אאא

השלום והברכה.

האם אני חרדי? - מגדירי זהות חרדית.

בחרתי בכותרת זו למרות שמטבע הדברים היא תמשוך אש של טוקבקיסטים אלימים שמוחם צר אופק, רק אומר להם אכן אם אתם נחשבים כחרדים, אני אכן לא חרדי.

המאמר כמובן לא מדבר עלי אישית אלא על רבים רבים שאורח חייהם והשקפתם דומים למתואר כאן. בימים אלו שכל אחד טוען לבעלות על 'השקפה חרדית' מן הראוי להעלות את הנושא לדיון ציבורי.

בחרתי לפתוח בחלק זה בזוטות מחויכות כרקע לדיון הרציני בנושא 'מהי השקפה חרדית' לאשורה.

אורחות חיים

אורח חיי וחיי משפחתי חרדיים ״ליטאיים״ לגמרי. חינכתי את ילדיי במוסדות חרדיים המקובלים: [חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כוללים...]- מוסדות נקיים מחשש של ״ציונות״.

אני שומר על רמת קיום המצוות המקובלת בציבור האברכים בקפידה רבה, ומקבל על עצמי בשמחה גם את כל גזרות ההרחקה ממכשירי תועבה ועיתונות חילונית, מקפיד בביתי על כל אותם נהלי צניעות שבין גברים לנשים המקובלים ומושרשים במגזר החרדי.

בביתי מעשרים כל מוצר מזון גם בהכשר בד״ץ, אינני ״מטלטל״ בשבת גם בבני ברק, והחשמל הזורם בביתי בשבת מקורו בגנרטור שכונתי.

בקיצור דוס מושלם. צבע, פולקלור, על טעם וריח..

אני לבוש כחרדי ישיבתי, בחליפה ארוכה חבוש מגבעת נטולת קנייטש, - אם כי בחדשי הקיץ אני סומך על כוחא דהיתרא ולא מכניס את זרועותיי לשרוולי החליפה המונחת על כתפיי [ה' יחזיר אותי בתשובה שלמה, אמן]. ואף אחד מבניי או חתניי לא נועלים סנדלים גם בקיץ.

אני מכיר את השפה החרדית על כל ניביה, יודע ל״דבר בלומדעיס״ ומכיר היטיב את התייר'יס הישיבתיות הקלאסיות, אך אני מכיר גם את המשפטים המכוננים בעולם המחשבה 'הדתי לאומי' – 'יסוד כסא ה' בעולם' – 'נשמת כלל ישראל הפנימית מזריחה את אורה על כל פרט מפרטיה הכלליים והפרטיים בדור הגאולה' ואפילו מאמין שדוברי שפה זו מבינים את מה שהם אומרים.

בקיאותי טובה למדי בסגנון ובתוכן השיחות המוסריות הליטאיות [שלא השתנו כבר 100 שנה – הייתי שם]. גם אני יכול ללהג שיחה חרדית ליטאית טיפוסית ב״שבע ברכות״ המתחילה ב'לכאורה קשה': אברהם אבינו שהתורה אומרת עליו........איך יתכן ש ........ולהסיק את המסקנה המוחצת והעמוקה: רואים מכאן שאפילו אברהם אבינו .... ולסיים: גם החתן שלנו הנקודה הפנימית שלו...

אני נהנה עדיין לשמוע עובדות חדשות על החזו״א הח״ח הגרש״ש הגרש״ר ור' חצקל... גם אם הן מספרות רק על תפריט ארוחת הבוקר שלהם, אך גם דומע מהסיפורים המרגשים על 'חנן פורת' ז"ל.

די בקי בכתבי דרויינוב [וא. קישון] כי בדור שלי [עוד מהמאה הקודמת] היה זה סימן מובהק של ״ישיבישר״, מתעדכן גם בשנינויות הישיבתיות המתחדשות שבכל דור ודור, ובדיחות מתוצרת 'מרכז' לא מצחיקות אותי.

אני שייך כאמור למגזר הליטאי ולכן אין לי עקצוצים באוזן גם כאשר הש״ץ בשבת מנגן את ״לכה דודי״ ו״קל אדון״ במנגינה שהיא בת דודה של ״אלי ציון ועריה״, וניגוני 'נוורדוק' מכניסים גם אותי לדיכאון עמוק.

כל זה לא מפריע לי ללכת ל'טישים חסידיים' –ואל תגלו לאף אחד אפילו להתוועדויות חבדיו"ת – להתעלם מהאמונות שלהם ולהיסחף יחד אתם לרגשי הקודש והתעלות בשירת דבקות.

אני משוכנע שהאדמו"ר מלובביטש מת סופית לגמרי – ומאידך מתפעל עד כלות מפעילות ה'שלוחים' בעולם.

בגלל עברי 'כחזונישני'ק' כבר לא מצחיקה אותי העובדה, ש״בלדרמן״ ובכולל חזו״א לא מזיזים את מחוגי השעון ל״שעון קיץ״, בכדי להראות אחת ולתמיד ל'ציונים' שלא הם יקבעו לנו את סדר היום. [אומרים שהייתה על כך ישיבת ממשלה מפוחדת].

אני לא עוצם את עיניי בדבקות כששרים את שירו של הרב קוק זצ"ל [כן זצ"ל] ״כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים״, למרות התוכן המיוחד והיפה הזה. מצטער זה לא עושה לי את זה. ובביתי לא תלויה תמונה ובה הכיתוב ״הצדיקים הטהורים .......״. אך גם לא תלויות בסלון ביתי שום תמונה של 'גדולים'.

הקמת התנחלויות מבודדות לדעתי פוגעת במדינת ישראל – ומתקנא בלהט ובמסירות הנפש של מקימיהם. עד היום משהו צורם לי באוזן, כאשר שליח ציבור אשכנזי מתפלל בהברה ספרדית.

למרות מאמציי שפת המחשבה של הרב קוק זצ״ל עדיין נשמעת לי כסינית ספרותית. אך כאשר מתרגמים את הדברים לעברית גם נשמתי מתעשרת.

ההסברים המפולפלים מדוע למרות הכל הנבואות ש״במאמר הדור״ מתקיימות במציאות לא משכנעים אותי, - אך איני מפרש כל גילוי של יופי ערכי בציבור החילוני כצביעות ומעשה שטן.

שירת ״שאו שערים״ לכבודו של נשיא המדינה זולל טרפות בישיבת ״מרכז הרב״ מזעזעת אותי כחילול הקודש. – אך מתרגש מהעובדה שהשלטון הוא יהודי למרות חילוניותו. ו'פרס נובל' לישראלי ממלא אותי גאווה גם אם מקבל הפרס הוא 'עוכר ישראל'.

לראות ״סרוג״ צדיק, עדיין מפתיע אותי, ולראות את הצדיק הזה שר בעיניים מצועפות מגעגועים את ה״התקווה״ דומה בעיני כחילול התפילה. [משעשעת אותי המחשבה כיצד הייתה נראית אמירת ה״תקווה״ אם החרדלניקיים היו גם בריסקער'ס נרוויסטים]

ברכת ״חג שמח״ ביום העצמאות עדיין נשמע לי כבדיחה לא מוצלחת, ולקרוא דיון הלכתי בדיני ״יום העצמאות״ דומה בעיני כקריאת סאטירה. – ומקנא באיכות עבודת ה', והלהט הקדוש של הכותבים אותם למלא את הארץ בכבוד ה'.

הביטוי השחוק 'מסירות נפש' שמור בעיני רק 'לחיילים קרביים' גם אם הם חילונים, - לבעלי תשובה שעזבו חיים טובים ונוחים בכדי להסתופף בחצרות ה'. - לתושבי ההתנחלויות החרדליי"ם במקומות מסוכנים בארץ ישראל גם אם ישיבתם שם מסכנת שלא כדין את נשותיהם וילדיהם.

בכדי להימנע מניסיונות ופיתויים אני גר ואגור אי"ה גם בעתיד רק בסביבה חרדית, למרות סלידתי העמוקה מהכפיה ההשקפתית הכרוכה בכך.

אני אוהב, מעריץ, נמס, אל מול צדקותם, התמדתם, ובקיאותם בתורה של גאוני וצדיקי אמת, אך כופר בכל סיפורי ה'מופתים' שמייחסים להם, פשוט לא היה ולא נברא.

'אתה חושב משמע אתה קיים אמר הפילוסוף – וכופר בהנחה החרדית : 'אתה חושב עצמאית משמע אתה אפיקורס'. כמו כן אני לא מהסבורים שכל 'השקפה' שאינה כהשקפתי היא 'אפיקורסות.

אני מקבל על עצמי ציבורית את הנהגת 'גדולי התורה' ובתנאי כפול ומכופל שהמידע שבידם לפני הכרעה אמין ולא מסווג על ידי ה'גיחזים' , והם מבינים היטיב בנושא שהם מכריעים בו. ואכמ"ל.

נו, אז איך אני בנתיים , חרדי?