אאא

קשישה עתירת נכסים וכספים בבנקים ובנדל"ן הורישה בצוואתה ארבעה דולרים בלבד לאחד מילדיה ואת כל רכושה לבנה השני. חברי בית הדין הרבני באריאל הדיינים, הרב מאיר פרימן, הרב מאיר קאהן והרב יצחק רפפורט נתבקשו להתמודד עם שתי בקשות סותרות: הבן הזוכה ביקש את קיום הצוואה ככתבה וכלשונה, ואילו אחיו שנושל הגיש התנגדות וביקש לבטל את הצוואה.

הקשישה, מורה וספרנית במקצועה, הייתה מעין 'חובבת צוואות' וכתבה בעבר מספר צוואות שונות אותן נהגה לעדכן מעת לעת. בגרסה האחרונה שנכתבה לפני כשנה וחצי הורישה האישה תמונה מקורית ויקרת ערך של הצייר אבל פן לאחד מנכדיה וכן תכשיטים יקרי ערך של "שטרן" לבת אחותה. את כל רכושה היא הורישה לבנה הצעיר ולבן הגדול ציוותה: ארבעה דולרים בלבד. על פי הצוואה המפורטת, אחוז אחד מרכושה ישמש להוצאות הקבורה וההנצחה והיתרה של אותו אחוז לצדקה. יחד עם כתיבת הצוואה המנוחה גם הקנתה לזוכים את חלקם.

הבן שקופח טען כי אחיו הזוכה הוא זה שערך את הצוואה ואדם שנהנה מן הצוואה לא יכול לערוך אותה. הוא ציין כי האם הייתה בלשנית מומחית לעברית ואשת ספרות ובעלה יכולת כתיבה מעולה. לטענתו, אם היא נזקקה לעזרה בניסוח ובעריכה הרי זה רק בגלל שעברה אירוע מוחי ושהתה בביתו של האח היורש הזוכה. על בסיס זה דרש האח שנושל את ביטול הצוואה.

הדיינים חקרו ממושכות את הבנים והגיעו למסקנה כי הצוואה נעשתה בהיות האם בריאה ובדעה צלולה ואכן משקפת את רצון האם, וזאת מאחר והקשר של האם עם הבן שקופח דעך בשנים האחרונות על רקע משבר ביחסים. הבן שקופח אישר זאת אבל טען כי הוא ציפה ואף נאמר לו בעבר כי אמו תוריש את חלקו בירושה לבנו, הנכד של המנוחה שהיה מקורב אליה מאוד. הבן הזוכה גם הוא אישר זאת ואמר כי אכן בצוואה קודמת היא השאירה רכוש לנכד, בן אחיו, אבל לאחר שהנכד עזב את הארץ והדבר קרע את ליבה החליטה האם להדיר גם אותו.

לאחר בדיקה מעמיקה של העובדות ושל המקורות ההלכתיים החליטו הדיינים לאשר את תוקף הצוואה, תוך קביעה תקדימית ביחס לפגם של נהנה מצוואה שנטל חלק בעריכת הצוואה. בית הדין קבע שהפגם נאמר רק במקום בו קיים חשש שעורך הצוואה שינה את דעתו של המוריש. בנדון ריב האחים, על אף הנתק שביניהם, שניהם הסכימו לכך שהצוואה שיקפה במדויק את רצון אמם המנוחה. הבן שנושל יקבל, אם כן, ארבעה דולרים בלבד. והבן השני יקבל על פי הצוואה והקנין את יתר הכספים והנכסים שהותירה המנוחה, לאחר שהוכח שכך היה רצונה