אאא

המשנה (מסכת ערלה פ"א משנה ג) אומרת כי אילן שנעקר ממקום גידלו ביחד עם רגבי האדמה המחוברים לשורשיו, אזי יש צורך לבחון האם האילן יכול להתקיים באמצעות רגבי העפר המחוברים אליו, באם האילן יכול להתקיים באמצעות רגבי העפר אלו, אזי אין עקירת האילן ממקום גידולו מוגדרת כעקירה לעניין דיני ערלה, וממילא נטיעתו המחודשת של האילן אינה מחייבת בספירה חדשה של שלוש שנות ערלה ושנה רביעית של נטע רבעי, אך אם רגבי העפר המחוברים לשורשי האילן אינם יכולים לספק לאילן חיות, אזי נטיעתו המחודשת של האילן מחייבת ספירה מחודשת של שלוש שנות ערלה ושנה נוספת של נטע רבעי. ניתוק האילן ממקור חיותו גודע גם את ספירת שנות הערלה ובמשנה ראשונה (ערלה פ"א מ"ג) מבואר כי דין הספירה המחודשת יחול גם במקרה שהאילן יוחזר למקום גידולו הראשון שממנו הוא נעקר.

נחלקו הראשונים מהו משך הזמן הנדרש להתקיימות האילן מרגבי העפר המחוברים אליו בכדי שמניין שנות הערלה של האילן לא יתאפס ויתחיל מחדש בעת נטיעתו הנוספת. הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכה  ) מסתפק האם נדרשת כמות עפר שתוכל להחיות את האילן למשך שלוש שנים כמניין שנות ערלה, או שמא די שהאילן לא יאבד את חיותו עם עקירתו והוא יוכל להתקיים מספר ימים עד לנטיעתן המחודשת, הרשב"א אומנם נוטה לומר כי די שהאילן יחזיק מעמד למשך מספר ימים, אך להלכה הרשב"א נשאר בספקו. הרא"ש סובר כי אין צורך שהאילן יוכל להחזיק מעמד שלוש שנים אלא די ביכולת התקיימות של מספר ימים.

השולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סעי' יט) פוסק את דברי המשנה במסכת ערלה כי אם לאחר עקירת האילן ממקום נטיעתו יכול הוא להתקיים מגושי העפר שניטלו עמו, אזי אין צורך למנות את שנות הערלה מחדש, אך אם האילן אינו יכול להתקיים מרגבי העפר שעלו עמו בעקירתו, אזי יש למנות לאילן שנות הערלה מחדש, אך השולחן ערוך לא פירש כמה זמן האילן צריך להתקיים מרגבי העפר שעלו עמו בהליך העקירה.

להלכה כתבו האחרונים (חזו"א ערלה סי' ב' ועוד פוסקים) כי מאחר שהרשב"א השאיר את שאלת זמן קיום האילן בספק, ומנגד הרא"ש פסק כי די בקיום של ימים אחדים, אזי אין ספיקו של הרשב"א מוציא מידי ודאו של הרא"ש ובפרט שגם הרשב"א נטה לפסוק כך, וממילא יש להקל ואין צורך שהאילן יוכל להתקיים מרגבי העפר המחוברים אליו למשך שלוש שנים, אלא די שהאילן יוכל להתקיים עצמאית עד שהוא ייקלט במקום נטיעתו החדש. המנחת שלמה (סי' סט) הוסיף לחדש שאין למנות לאילן שנות ערלה מחדש אף אם לצורך קיומו נדרש להוסיף זיבול וכיוצא בזה, אלא שאין להוסיף זיבול בכמות גדולה מידי שאז הוספת הזבל יכולה להיחשב כהוספת עפר חדש ובמקרה זה תתחייב ספירה מחודשת של שנות ערלה ושנת נטע רבעי.

לאור האמור עולה כי באם קיימת קביעת מומחה שהאילן יכול לחיות למשך זמן מה באמצעות העפר הצמוד לשורשיו, אזי נטיעתו המחודשת אינה מצריכה למנות מחדש שנות ערלה ונטע רבעי. בהקשר לכך יש לבדוק ולוודא כי אכן במשך כל זמן גידול האילן במשתלה היה לו די עפר לצורך חיותו, ולא ניטל או נפלו ממנו רגבי עפר אשר יכלו להעמיד את המשך קיומו של האילן בסכנה.

במשתלות מצוי כי האילנות שעומדים למכירה נטועים בתוך עציץ או ביריעות פלסטיק העוטפות את העפר ששורשי האילן יונקים ממנו, לאור זאת יש לבחון האם הוצאת האילן עם רגבי העפר הצמודים לו מהעציץ או מיריעות הפלסטיק יוצרת חיוב חדש של מניין שנות ערלה עם נטיעת האילן.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בירושלמי ערלה (פא" ה"ב) מובא כי אילן הנטוע בעציץ נקוב שיש בו חורים המאפשרים לאילן לינוק מהקרקע הרי הוא כנטוע בארץ וממילא חלים עליו דיני ערלה ונטע רבעי. דין זה מובא להלכה ברמב"ם (הלכ' מעשר שני פ"י ה"ח) והשו"ע פסק כן להלכה (יו"ד רצד סעי' כו).

ביחס לעציץ שאינו נקוב נחלקו הראשונים מה דינו לעניין ערלה ונטע רבעי. ( יש לציין כי ביחס לשימוש בעציץ שאינו נקוב קיימת הבחנה בין זריעת ירקות לבין נטיעת אילנות. ביחס לזריעת ירקות נחלקו הראשונים (רש"י גיטין ז ע"ב והתוס' שם) מה דינם של גידולי זרעים בעציץ חרס ובעציץ העשוי מעץ. רש"י סובר כי עציץ של חרס נחשב לעציץ נקוב שכן מתאפשרת דרכו יניקה ועציץ של עץ מוגדר כעציץ שאינו נקוב, תוס' חולקים על רש"י משום שהם סבורים שעציץ של עץ מאפשר יניקה טובה יותר מהקרקע משום שלעץ קיימת תכונת ספיגה טובה יותר מהחרס). בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) מובא כי הנוטע בעציץ שאינו נקוב אזי הנטיעה חייבת בערלה, אך מהמשך דברי הירושלמי משמע כי דין זה לא נאמר בכל סוגי העציצים אלא רק בעציצים העשויים מחומר אשר מאפשר יניקה מהקרקע, וממילא העציץ אינו מהווה יחידת גידול עצמאית אלא הוא מחובר בגין היניקה אל הקרקע והאדמה שנמצאת מתחת לעציץ. הרמב"ם (הלכ' מעשר שני פ"י ה"ח) אינו מחלק בין סוגי העציצים וכותב באופן גורף כי כל גידול בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה אבל הרא"ש (הלכ' ערלה סי' ג) וכן הרבינו ירוחם (נתיב כא ח"ב) וכן הטור (יו"ד רצד) כתבו כי דין הירושלמי מתייחס רק לעציץ חרס, ולכן רק הגידולים בו מתחייבים בערלה ונטע רבעי, אבל עציץ העשוי מעץ אינו חייב בערלה ונטע רבעי, וכתבו הפוסקים (חזו"א ערלה לב וכן המנחת שלמה סי' ע) כי מדרבנן יש חיוב ערלה גם בעציצם אלו.

נחלקו הפוסקים כיצד להתייחס לעציצי פלסטיק ויריעות ניילון וכדו' אשר עוטפים את רגבי העפר שבהם נטוע האילן ומשמשים לו כמעין עציץ, האם דינם שווה לעציץ חרס אשר מתאפשרת בו יניקת קרקע וממילא הגידולים בו חייבים בערלה ובנטע רבעי או שמא דין עציצי הפלסטיק כדין עציצי העץ ויש להחשיבם כעציץ שאינו נקוב גם לקולא. ייתכן כי בכדי לצאת מן הספק ההלכתי ראוי לגדל אילנות הפרי העומדים למכירה בתוך כלים נקובים וללא דבר החוצץ בים לבין הקרקע ובכך לקיים את חשבון מניין שנות הערלה מזמן נטיעתו הראשונה של האילן.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה ואין בהם כדי להקיף את מכלול הבעיות ההלכתיות לעניין ערלה באילנות הנקנים במשלה או הנטעים בשנית.

לתגובות stern1416@gmail.com