סביב שולחן ישן ישבו עשרה מתוך ילדי המשפחה, ביניהן ישבו גם שלוש נשים בודדות פגועות בנפשן- חלק מהאורחות הקבועות בבית משפחת קרויס.
אם המשפחה רוחל'ה, הוציאה בזהירות ממטבחון זעיר סיר מהביל ענק. שכן נכנס פנימה, ניגש לפינת המטבחון, נטל מהמקרר הישן כד חלב מחליבה מהודרת. "אשלם דרך הירש…" פלט טרם פנה לדרכו. שכנה לקחה מפינה אחרת מספר כפות של מזון לתינוקות. רוחל'ה אפילו לא שאלה – היא יודעת שאלו מבטיחות את חיי תינוקה של השכנה שאין בידה לשלם. בנות משפחת קרויס, שסיימו לאכול במהירות כדי לפנות את מקומן לנזקקים נוספים, שזהו מזונן היחיד.
אנשים חולים, תשושי נפש, בודדים וחסרי כל. הבת הצעירה, בצאתה החוצה, פגשה את אחד מהשכנים: "יש לי כאן מאה דולר. נראה לי שזה בערך מה שאני חייב על בלוני הגז והדגים שלקחתי מהבית שלכם בחודשיים האחרונים. את יכולה להעביר לאבא ואימא"? הילדה קימטה את השטר בידיה ומיהרה לביתה. אבוי! היא לא הנפיקה חשבונית מס כדין.
סיפורו של יואליש קרויס אשר המתעתד להיכנס ביום רביעי לכלא בגין עבירת אי- דיווח בה הואשם בעניין משחטה שהפעיל בשכונה, הוא לא רק סיפור אישי, אלא גם של קהילה מבודדת ואדוקה, המתגוררת בשכונת מאה שערים בירושלים. הקהילה מקיימת חיי עוני ואינה נהנית ממוסדות המדינה. התלות ההדדית-פנים-קהילתית היא הדרך לשרוד בה – מאחר וחבריה דוחים כל סיוע ועזרה ממוסדות המדינה, ברמה כזו או אחרת. החל מקבלת תקציבים למוסדות חינוך ועד נטילת קצבאות ילדים.
קרויס, בין השאר, סייע לבני קהילתו בשחיטת עופות בהקפדה מהודרת. גיל המשחטה המדוברת גבוה בהרבה מגילה של המדינה, אשר לה חגגנו זה עתה 69 שנים להקמתה. זוהי משחטה בת 100 שנה, אשר נוסדה עוד בשנים ששכונת מאה שערים הייתה בסך הכול פרבר נידח. במהלך השנים התמסדה פעילות המשחטה, אך חרף כל המאמצים להוצאת רישיון, לא נרשמה בתור עסק רשמי כחוק. על פעילות שחיטה זו נסוב כתב האישום נגד קרויס.
המקרה הזה צריך לעורר את תשומת ליבו של המחוקק בכל הקשור להתאמת חוקי המס אצל קבוצות מיעוט. דרושה כאן הבדלה בין העלמת מס לצורך גריפת רווחים אישיים לבין אי- דיווח הנובע מניכור ומפערים תרבותיים, שאין בהם פגיעה בקופה הציבורית. המשחטה פעלה במחירי עלות. כל אחד שילם את עלות העוף, החשמל ועבודת השוחט. במקרים רבים נזקקים קיבלו עופות ללא תשלום. למעשה – הרשעתו של קרויס גדעה עשייה חברתית וולונטרית המעניקה ביטחון תזונתי לנזקקים.
התרבות הייחודית של הקהילה במאה שערים מלמדת כי ההגדרות וההבדל שם בין עשייה חברתית ליזמות אינן כה ברורות בה. הקהילה אינה ממהרת להסדיר את ההבדלים בין פעילות וולונטרית ללא מטרות רווח, לבין פעילות עסקית. או מוטב לומר, נטילת שכר על התמסרות לפעילות קהילתית.
אפשר לבקר טשטוש תחומים זה. אך יחד עם זאת, במסגרת קהילה מצומצמת שמשאביה מוגבלים ביותר, אי אפשר להתעלם מהיתרונות הגלומים באותו טשטוש. באמצעותו אדם הפועל למען קהילתו משתכר בו זמנית מעט, בעוד הציבור נותן בו אמון מתוך היכרות אישית.
רעיון מדינת הרווחה קוסם לרבים בישראל ובעולם. רבים מבקשים להטיל על המדינה את האחריות המרכזית, ואולי אף הבלעדית, לזכויות הסוציאליות של תושביה ולרווחת החלשים בה. מנגד, המבקרים טוענים כי המדיניות זו מעודדת הזדקקות ותלות.
אבל בתפיסה היהודית אין חלוקה שוויונית של העושר. קיימת גם משמעות לשונה, לעני וליכולת הטבעית של כל אחד להתפרנס למחייתו. התפיסה הזו מאותתת לנו שכאחים ורעים, עלינו להיות רגישים למצוקת הזולת וליטול אחריות לסייע לו ולגמול לו חסד. ערכי הנתינה והאחריות הקהילתית מוכרים במסורת היהודית לדורותיה. מנגנוני גביה וחלוקה היו חלק בלתי נפרד מהקהילות היהודיות. יש הרואים במערך התמיכה הממשלתית של מדינת ישראל מאפיינים דומים ליישום החובה החברתית בנתינת צדקה. אלא שמדינת רווחה שונה באופן מהותי מנתינה קהילתית. במערך גביית המס הממשלתי, הכספים מיועדים למטרות רבות ושונות. הנותן הפוטנציאלי, משלם המס, מבכר לעודד את המקבל למצות את זכויותיו הסוציאליות כחוק, ולא בהכרח להעניק צדקה ממקום של חמלה. גם המוטיבציה של הקהילה לפעול וליזום נתינה "מלמטה" תהיה נמוכה יותר, כיוון שהקהילה מניחה כי למדינה יותר אמצעים לתמוך בחלשים ומסירה מעצמה אחריות. זאת לעומת הנתינה הקהילתית האישית, המכירה את הצרכים והצריכים, ללא התחשבות יתרה בקריטריונים וביורוקרטיה. הכבדה על פעילות קהילתית באמצעות רגולציה חורץ במידת מה את גורלה של אותה נתינה.
כאשר מדובר במיעוט המרוחק ממוסדות השלטון, נתינה קהילתית ספונטנית , כזו המזהה את צרכי האנשים מתוך היכרות אישית, פרסונלית ולא אוניברסאלית, תופסת יותר מקום, מטבע הדברים. דווקא תלות במוסדות המדינה, עלולה להביא למצב שבו ערך הנתינה מאבד את כוחו וייחודו.
הכותבת היא עו"ד חיה גרשוני
עורכת דין, מרצה ומנחה אקדמית במרכזי השתלמויות למורות בבית יעקב
המאמר פורסם לראשונה בכתב העת מקוון "צריך עיון".
