אאא

בטור הקודם סקרתי את השינויים המתחוללים במגזר החרדי בשנים האחרונות, ובפרט הגידול המשמעותי בשיעור המועסקים ובשיעור הלומדים לתארים אקדמיים. קצב הגידול במספר הסטודנטים החרדים הוא ללא ספק מעורר השתאות. בשנים 2014–2008 גדל מספר הסטודנטיות והסטודנטים החרדים פי שלושה (!). כיום מספרם עומד על כ-11,000, שליש מהם גברים.

חרדי בכניסה למשרד ממשלתי (צילום: מרים אלסטר פלאש 90)
חרדי בכניסה למשרד ממשלתי (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
הגדלה

אך מי הם אותם סטודנטים חרדים? לאילו זרמים הם משתייכים? מה הם שיעורי ההצלחה שלהם? ומה הם האתגרים המרכזיים הניצבים בפניהם? כדי לענות על שאלות אלו ערכתי מחקר עומק אשר מתבסס על הנתונים הרשמיים של משרד החינוך, המוסדות האקדמיים, מכינות קדם-אקדמיות ונתוני מרכז ההערכה הארצי (פסיכומטרי) – ומצליב ביניהם. כך, למשל, התאפשר לראשונה זיהוי של הזרם החרדי שאליו משתייך כל סטודנט לפי מוסד הלימודים שבו למד בבית הספר. האוכלוסייה החרדית במחקר זה הוגדרה כאוכלוסייה שהתחנכה בגילאי התיכון במוסדות חינוך של מערכת החינוך החרדית – כלומר בפיקוח רשמי חרדי. עם זאת, כפי שאסביר בהמשך, בחלק קטן מן המוסדות הללו (כ-5 אחוזים) לומדים למעשה תלמידים המשתייכים לזרם החרד"לי – ולהם, כך התברר, יש ייצוג יתר בקרב הסטודנטים החרדים.

כשמסתכלים על כל הזרמים כעל מקשה אחת ניתן לומר שכ-15 אחוז מהצעירות החרדיות ו-8 אחוזים מהצעירים החרדים (גילאי 35–25), למדו או לומדים לתואר אקדמי. עם זאת, כאמור, יש שונות גדולה בשיעורי ההשתתפות באקדמיה של הזרמים השונים. הזרם שבו שיעורי ההשתתפות באקדמיה הם הגבוהים ביותר הוא חב"ד – 29 אחוז מהנשים ו-12 אחוז מהגברים. בזרם החסידי (לא כולל חב"ד) רק 3 אחוזים מהנשים ו-4 אחוזים מהגברים לומדים לתואר אקדמי. בקרב הספרדים מדובר ב-14 אחוז מהנשים וב-6 אחוזים מהגברים, ובקרב הליטאים – 15 אחוז מהנשים ו-7 אחוזים מהגברים. בזרם החרד"לי המספרים גבוהים בהרבה – 63 אחוז מהנשים ו-38 אחוז מהגברים למדו או לומדים לתואר אקדמי.

אך מה הם שיעורי ההצלחה של הסטודנטים החרדים? כלומר, כמה מהם מצליחים לסיים בהצלחה את לימודיהם לתואר? בקרב הנשים מדובר בשיעורי הצלחה סבירים בהחלט. שיעורי הנשירה המשוקללים של נשים חרדיות (מתארים וממכינות קדם-אקדמיות) עומדים על כ-33 אחוז, לעומת כ-25 אחוז בקרב נשים מן המגזר הכללי. בהקשר זה בולטות לטובה הסטודנטיות מן הזרם הליטאי, אשר שיעורי הנשירה שלהן נמוכים בצורה ניכרת מאלה של הסטודנטיות מן הזרמים האחרים. הסבר אפשרי לכך הוא שבזרם הליטאי הנשים נושאות בעול הפרנסה יותר מבכל זרם אחר, ולכן יש להן תמריץ חזק לסיים את התואר כדי שיוכלו לפרנס את משפחתן.

חרדי בעבודה (צילום: נתי שוחט פלאש 90)
חרדי בעבודה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
הגדלה

בהשוואה לסטודנטיות החרדיות, שיעורי ההצלחה של הסטודנטים החרדים נמוכים. שיעורי הנשירה המשוקללים של גברים חרדים מתארים וממכינות קדם-אקדמיות עומדים על כ-58 אחוז (לעומת כ-30 אחוז בקרב יהודים לא חרדים). כלומר רק כארבעה מכל עשרה גברים חרדים אשר מנסים לרכוש השכלה אקדמית מצליחים לסיים את לימודיהם. למעשה, כאשר משמיטים מניתוח זה את הסטודנטים החרד"ליים, עולה שיעור הנשירה המשוקלל (של שאר הסטודנטים החרדיים) לכ-67 אחוזים.

מדוע אפוא הסטודנטיות החרדיות מצליחות במקום שהסטודנטים החרדים נכשלים? התשובה מורכבת מכמה גורמים. נתחיל בתובנה מעניינת שהתגלתה במחקר: בכל המגזרים – חילונים, דתיים, חרדים וערבים – שיעורי ההצלחה של הנשים בלימודים אקדמיים גבוהים בצורה ניכרת מאלו של הגברים. למעשה, מגמה זו מתחילה כבר בבית הספר – שם הישגיהן של הבנות (מכל המגזרים) טובים יותר מאלו של הבנים. אך זהו לא כל הסיפור, שכן במגזר החרדי הפערים בין שיעורי ההצלחה של הסטודנטיות לאלו של הסטודנטים הם הגדולים ביותר.

חרדי עובד, חרדי לומד. אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט פלאש 90)
חרדי עובד, חרדי לומד. אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
הגדלה

אחד הגורמים לכך הוא הגיל המאוחר יחסית שבו הסטודנטים החרדים מתחילים את לימודיהם לתואר (25 בממוצע), גיל שבו לרוב הם כבר הורים לילדים ודאגות פרנסה מונחות על כתפיהם. לעומתם, הסטודנטיות החרדיות מתחילות את לימודיהן האקדמיים בגיל 22 בממוצע, כאשר המשפחה עדיין מעט קטנה יותר בדרך כלל. אך גם עובדה זו אינה יכולה להסביר לבדה את הפער העצום בין שיעורי ההצלחה של הסטודנטיות החרדיות לאלו של הסטודנטים החרדים. סיבה מרכזית נעוצה בכך שמרבית הנשים החרדיות לומדות תוכני ליבה בגילאי התיכון, ואילו רובם המוחלט של הגברים אינם לומדים תכנים אלו בנערותם. עדות נוספת לכך עולה מנתוניהם של הסטודנטים החרד"ליים. שיעורי הנשירה של הסטודנטים החרד"ליים אשר למדו בנעוריהם בבתי ספר הרשומים (באופן רשמי) כמוסדות לימוד בפיקוח חרדי (אך מספקים תוכני ליבה ומגישים את תלמידיהם לבגרות) נמוכים בצורה ניכרת משיעורי הנשירה בזרמים האחרים. יתר על כן, המחקר מראה כי גם בקרב יהודים לא-חרדים ובקרב ערבים, שיעורי הנשירה של סטודנטים שאין להם השכלה תיכונית הם גבוהים מאוד.

אך המונח "ליבה" הוא מונח כללי מדי, ואינו מספק הסבר ממוקד לגבי נקודות החולשה העיקריות של הסטודנטים החרדים. כדי לבחון באילו תחומים הם מתקשים במיוחד השוויתי את ציוני המבחן הפסיכומטרי של הסטודנטים החרדים (אשר ניגשו למבחן) לאלו של הסטודנטים היהודים האחרים. השוואה זו מגלה כי בתחומים מסוימים יכולותיהם של הסטודנטים החרדים אינן נופלות מאלו של שאר הסטודנטים. ברכיב המילולי והלוגי של הבחינה הפסיכומטרית אין כלל פער בין הציון הממוצע של הסטודנטים החרדים לזה של החילונים. במתמטיקה, לעומת זאת, הציון הממוצע של החרדים נמוך בכשבע נקודות (מתוך 100) מזה של החילונים. אך הפער הגדול ביותר נרשם ברכיב האנגלית – שם הציון הממוצע של החרדים נמוך בכ-20 נקודות (מתוך 100) מזה של החילונים.

נשים חרדיות עובדות. אילוסטרציה (צילום: כיכר השבת)
נשים חרדיות עובדות. אילוסטרציה (צילום: כיכר השבת)
הגדלה

גורם נוסף התורם לשיעורי הנשירה הגבוהים של הסטודנטים החרדים הוא התנהלותן של חלק מן המכללות, ובפרט המכללות הפרטיות – ששיעורי הנשירה של הסטודנטים החרדים שלהן גבוהים בהרבה מבמכללות הציבוריות. המכללות הציבוריות מציעות לסטודנטים החרדים תחומי לימוד בעלי אוריינטציה ריאלית המאפשרים השתלבות בענפים מבוקשים המאופיינים בשכר גבוה. כ-52 אחוז מן הסטודנטים החרדים לומדים הנדסה ואדריכלות; 16 אחוז לומדים מתמטיקה ומדעי המחשב; 13 אחוז – מנהל עסקים, ו-11 אחוז – מדעי החברה. לעומת זאת, במכללות הפרטיות הרוב המוחלט של הסטודנטים החרדים לומדים משפטים ומנהל עסקים (50 אחוז ו-43 אחוז, בהתאמה). ההבדלים הללו ניכרים גם בקרב הסטודנטיות החרדיות. במכללות הציבוריות כ-37 אחוז מן הסטודנטיות החרדיות לומדות מנהל עסקים; 20 אחוז לומדות מתמטיקה ומדעי המחשב; 15 אחוז – הנדסה ואדריכלות; 12 אחוז – מקצועות עזר רפואיים; ועשרה אחוזים – מדעי החברה. לעומת זאת, במכללות הפרטיות הרוב המוחלט של הסטודנטיות החרדיות לומדות משפטים ומנהל עסקים (58 אחוז ו-28 אחוז, בהתאמה).

אם כן, ניתן לומר כי המכללות הפרטיות מתמקדות במגוון קטן של תחומי לימוד לסטודנטים החרדים, ורוב תלמידיהן מתרכזים בשני תחומים עיקריים, אשר שוק העבודה רווי בהם (משפטים ומנהל עסקים). לעומתן במכללות הציבוריות יש נטייה למגוון רחב יותר של תחומי לימוד באוריינטציה מקצועית ריאלית יותר. עבור המכללות הפרטיות ההתמקדות במשפטים ובמנהל עסקים היא רווחית יותר, מכיוון שאין בהם מגבלת מקום )שלא כמו בתחומי המדעים למשל, שבהם מספר המקומות מוגבל בשל גודל המעבדה). לפיכך למכללות הפרטיות יש תמריץ גדול יותר לקלוט בשנה א' מספר גדול של סטודנטים ללא סינון משמעותי (ועקב כך – בעלי סיכויי נשירה גבוהים יותר), מכיוון שהם אינם תופסים את מקומם של סטודנטים פוטנציאליים אחרים. לעומת זאת, למכללות הציבוריות יש תמריץ גדול יותר לערוך הליך סינון ולמנוע נשירה, מכיוון שמספר המקומות בכל מחזור מוגבל, וככל ששיעור המסיימים גבוה יותר רווחי המכללה גבוהים יותר. מסקרים שנערכו בקרב סטודנטים חרדים עולה כי אחת הסיבות הנפוצות לנשירתם מלימודים אקדמיים היא אכזבה מתחום הלימודים שבחרו – אשר מתברר לעתים, בדיעבד, כבעייתי מבחינת פרנסה. כך לדוגמה סטודנטים חרדים רבים הלומדים משפטים מגלים בשלב מאוחר כי השוק מוצף בעורכי דין, בחינות הלשכה הוקשחו מאוד, והקושי למצוא מקום התמחות הוא גדול. כאמור, למכללות הפרטיות יש תרומה בלתי מבוטלת לכשל זה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

גם חשיבותן של ההכנה המוקדמת ושל התמיכה בזמן הלימודים משתקפת בהבדלים בין נתוני הסטודנטים החרדים במכללות ציבוריות לאלו שבמכללות הפרטיות. במכללות הציבוריות תנאי הקבלה קפדניים יותר והתמיכה מקיפה יותר (שעות חונכות בתקצוב ציבורי).

בהקשר זה חשוב לציין כי רובם המוחלט של הסטודנטים החרדים עובדים במהלך התואר – כמו עמיתיהם במגזר הכללי. אך נראה כי האתגר המשולב של השלמת פערי הידע במהלך הלימודים לצד עבודה וגידול ילדים מקשה עליהם מאוד לסיים בהצלחה את לימודיהם. ייתכן כי תמיכה כלכלית מוסדרת בדמות מלגות לסטודנטים חרדים בעלי ילדים יכולה לשפר את שיעורי ההצלחה שלהם.

לסיכום, ניתן לומר כי העובדה שרוב הסטודנטים החרדים (הגברים) מתחילים את לימודיהם האקדמיים בגיל מאוחר, ובלי שלמדו מקצועות ליבה בגיל התיכון, פוגעת מאוד ביכולתם להשלים תואר אקדמי, ונראה כי ללא שיפור בתחום זה (ובפרט באנגלית) שיעורי הנשירה שלהם יישארו גבוהים. עם זאת, לימודי השלמה והכנה אקדמית נאותה במכינה, מעטפת תומכת בתקופת הלימודים (כפי שניתנת במכללות הציבוריות), תמיכה כלכלית לסטודנטים שהם הורים, והיצע רחב יותר של תחומי לימוד התואמים את צורכי שוק העבודה – יכולים להביא לשיפור ניכר בשיעורי ההצלחה שלהם.

איתן רגב הוא כלכלן וחוקר בכיר במרכז טאוב. לאחרונה סיים את מסלול הדוקטורט במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. בשנים האחרונות חקר רבות את החברה החרדית ופרסם מספר מחקרים חדשניים אשר שפכו אור חדש על סוגיות כלכליות-חברתיות מרכזיות הנוגעות למגזר.