אאא

שולמית (שולה) קישיק-כהן, מי ששימשה כמרגלת ישראלית בלבנון, נפטרה אתמול (ראשון) בגיל 100. היא הובאה למנוחות בבית העלמין גבעת שאול והותירה אחריה שבעה ילדים, עשרות נכדים, נינים ובני נינים.

את סיפור חייה המדהים קשה לתמצת בשורות ספורות: שולמית נולדה בשנת תרע"ז בארגנטינה להורים שחינכו את ילדיהם לאהבת ישראל, ובילדותה עלתה עמם לישראל והתגוררה בשכונת מקור ברוך בירושלים.

בגיל 16 הוריה השיאו אותה לסוחר יהודי-לבנוני אמיד בשם ג'וזף כהן, והיא עברה להתגורר עמו בוואדי אבו ג'מיל שברובע היהודי בביירות. עם הזמן היא יצרה קשרים עם גורמים בכירים בשלטון המקומי, במקביל להתערותה בחיי הקהילה היהודית בעיר.

לפני שפרצה מלחמת תש"ח הגיע לידיה מידע על ההכנות הערביות לקראתה, אז היא יצרה קשר עם המודיעין הצבאי הישראלי ומכאן והלאה היא הפכה לסוכנת מודיעין פעילה במשך שנים ארוכות.

בכל הקשור לפעילות הצבאית של הלבנונים, שולה החלה לספק מידע מודיעיני חשוב למדינה היהודית הצעירה שנלחמה על קיומה. גם כשנגמרה מלחמת העצמאות ומדינת ישראל הוקמה, המשיכה קישיק-כהן להעביר מידע מודיעיני רב מלבנון ומסוריה לישראל.

היא אף סייעה ליהודים רבים, ובפרט לילדים, לעלות לישראל, כשהיא מופעלת ישירות על ידי יחידה 504 באמ"ן. את כל זאת היא ביצעה במקביל לניהול חיי משפחה שגרתיים, ואף ילדה שבעה ילדים.

בשנת תשכ"א היא נעצרה, עונתה קשות ונידונה למוות. לאחר שערערה על חומרת עונשה, הוא הוקל והועמד על שבע שנות מאסר. לאחר מלחמת ששת הימים היא שוחררה בעסקת חילופי שבויים ועלתה עם משפחתה לירושלים, שם התגוררה עד סוף חייה.

לפני כעשור נבחרה קישיק-כהן להדליק משואה בטקס ביום העצמאות, באותו היום שבו היא נידונה למוות בביירות 44 שנה קודם לכן. "אלוקים הציל אותי ממוות. אני אף פעם לא עבדתי על מנת לקבל פרס ולא על מנת לרוץ אחר תהילה", היא אמרה אז.

בנה יצחק לבנון, שבתפקידו האחרון שימש כשגריר ישראל במצרים, אומר על אמו: "היא הייתה גיבורת ישראל. אני חושב שהתואר שהכי נכון לתת לה זה אישה אמיצה. אמי היתה גיבורה אמיתית. אתה לא רואה זן כזה היום של נתינה מוחלטת, הקרבה מוחלטת, אהבה מוחלטת ופטריוטיזם ללא פשרה. היא פעלה 99 וחצי שנים אך ורק בכיוון הזה. אתה לא מוצא דבר כזה היום. זה נקי וטהור, לא מהול בשום אינטרס אישי".