בשלוש ברכות, מלאות שפע אלוקי, מבקש השם יתברך מהכהנים לברך את עמו ישראל: "וַיְדַבֵּר השם אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ השם וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר השם פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא השם פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" (במדבר ו כב-כז).
מילים מדהימות; כל הברכות שאנחנו מאחלים לעצמנו. כל מה שאנחנו רוצים אך לא מעזים אפילו לחלום, מרוב שזה גדול והכול.
ומכל שפע הברכות הזה, המרוכזת והעיקרית מכולן היא: "יָאֵר השם פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ".
שהשם יאיר אלינו פנים – האין זה כל מה שאנחנו בעצם מבקשים?! לחיות באור הפנים של השם יתברך, לסלק את החושך הנורא שמסתיר לנו את עצמנו ואת השם ואת העולם, להתפלל ולהרגיש שמשמים נענים לנו, ללמוד תורה ולחוש בה ערבות ומתיקות ונעימות, לקיים מצוות ולבעור מרוב דבקות ושמחה...
בקיצור, כל מה שאנחנו מאחלים לעצמנו. כל מה שאנחנו מייחלים. כל מה שנראה רחוק כל כך עד שאין לנו מושג איך נגיע אליו.
בחושך הנורא שאנו מצויים בו; בהסתרה הקשה שאנו חווים; בעולם ההפוך שלנו, זה שבורקס ברוטב חם מאיר לנו וקורץ לנו בו קצת יותר מלפַנות את שקית הזבל שהאישה ביקשה לקחת או להקדיש לכל ילד זמן איכות או לקצר את הזמן מול המסך שממגנט אותנו אליו ימים. בעולם המעורפל הזה, שבו אנחנו מתפללים ומבקשים אך פעמים רבות נתקלים בקירות אטומים ובלתי עבירים; בעולם המטושטש הזה, שמציג לנו את התורה הקדושה כמו עול ומשא כבד... בעולם הזה, איך אפשר בכלל לחיות באור הפנים של השם יתברך? איך?! האם זה משהו שתלוי בי, או שמא זה משהו מיסטי ערטילאי, שקורה ליחידי סגולה מופלאים במעלה? האם באמת אני יכול למשוך לחיים שלי, להסתרה שלי, לערפל שאני נמצא בו, את האור של השם?
התשובה המדהימה היא שכן, יש דרך, והיא לא קשה או מפרכת או מסובכת מדי.
רבי נתן אומר:
"יָאֵר השם פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" – עיקר עבודת האדם להמשיך ולהאיר בעולם הארת פניו יתברך, כמו שנאמר "בקשו פניו תמיד". ועיקר בקשת פניו יתברך הוא, על ידי שכל אחד מדבר עם חברו ביראת שמים בכל פעם, ומבקש ומשתדל שיקבלו הארה זה מזה מהנקודות טובות שבליבם שהם בחינת פני השם. כי הנקודה טובה שיש בכל אחד בישראל היא בחינת צדיק, והיא בחינת פני השם... כי הוא מבחינת החלק אלוקי שממעל שיש בכל אחד מישראל, ועל כן, על ידי זה שמשתדלין בזה, זוכין שהשם יתברך יאיר בהם פניו באהבה.
ועל ידי שנכללין הנקודות טובות מכמה בני ישראל מזה לזה, בחינת "ומקבלין דין מן דין"... וזה בחינת "יאר השם פניו אליך ויחנך" (ליקוטי הלכות, או"ח, הלכות נשיאת כפיים, הלכה ה, אות ד).
רבי נתן אומר שהדרך לזכות במאור פניו של השם יתברך היא שכל אחד ידבר עם חברו ביראת שמים.
מה פירוש "לדבר עם חברו ביראת שמים"? לדבר על פחדים? על עונשים?
לא. לדבר עם החבר ביראת שמים אין משמעו לפחד, אלא לדבר בתשומת לב, בכבוד, לראות את ה"שמים" שיש בזולת, את הטוב והטהור, השלם והאמתי שבו.
רבי נתן אומר שבכל יהודי יש נקודה טובה שכמוה אין, לא הייתה ולא תהיה עוד בשום אדם בעולם. נקודה ייחודית ופרטית שלו, חלק אלוק ממעל אישי, ובנקודה הזאת – היהודי, כל יהודי, צדיק.
נכון שפעמים רבות היא בהסתרה, הנקודה הטובה הזאת, ואנחנו לא יודעים לתת לה שם והגדרה ולהצביע בבירור – על הנקודה שלי ושל אשתי ושל החברותא שלי ושל הבוס שלו... אבל היא חיה וקיימת.
וכשמדברים עם הזולת ביראת שמים, גם אם לא מגדירים בדיוק את הנקודה ולא מנסחים אותה מקצועית ולא מקטלגים אותה במילון הנקודות הטובות, די שמדברים ביראת שמים, וכבר הנקודה הזאת מאירה. ומשהו טוב, משהו אלוקי, קורה בשיחה שלנו.
מה אני צריך, תכל'ס, בשביל 'לדבר עם חברי ביראת שמים'? איך אני ניגש לשיחה שמהותה היא 'דיבור ביראת שמים'?
לשיחה כזו אני ניגש מתוך האמונה המוחלטת, שבכל יהודי וגם ביהודי שלי – ולא משנה איך הוא נראה ונשמע, וגם אם נדמה לי שאני גדול ומוצלח ממנו וקשה לי לדמיין שיש בו טוב אלוקי שאין בי – יש נקודה טובה, שבה הוא צדיק.
די שתסתכל על האחר במשקפי האמונה הזאת, כדי שהוא יקום לתחייה, יתקלף מהמסכות ויגלה לך את הטוב שבו. הרי זה מה שאנחנו מחפשים ומצפים כל הימים – שמישהו יסתכל עלינו במבט המאמין הזה ויעשה לטוב שלנו מקום להתגלות.
כדאי לנסות את זה! במיוחד במקומות של השפעה – מול עצמך, מול אשתך, מול הילדים, מול מטופל. היחס המכבד והמאמין הזה עשוי להיות מפתח לחיים חדשים. בשבילו.
ובשבילך.
כי אחרי שאתה עושה את החלק שלך, השם עושה את החלק שלו.
ומאיר לך פנים.
באהבה.