אאא

גירושין, זו מילה קשה שמגלמת בתוכה משמעויות רבות חלקן מידיות וחלקן בעלות משמעות לשנים ארוכות של קשיים והתמודדויות לא פשוטות. הורים רבים מאלו שמודעים לקשיים או מוכנים לכל קושי הקשור לגירושין עצמם, נדהמו לגלות את הגיהנום שלא היו מודעים אליו כלל.

"התגרשנו אחרי 3 שנות נישואים כושלים בשל חוסר התאמה, בני הגדול היה אז בן שנתיים והבת הקטנה בת כשנה וקיוויתי שאוכל להמשיך להיות להם לאב גם אם באינטנסיביות נמוכה יותר ממה שהייתי רגיל לה", מספר ל'כיכר השבת' דוד י', גרוש חרדי שמתמודד עם סיוט ה"ניכור ההורי".

"מתברר שגרושתי החליטה כבר בעת הגירושין כי ילדיי ייפרדו ממני, באמצעות רעל בלתי פוסק שטפטפה כל הזמן לילדים כביכול נטשתי אותם בגלל שאיני אוהב אותם וכדומה. כיום, שלוש שנים אחרי הגט, הילדים מעצמם כבר מסרבים להגיע לפגוש אותי והתחושה מחרידה. ניסיתי הכל אבל בינתיים איבדתי אותם", הוא מספר בדמעות.

סיפורו של דוד הוא סיפורם של גרושים רבים בעיקר גברים שבחלק גדול מהמקרים אינם מחזיקים במשמורת הילדים ומוצאים את עצמם מאבדים את ילדיהם בשל ההסתה הארסית נגדם, שאינה מגובה בשום סיבה הגיונית או צודקת, כשלכל הדעות הם היו הורים למופת טרם הגירושין. 

תסמונת הניכור ההורי (Parental Alienation Syndrome) היא מונח שנטבע ב-1985 על ידי פרופ' ריצ'רד גארדנר מארצות הברית, ומגדיר תסמונת של ילדים אשר חוו הסתה כנגד הורה מנוכר. החל משנות ה-90 היא משפיעה רבות על פסקי הדין בנושאי משמורת ילדים בארץ ובעולם. רבים סובלים ממנה והיום הוכרז גם כיום המודעות הבינלאומי לתסמונת הניכור ההורי.

תסמונת הניכור ההורי מופיעה בדרגות שונות של חומרה. בדרגה הקלה יותר, הניכור מתבטא בכעסים חולפים הבאים לידי ביטוי למשל בטון הדיבור של השיחה. בדרגה החמורה יותר מדובר ב"סרבנות קשר" ממשית, בה הילד מסרב לכל קשר עם ההורה המנוכר. דרגה זו קרויה גם "חטיפה נפשית", ובמקרים בהן היא מתמשכת - לעתים לא נותר בזיכרון הילדים זכר (מודע) לקשר הטוב שהיה בילדות עם ההורה השנוא.

"זה גיהנום עלי אדמות", אומרת ש., גרושה חרדית, "אנשים נוטים לחשוב שרק גברים סובלים מהתופעה. גם אני הייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שנמצאת במצב הזה עד שגיליתי בקבוצת פייסבוק בנושא נשים רבות שסובלות מכך".

לדבריה, הגרוש שלה שהיה נמצא יותר עם הילדים בשל משרתה התובענית שנועדה לפרנס אותו כאברך, ניצל את המצב ופשוט "חתך" אותה לחלוטין מילדיה, "מעבר לבושה ותחושת הכישלון שאני חשה למרות שאני יודעת שאני לא אשמה במצב, זו התחושה הכי איומה שאמא יכולה לחוש, זה לאבד ילד שאתה יודע שהוא חי אי שם ופשוט שונא אותך סתם". 

כאמור הנטייה היא לחשוב שתופעות כאלו נפוצות יותר בקרב קהילות חרדיות סגורות אך גיל, איש עסקים הסובל אף הוא מניכור הורי ומפעיל את קבוצת פייסבוק בנושא טוען בשיחה עם 'כיכר השבת' כי התופעה לא מאפיינת אף סקטור. "בניגוד לרושם שיש בציבור הכללי אחרי סיפור אסתי ויינשטיין, יש אצלנו בקבוצה דתיים, חילונים, חרדים, עשירים, עניים, חצי גברים וחצי נשים, משכילים וכאלה שאינם, כך שהתופעה לא פוסחת על אף סקטור ואינה מאופיינת לסקטור ספציפי".

עד כמה התופעה נפוצה?

על פי הדיווחים בארה"ב, 30 אחוז ממקרי הגירושין מגיעים למצב של קונפליקט גבוה, מתוכם 30 אחוז מגיעים לניכור הורי, כלומר, כ-10 אחוז ממקרי הגירושין מגיעים למצב ניכור הורי. "סביר להניח שזה המצב גם בארץ, ומדובר במספרים גדולים, כ-10,000 הורים ועשרות אלפי ילדים", אומר גיל ומוסיף כי זה ההיקף הידוע, "רבים מתביישים במצבם ולא רוצים שסביבתם וסביבת העבודה שלהם ידעו כי הם במצב ניכור הורי".

לתופעה המכוערת יש מנעד רחב החל ממצב בו הילדים מידי פעם לא מעוניינים בקשר עם ההורה עד למצבים הקשים ביותר בהם ההורה המנכר הצליח להשפיע על כל הסביבה שלהם לנתק איתם קשר אם הם רוצים קשר עם הילדים. "יש לי בקבוצה אמא, שאימה אמרה לה 'את לא הבת שלי יותר כי אני רוצה קשר עם הנכדים', זה מצב מחריד", מספר גיל.

מלבד הסבל הנפשי שעוברים ההורים, לתופעה נזקים נפשיים והשלכות ארוכות טווח גם על הילדים, מאחר ודפוס הניכור קיים אצלם הם סובלים במקרים רבים מבעיות ביצירת קשר זוגי בריא בעצמם כבוגרים והם מתנהגים בניכור גם לבני זוגם.

"זה נזק לכל החיים, אנו קוראים לילדים האלה 'ילדים שבורים', מדובר בילדים שצריכים טיפולים רבים כדי לתקן את הנזקים של ההתנכרות מהורה ובמקרים רבים זה נזק כמעט בלתי הפיך", אומר גיל בכאב.

ההורים שסובלים מהתופעה מאשימים את בתי המשפט ובתי הדין והמשטרה שאמורה לאכוף את קיום הסדרי הראיה שאינם עושים כמעט מאומה כדי למנוע מקרים כאלה. "כיום בן הזוג יכול למנוע את קיום הסדרי הראיה וברוב המקרים לא יעשו לו מאומה גם אם תוגש תלונה במשטרה ותהיה פנייה לבית המשפט", אומר דוד. לדבריו, בתי המשפט נמנעים מלעסוק בסוגיה הנפיצה מתוך מטרה להימנע מביקורת של ארגוני הנשים וכדומה.

"לא עושים מספיק, אם הייתה אכיפה רצינית עם קנסות גדולים על פגיעה בהסדרי ראייה התופעה הייתה פוסקת לחלוטין", אומר גיל. "היום זה יום המודעות לתופעת הניכור ההורי ואנחנו מצפים שהנושא יעלה על סדר היום הציבורי תוך מטרה להגיע לפתרון יעיל בדמות רשות להסדרי ראייה שתציל את הילדים וההורים מהסבל האדיר שלהם".