מיסטיקה ולאומיות על חשבון רשב"י ובנו // עו"ד דב הלברטל

ל"ג בעומר הולך ונשטף במיסטיקה, ובאווירה לאומית. תערובת של המימונה ואומן. כל אלה, סוג של אקסטזות ברמות שונות, שכל מטרתן אינן אלא חגיגות לשם חגיגות. הגרוע מכל, שזה עוד נעשה בשם רבי שמעון בר יוחאי. התעמולה התקשורתית וברשתות, מגבירה משנה לשנה את להבות האקסטזה.

לא אכפת לאנשים להיתקע במשך שעות באוטובוסים או בחניונים. גם לא אכפת להם על סיכון החיים, בעיקר של ילדים ונשים בדחיפות להסעות. כבר לא אכפת גם על חילולי שבת. הרי באותו סוג של אווירה, כבר נרמסו אנשים בהלווייתו של הרב ואזנר. זה הכל אותו דבר. המיסטיקה בשרות הדת. המיסטיקה דוחה פיקוח נפש וגם שבת.

זה מה שקורה כשמאדירים ערכים זרים לעולמה של היהדות, בשם היהדות. מעולם לא היה שטף כזה של אמונה יוקדת בקברים ובנושאי בשורת המיסטיקה, כפי שפוקד את המגזר הדתי והמסורתי בארץ ישראל. בחוץ לארץ, היהדות הייתה נורמלית. היו פרופורציות. זה לא שאין משמעות להשתטחות על קברים. אבל זה לעולם לא יותר מאשר מנהג. אין שום מצוה, גם לא מדרבנן, בשום הקשר, לפקוד קבר. וכאן זה הפך לחלק מעשרת הדברות.

לא היה גדול אחד בישראל שהקפיד על מצווה זו של עלייה למירון בל"ג בעומר. לפחות לא אצל הליטאים. גדולי ישראל ידעו שלימוד דברי רבי שמעון במשנה אחת, שקולים כנגד כל העליות למירון.

מאות אלפי החוגגים במירון 

בימים אלה, נסחף כלל הציבור החרדי לעלייה לקבר, ונוצר לחץ חברתי לפיו נטען שחסר ביהדות שלך אם לא היית שם. בכלל, מי שהיה שם, פטור ממצוות בכל השנה. רשב"י כבר יגן עליו. אלא שכשרב"י ובנו יצאו מהמערה, הם שרפו כל מי שלא למד ועסק בדברים אחרים. לקח שנה עד שנחה דעתם שלא ניתן להחריב את העולם. איך הם היו מטפלים בכל מי שעלה לקבר?

אין לי ספק שיש מי שמרוויח הרבה כסף מכל התעמולה הזו של הקבר. אני כבר לא מדבר על כלי התקשורת והתחבורה המרוויחים הון תועפות. אבל גם כל מוכרי הח"י רוטל וצרכי המיסטיקה האחרים. מי יודע, אולי גם יש גלידת רשב"י וסטייק רשב"י.

קבר רשב"י הופך לאתר של שטיפת מוח, בצל מתח של קדושה ולאומיות. הרי גם החילונים בחג הזה. ולמה לא? זה סוג של אירוע שלא דורש שום מחויבות ושום אחריות. סתם חגיגה כמו המימונה. וגם ניתן גם לייחס לו את הלאומיות של כוחי ועוצם ידי של מרד בר כוכבא.

רשב"י מתהפך בקברו מידי שנה. גם בנו. שניהם היו בוודאי מעדיפים לחזור למערה. שם לפחות למדו. יום ולילה. זה היה כל עיסוקם. רק זה. שם, בבדידותם, לימדו אותנו סדרי עדיפויות. מרשב"י ובנו, אלה שבמערה, נלמד אולי מהי באמת יהדות נורמלית.