בערכים תזונתיים, אך מסוכן לבריאות לא פחות מכל מזון אחר. כך, למשל, ידוע שמזון על בסיס סויה משפיע לרעה על התפתחות המינית של הילדים וכלל לא מהווה תחליף לערכים התזונתיים של השניצלים הבשריים למשל. אך מכיוון שכבר הזכרנו את המימון האגרסיבי שעומד מאחורי המזונות האלה, הצורך בקריאת האותיות הקטנות גם כשמדובר במזונות "בריאים" עדיין לא חדר לתודעת הציבור.
הגל האחרון של החזרה לטבע במטבח הפרטי החל אחרי תכנית "כלבוטק" והתחקיר המזעזע שלה על התעללות בבעלי חיים בבית מטבחיים של "תנובה". ושוב, על אף שלא ניתן לא לזעום על ההתנהגות הבלתי מתקבלת על הדעת של עובדי בית המטבחיים, מעורר התחקיר מספר שאלות. "העובדים מכים את העגלים בשוקרים חשמליים שוב ושוב", בישר לנו שוב ושוב המנחה. והראה שוב ושוב את אותן הדקות הנוראיות של התעללות באותו עגל מסכן. לטענת צוות התכנית עבד התחקירן בבית המטבחיים במשך ימים ארוכים כשהמצלמה כל הזמן על גופו. והמצלמה תיעדה מסכת ארוכת של התעללויות, סצנות זוועתיות רבות. אז מדוע במשך כל התכנית הארוכה הראו לנו שוב ושוב אותן 3-4 סצנות בנות כדקה כל אחת? אם בידי צוות התכנית היו שעות של חומר מצולם שמוכיח את דבריהם, מדוע בניגוד לכל כללי העריכה הטלוויזיונית הם המחישו את דבריהם באותה בסצנה שחזרה על עצמה אין ספור פעמים? הרי מזעזעת ככל שתהיה היא עצמה יכולה להיות מקרה פרטי בלבד שלא מעיד על כל שעות העבודה של המפעל. ההרהורים הטכניים האלה בלית ברירה מחזירים אותנו לתהיות לגבי פשר ההפחדות הלא פרופורציונאליות של התעשייה הכי שלווה בארצנו והיא תעשיית הטבעונות הדוגלת באהבה לכל חי.
פרט להפחדות משתמשת תעשיית הטבעונות גם בסיפורי ניסים רפואיים שהם מזמן פריט חובה בכל טרנד בריאותי חדש. כך, למשל, גייסו לוחמי הגזר והפלפל רופאה שסיפרה על ריפוי הפלא שלה ממחלה אוטואימונית בעקבות המעבר לתזונה טבעונית. לאחר סיפור מעורר דמעה על הסיבוכים הקשים באמת של המחלה בא הפלא הרפואי של היעלמות המחלה בעקבות הוצאת השניצל מהצלחת. מהיותי קטנונית נדהמתי מהעובדה שאישה שסיימה לימודי רפואה לא ידעה את הקשר הידוע לכל בין פסוריאזיס לצריכת חלבונים וחשיבות הויטמינים. אבל מכיוון שהרופאה מתמחה בסך הכול בתחום אחר, ניתן להסכים שהשאלה הזאת היא באמת קטנונית. קטנונית גם השאלה כיצד רופאה לא מודעת לעובדה שלא ניתן להמליץ באופן גורף על תזונה המותאמת לאנשים חולים כתזונה הטובה ביותר לאנשים בריאים. ועוד יותר קטנונית השאלה מדוע רופאה, שבטח למדה במהלך הכשרתה כללי מחקר בסיסיים, לא מצאה לנכון לדווח ולו בשורה אחת על כל שאר הגומרים הקריטיים שהיו והשתנו בתקופת הריפוי המדהים שלה. אבל כשמדובר בסיפורי ניסים ונפלאות המתאימים כל כך לימי החנוכה האלה, באמת אסור להיות קטנוניים ולשאול שאלות כיצד מי שאמור לעורר אמון בזכות המקצוע שלו, מעורר בעצם שאלות לגבי רמת הלימודים בפקולטה לרפואה.
כפי שמסתבר, המוסד להשכלה הטוב ביותר הוא החיים עצמם, המקצוע החשוב ביותר שעלינו ללמוד הוא חשיבה ביקורתית. רק אחרי שנקבל ציון "עובר" במקצוע הזה נדע להבחין באמת בין המלצות בריאות לטרנד ממומן וסילוף עובדות. או כמו שאומרים הילדים הציניים, בין קטשופ לדם של עגבניות מעונות.
