אאא

במדור הדעות פורסמה היום כתבה, שטענה כי: "עצם השחרור המהיר ממעצר מעלה את השאלה העקרונית האם המעצר של החשודים המעורבים היה מעצר מוצדק או שעסקינן היה במעצר מתוקשר לצורך מניעים זרים".

הכותב המלומד, מוכיח מהעובדה שבית המשפט העליון החליט לשחרר את העצורים, כי לא הייתה סיבה מראש לעצור אותם, והיה צורך להסתפק במעצר בית.

לטעמי, הדברים אינם נכונים עובדתית ומשפטית.

ראשית, השחרור במקרה זה אינו מהיר, אלא ההפך הוא הנכון, מדובר בהארכת מעצר שלישית, לאחר שהעוררים כבר היו עצורים תשעה ימים, ובית המשפט העליון החליט להאריך את מעצרם בעוד מספר ימים.

דווקא אורך תקופת המעצר והעובדה שפעם אחר פעם מאריכים אותו מעידים, כאלף עדים, על כך שיש חשש אמיתי ולפיו שחרור יביא לפגיעה בחקירה ושיבושה. לכן לא די שלא היה במקרה זה שחרור מהיר, ההפך הוא הנכון.

שנית, מבחינה משפטית נדירים המקרים בהם בית המשפט העליון, היושב בשלישית על המדוכה מחליט להתערב ולדון בתיק. ונסביר, ההחלטה הראשונה הייתה של בית המשפט השלום, עליה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעור זה הינו ערעור בזכות, זכאי כל צד לערער על ההחלטה של הערכאה הראשונה. אבל על ההחלטה של המחוזי (ערכאת הערעור) אין זכות לערער, אלא צריך לבקש רשות מבית המשפט העליון, רשות שניתנת רק במקרים חריגים ומצומצמים.

למרות זאת בית המשפט העליון קבע כי מקרה זה נכנס לחריג, ומחייב את ההתערבות בית המשפט העליון. דבר המעיד אף הוא על צורת ההסתכלות של בית המשפט העליון על תיק זה, ועל החומרה הרבה בה הוא רואה את הדברים.

טענה נוספת שעלתה במאמר הינה כי הסיבה להארכת המעצר הייתה "אמנם העליון החליט להחזירם למעצר אך זאת על מנת לאפשר למשטרה לרדת מהעץ הגבוה עליו טפסו".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לגישת הכותב, בית המשפט העליון ברצותו להגן על המשטרה, החליט להאריך מעצרם של חפים מפשע.

גם כאן דעתי חלוקה לחלוטין על דעתו של הכותב, ולא רק בגלל שאני לא מוכן לקבל את האפשרות ששופט עליון ינהג בצורה כל כך לא הגונה. אלא גם עניינית. מפרטת השופטת בהחלטה המנומקת: "קיימתי דיון גם במעמד צד אחד שבו הצגתי למדינה שאלות לגבי מהלך החקירה ועיינתי בחומרי חקירה. לאחר שעשיתי כן התרשמתי כי המשך החקירה בתנאי מעצר הוא אכן חיוני בנסיבות העניין. עוד אציין שבמסגרת זו נדרשתי לבדיקה של השאלה באופן ספציפי ביחס לכל אחד ואחד מן המשיבים, בשים לב לטענות הפרטניות שהועלו בעניינים".

בית המשפט לא הסתפק בקבלת חומרים כתובים, כמו ברוב תיקי המעצרים, אלא גם קיים דיון במעמד צד אחד, עם המדינה לבד, כדי לוודא איזה פעולות חקירה נדרשות המחייבות מעצר, ועשה אף בירור ביחס לכל אחד ואחד מהנעצרים, ולא כרך את ארבעתם בחבילה אחת. מכאן כי לא מדובר בהארכת מעצר על מנת לשמור על המשטרה, אלא מדובר בהארכת מעצר עניינית, לאחר בדיקה מדוקדקת.

לסיכום, העובדה שמדובר במעצר המוארך בשלישית, וכן שבית המשפט העליון הסכים לדון בערעור זה, בצירוף העובדה שבית המשפט בדק לעומקם של דברים את הנתונים ורק לאחר הבדיקה החליט להאריך את המעצר, כמו גם העובדה שבית המשפט סירב לתת למדינה את מלוא הימים אותם ביקשה, מוכיחה לטעמי את העובדה שההחלטה הינה ראויה ומאוזנת.