לישון עם הילדים במיטה? זו שינה גרועה לכולם

במסגרת המחקר בדקו המדענים 230 צמדים של אמהות ותינוקות, וגילו, שלתינוקות שישנים באותו חדר עם הוריהם, יש סיכויים נמוכים יותר להירדם לפני שמונה בערב. לתינוקות בני תשעה חודשים היו פחות שעות שינה, פרקי שינה קצרים יותר והרגלי שינה פחות בטיחותיים.

המחקר טוען כי מלבד הפגיעה בשינת ההורים למעשה גם הילדים עצמם נפגעים מכך. בין היתר גורס המחקר כי כתוצאה מאובדן השינה, מאבדים אותם ילדים את היכולת להרגיע את עצמם ונמצאים בסיכון גבוה יותר להתפרצויות זעם והשמנת יתר.

מהמחקר עלה כי פעוט ממוצע בן תשעה חודשים שישן לבדו, ישן מדי לילה כעשר וחצי שעות. פעוט באותו גיל שישן עם הוריו, לעומת זאת, ישן רק תשע שעות ו-47 דקות. זאת, משום שאותם פעוטות הם בעלי סיכוי גבוה פי ארבע להילקח למיטת ההורים אם יבכו. ישנו גם סיכוי גבוה כפליים שהתינוקות שישנים עם הוריהם יקבלו אוכל עד שיירדמו – מה שעלול ליצור אצלם הרגל של צורך בתשומת לב או אוכל לפני שיירדמו.

"תינוקות מתעוררים לפרקי זמן קצרים במהלך הלילה, ואני חושש שיש יותר סיכוי שהורים שנמצאים באותו חדר יגיבו להתעוררויות האלה, ולא יניחו לתינוק להירדם חזרה בעצמו", אומר ד"ר איאן פול, ממחברי המחקר. "זה מתחיל מעגל קסמים בו תינוק מתרגל לכך שההורה מגיב לו. במקום להרגיע את עצמם, הם זקוקים לאינטראקציות יותר מורכבות וממושכות, כמו נדנוד או האכלה עד שירדמו".

בנוגע לאובדן השינה של אותם תינוקות, אמר המומחה כי מדובר בנזק מתמשך גם בגילאים מבוגרים יותר: "אצל ילדים שעדיין חלקו חדר עם ההורים בגיל תשעה חודשים, ההשפעות נמשכו גם כשהם הגיעו לגיל שנתיים וחצי – אז הם עדיין ישנו 45 דקות פחות מדי לילה".

"אנחנו יודעים שאובדן שינה מקושר לבעיות רגשיות והתנהגותיות אצל ילדים, כמו גם להשמנת יתר של ילדים", הוסיף ד"ר פול שממליץ להורים לשקול להעביר את הילד לחדר משלו החל מגיל שישה חודשים.

במחקר מציינים כי ילדים מתחת לגיל שישה חודשים כן צריכים לישון עם הוריהם, כדי למנוע מוות בעריסה – אך לא תינוקות גדולים יותר. יחד עם זאת צוין כי בגיל ארבעה חודשים, לתינוקות שישנים עם ההורים בחדר, יש סיכוי גבוה יותר לישון במיטה עם חפץ שעשוי להיות מסוכן עבורם, כמו כריות או שמיכות – שמקושרים למוות בעריסה, משום שהם עלולים לחסום את דרכי הנשימה של התינוק.