אאא

סערה וזעקה

שוב סוערות הרוחות. הפעם בשל ה"היתר" שהעניקו שופטי בג"ץ לעיריית תל אביב לאפשר חילול שבת המוני בפרהסיה של 164 חנויות.

יש שמאשימים את הפוליטיקאים החרדים שלא עשו די כדי לעמוד בפרץ. יש שמאשימים את המאשימים שאין כוונתם אלא לפוליטיקה קטנה. אבל כל זה אינו מענייננו, לפי שהלב עומד וזועק: "ושבת, מה תהא עליה?"

מדוע אנו כיהודים שומרי שבת המקפידים על קלה כחמורה, נרעשים כל כך מחילולה על ידי מי שלצערנו ממילא אינם שומרים תורה ומצוות כלל, ומה יש בו, בחילול השבת בפרהסיה הציבורית, שגורם לנו להזדעק כל-כך?

מן הראוי שאכן נכאב בכל נימי נפשנו כאשר אנו רואים את השבת מתחללת לנגד עינינו, שכן כך לימדנו הבעש"ט הקדוש זי"ע, שאם הזדמן לו לאדם לראות עוון אצל רעהו, אין זאת אלא משום שגם הוא נגוע במידת-מה בעניין ועליו לפשפש ולבדוק במעמקי ליבו.

במעונו של הרב מבריסק זצ"ל שוחחו פעם בהתפעלות אודות הרחובות השוממים ממכוניות ביום הכיפורים, על היום הקדוש שמטיל את חיתתו גם על הרחוקים מאוד. נימוקים שונים הוצעו לעניין, זה בכה וזה בכה, אולם אז השמיע הגרי"ז את הסברו שלו. "יודעים אתם מדוע אצל ה'חופשיים' יום הכיפורים הוא יום קדוש כל כך? משום שאצלנו הוא גם כן קדוש כל כך". כלומר, הערבות של כלל ישראל, זו שכורכת את כולם לחטיבה אחת, היא שגורמת לכך שברגע בו חלק אחד מן העם מתרומם, העם כולו מתרומם. אם ציבור היראים מתקדשים ומיטהרים ביום הכיפורים, כך הוא גם אצל כלל ישראל, שרובם המכריע מתענה ביום הקדוש, שובת ממלאכה ושב לאלוקיו.

כבוד ושמירה

יליד תל אביב אנוכי ובה גדלתי בילדותי ובנעוריי. תל אביב של אותן שנים, כבר לא הייתה אותה עיר שבה קרא ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף לשמירת השבת בפרהסיה, כלשונו: "אין כאן שאלה שבדת בלבד, אלא שאלה ציבורית ולאומית. אסור לחלל שבת בפרהסיה. לכל עם ועם יש מסורת של השקפות, אמונות, מנהגים – השומרת עליו. זהו צביונו של עם הנותן לו קיום. אוי לו ליחיד ואוי לו לקיבוץ שייבדל מתוך עמו, ועלינו להישמר מחילול שבת בפרהסיה, שלא להעמידנו מחוץ למחנה, ובעיר העברית הראשונה יותר מאשר בעיר של עכו"ם, זקוקה היא העיר לחותם יהודי מיוחד".

תל אביב של תקופתי כבר הייתה לצערנו רחוקה כברת דרך מאותו חזון שהציב לה דיזנגוף המיתולוגי, ובכל זאת רחשו תושביה כבוד לשבת אותה חשו בחוצות. זכורני כיצד מהלכים היינו במרכז העיר מן הבית אל ה'שטיבל' לתפילת שחרית של שבת. יש מתושבי העיר, מבוגרים בעיקר, שכבר השכימו קום ול"ע עמדו ושטפו את רכביהם בחצר ביתם. אבל כאשר היו צופים בנו מתקרבים בבגדי השבת, שבתו לרגע ממלאכת השטיפה עד שחלפנו על פניהם. מבקשים היו התל-אביבים לכבד את השבת, את שומרי השבת, ולו לרגעים ספורים. עצם הנוכחות של יהודים שומרי שבת בקרבתם, כבר היה בה כדי לגרום להם לזוע אחורה ולו לרגעים אחדים.

שעה שאנו מהרהרים באותה שביתת שבת קצרה של אותם בני ישראל טועים, יכולה לחלוף בנו מחשבה של מה בכך, וכי יש טעם בשמירת שבת לשתי דקות כשכולה מתחללת לפניה ולאחריה, לצערנו? אבל אלו כמובן דברי הבל. שהרי אצל בורא עולמים, מי שהאציל על כל נשמה מישראל, הרי שכל אחת ואחת מהן בכל רגע ורגע, קדושה וחשובה בתכלית, וממילא כל מעשה, ולו הקלוש ביותר של האדם הרחוק ביותר, יש לו חשיבות מופלאה אצל בוראה.

כך למדנו במשנתו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע (בספר 'ליקוטי עצות'): "צריך לדעת שה' יתברך מתפאר אפילו עם הקל שבקלים שבישראל, אפילו פושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש בו התפארות פרטית שה' יתברך מתפאר עמו... אפילו אם קלקל ופגם לא פסקה החביבות ועדיין יכול לשוב אל ה' יתברך". מי אנחנו שנזלזל באותה 'תשובה' קטנה שנעשתה בפרהסיה של תל אביב באותם רגעים מועטים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מתיקות וקדושה

מכאן מגיע גם הכאב הגדול על כל כרסום בחומת השבת. מחובתנו ואחריותנו לדאוג שהשבת תישמר על ידי כל אחד ואחד מישראל, גם באמצעות העבודה האישית שלנו. כדרך שמבאר הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זי"ע ('ליקוטי שושנה') שמהות העניין של כל ישראל ערבים, היא מלשון טעם ערב ומתוק. הוי אומר שעל כל אחד מישראל להמתיק את רעהו.

על הרה"ק רבי אהרן מבתעלזא זי"ע מסופר שלא ראה אוון ביעקב. לא העלה אף פעם על שפתיו את הביטוי "מחלל שבת", וכאשר דיבר אודות אדם שאינו שומר שבת היה מכנהו: "שוכח עיקר שבת", או לחלופין: "יהודי הסבור שזהו יום שישי". ואילו כשהיה רואה רכב נוסע בשבת היה קורא "מזל טוב, מזל טוב", שהרי בוודאי הנהג נוסע עם יולדת לבית הרפואה.

במבט שטחי דומה לנו שהרבי מבעלזא היתמם. כביכול אינו יודע שאותו מחלל שבת עושה זאת במזיד, אבל כמובן שהצדיקים הם שרואים את העולם 'מלמעלה', ובשורשם של ישראל כולם אכן נשמות גבוהות וקדושות, כאלה המבקשות לשמור שבת על כל פרטיה ודקדוקיה, ואם בעולם המעשה אין זה כך, זה רק משום שיש כאן 'שכחה'.

ככל שנחדד את המבט, ככל שנעמיק את קדושת השבת בתוכנו אנו ומאידך נבקש להשפיע מאור שבת על כל יהודי, כך נגרום לה לשבת שתתקדש ותתרומם אצל כל אדם מישראל. זה כוחה של ערבות נשמת ישראל הכללית.

שבת טהרה - שכולה קדושה - שלום