העובדה שהציבור הדתי והחרדי תומך בעמדותיה של מירי רגב בכל הנוגע לעמידתה חסרת הפשרות נגד הפיכתה של האמנות לכלי שרת פוליטי המציג את ישראל כגזענית/אלימה/ לעיני האומות ולעיני עצמה, או ככלי שרת המנסה להכתיב נורמות הפוגעות ברגשותיהם של אנשים שומרי תורה ומצוות, ולמען האמת, גם ברגשותיו של רוב הציבור הכללי הרואה ביצירה בלתי צנועה המוצגת לעיני כל וולגריות ולא אמנות, ובכן, בכל אי חידוש. כי מטבע הדברים אנשים דתיים יתנגדו למשהו המנוגד לחינוכם ולמצוות דתם.
הפלא שלי הוא מדוע רגב אינה מקבלת תמיכה מארגוני הנשים, מהפמניסטיות, מארגונים ומפעילים למען שוויון מגדרי ולחקיקת חוקים דרקוניים לחסימת תכנים הפוגעים בנשים ברשת האינטרנט ובכלל. מדוע הם שותקים כעת במקום לצאת להגנתה של רגב, ולראות בה סמל. כאישה ראשונה שיצאה תיגר נגד הצביעות כמעשה אמנות?
על מה הויכוח כאן?
הבמה – ניתנת לאמן הישראלי כיוצר תרבותי, נשאלת השאלה , מה הוא בוחר לעשות עם הכלי הזה? האם המסר העובר מהמופע הינו מספר של הפקרות פריצות והוללות, בשם הכותרת המכובדת "אמנות".
אנו רואים בבמה ערך שתפקידו להעביר משמעות וחוויות רוחניות המעצימות את הקהל הצופה, מסר שמיועד לתיקון החברה להתרוממות הרוח ולא לשיפלותו.
אנו חפצים ביצירת במה טהורה בעלת ערך ומשמעות. מוסריות חיובית המרפא את החברה מפשעים ומהפקרות, ברצוננו למגר תופעות של החפצת גוף האדם, פשעי אלימות והתייחסות לגוף האדם כבשר הנמכר באטליז שבו אין גבול בין הגלוי והנסתר.
העומדים על הבמה נושאים באחריות חברתית ולא רק אמנותית אגואיסטית של יצירה הרוצה לבטא מהווים יצריים.
תפקיד המדינה ותפקידה של שרת התרבות להגן על הערך החברתי הקהילתי והציבורי, וזאת עשתה שרת התרבות חברת הכנסת מירי רגב באופן נחרץ, היא בסך הכל אמרה כי ערך שמקלקל חברה אין מקומו שיאמר בחברה. השרה רגב לקחה אחריות ציבורית והניחה גבול במקום הראוי לו, מתוך אכפתיות לקהילה למוסר ולערכים העומדים בבסיסה של מדינה ישראל חופש הביטוי הוא אינטרס מהותי בחברה דמוקרטית, אולם חופש הביטוי אינו ערך עליון ואף במקרים מסוימים תהא מוצדקת הגבלתו.
בסיס הדמוקרטיה הוא מערך איזונים ובלמים, האיזון בין חופש הביטוי וחירות היצירה לערכים מהותיים כמו פגיעה ברגשות הציבור, פגיעה במוסר ובערכים העומדים בבסיסה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
על מה קמה המהומה? האם השרה מירי רגב פסלה מופע כלשהו? האם היא הפעילה צנזורה לגביו? ההיפך הוא הנכון.
רגב לא פסלה שום מופע היא מעולם לא הטילה כל צנזורה על הפסטיבל ועל אירועים שהתקימו בו. היא אפשרה לכל אדם באשר הוא יבחר האם לרכוש כרטיס ולצפות במופע מהסוג הזה, כל אדם יבחר אם להיחשף לתכנים אלו או שיבחר אחרת.
כל הדיון סובב סביב תקצוב, על השרה להשתמש בתקציב המדינה באופן ראוי שאינו יכול לפגוע בערכי החברה, וכך היא נוהגת, השרה הדגישה כי" זכותו של כל אדם לנהוג כרצונו" מי שחפץ לצפות במופע מוזמן לעשות כן.
מאחר ויש רבים הטוענים כי מופעים מהסוג הזה – מהווים פגיעה אנושה בערכיהם, וכי הוא מעביר מסרים פוגעניים מופקרים וכי הצפייה בתכנים אלו מנוגדת למוסר ותורמת להתנהגות בלתי מוסרית בחברה. סביר כי כל אלו יבחרו שלא לצפות בתכנים הללו. וזו זכותם.
התקשורת הורגלה לצאת כנגד השרה ולהפוך אותה למייצרת פרובוקציות סדרתית, מה אמרה השרה רגב שהפך אותה לצנזורית מרשעת ?! היא מעולם לא מנעה מאיש לבחור את בחירתו החופשית.
השרה בסך הכל משתמשת בכספי הציבור שלנו באופן ההולם את ערכי מדינת ישראל, מדובר בכספי ציבור, כספים שמטרתם קידום האמנות במדינת ישראל , אמנות הפונה לכלל הציבור ולא לאמנות אשר פוגעת בערכים של החברה. מדובר בשימוש הגון בכספי הציבור.
אמרה השרה ובצדק כי -המדינה תממן תרבות שהולמת את הערכים המקובלים ולא תממן פעולות הפוגעות בערכי החברה ובזהותה.
כמנכ"לית המרכז לאמנות יהודית, מרכז המאגד מאות יוצרים ואמנים דתיים וחרדים, שעד כה אמירתם ויצירתם לא זכתה לתהודה ובוודאי שלא לתקצוב, וזאת במדיניות שהוכתבה על ידי "ועדות תרבות" מגוייסות שפסלו את יצירתן מני שהיא לא עלתה בקנה אחד עם השקפת עולמם של חברי הועדה , ואפילו אם עלתה, די בכך שהיוצרת, והיותה אישה מאמינה, לא עלתה בקנה אחד עם השקפת עולמם.
גם אם לדעת "נותני הטון" למירי רגב אין את הזכות לעשות שינוי המבטא את דעת מי שבחרו בה לתפקידה, אין ספק שזכותה וחובתה שלא לסייע לפגיעה ברגשותיהם של נשים, דתיות וחילוניות במסווה של אמנות.
כידוע, טטיאנה סוסקין, נשלחה לשלוש שנות מאסר על... מעשה אמנות שעשוי היה להרגיז את הציבור הערבי. רגב אינה שולחת אף אחד לכלא. היא רק מסרבת לממן פגיעה ברגשותיו של ציבור. סליחה שהוא לא ערבי.
כמנהלת מרכז המעודד יצירה איכותית מעצימה ומקצועית המקדמת ערכים חברתיים בחברה. אני תוהה מה תפקידה של המדינה ושל השרה הפועלת בשמה אם לא לסרב לממן פגיעה ברגשותיו של הציבור פגיעה בערכיו הבסיסיים עידוד פשעי אלימות?
אין חולק כי האמן זקוק לחופש יצירה, על האמן להביע עצמו בצורה אוטנטית ומשוחררת. אולם, קיים פער בין הצורך האינדיוידואלי והאישי של הפרט היוצר וחרות יצירתו לבין האינטרסים של הכלל לבין פריצת גבולות ופגיעה בערכים אוניברסאליים המקדשים את כבוד האדם את גופו ועקרונותיו.
פריצת גבולות אלו הינה קריאת תיגר על ערכים משמעותיים יסודות מוסריים וערכיים התרסה כנגד הדת ( לאו דווקא יהדות!) ועל המסרים המועברים לדור הצעיר.
- הכותבת היא מנכ"לית "אמנות ואמונה", המרכז לאמנות ברוח יהודית