אאא

שבע שנים ויומיים — זה פרק הזמן בו נמשך משפטו הפלילי של פרקליט הצמרת יוסי שגב, מיום הגשת כתב האישום נגדו ביוני 2010 ועד להכרעת דינו שתשמע מחר בפני השופטת יעל פרדלסקי מבית משפט השלום בתל אביב.

עו"ד שגב מואשם בהתחמקות ממע"מ על שכר טרחה שקיבל מלאה אייזנברג במסגרת יצוג שהעניק לבתה ליז הרדי כחלק ממאבק הירושה עם פטירתו של אב המשפחה, שאול אייזנברג. כתב האישום נחשף ב"כלכליסט" בתחילת 2011.

טענת ההגנה של שגב במשפטו היא כי שכר הטרחה שקיבל בגובה 15.6 מיליון שקל היה פטור ממע"מ שכן מי שנהנתה משירותיו ומי ששילמה לו בפועל היתה האלמנה לאה אייזנברג שאינה תושבת ישראל, ולכן המע"מ החל על העסקה הוא 0%. שגב אינו מואשם בניסיון להעלים את המס אלא בהתחמקות ממס, סעיף אחר שנעשה בו שימוש נדיר. למעשה, לטענת שגב, הוא הראשון אי פעם שעומד לדין בנסיבות כאלה. ההבדל בין שני הסעיפים הוא בכך ששגב דיווח לרשות המסים על שכר הטרחה שקיבל, אך טען שהמע"מ שחל הוא בשיעור 0%.

המשפט נמשך שנים ארוכות, במהלכן יצג שגב את עצמו וסירב למנות פרקליט בכיר אחר שייצג אותו. קשה להימנע מהתחושה שעו"ד שגב, שיופיע מחר לסיום משפטו, איננו אותו פרקליט מצליח שהיה ב־2010 ועצם ניהול ההליך הפלילי נגדו קטע את הקריירה שלו וגרם למשל להדחתו מתפקיד המנהל המיוחד של חברת ההשקעות הציבורית טאו ולכך שלא הצליח לקבל את יצוג הנושים בתיק אי.די.בי. ב־2014 טען שגב כי אם המשפט ימשך עוד זמן רב, משרד עורכי הדין שלו יעמוד בסכנת סגירה.

במסגרת ההליך חשף שגב כי ב־2003, השנה בה נטען כי ביצע את עבירת המס, נאמד הונו בכ־500 מיליון שקל.

שלב ההוכחות במשפט הסתיים כבר לפני שלוש שנים, ביוני 2014, אך עד היום לא ניתנה הכרעת הדין. זאת בין היתר לאור העובדה ששגב הגיש בקשה להגנה מן הצדק, לאחר שלטענתו גילה שרשות המסים לא הגישה מעולם או הגישה רק במקרים נדירים ביותר כתבי אישום בנסיבות דומות לשלו. עוד טען שגב למחדלי חקירה ולכך שעדותו הראשונה נעלמה באורח מסתורי. השופטת הודיעה כי תכריע בכל הטענות האלה במסגרת הכרעת הדין עצמה.

בהתייחסו להכרעת דינו מחר אמר שגב ל"כלכליסט" כי "ביאליק כתב בשירו על השחיטה כך: "אם יש צדק יופיע מיד. אך אם אחרי השמדי מתחת הרקיע הצדק יופיע, ימוגר שמו לעד". אני לוחם שבע שנים ויומיים ובמחיר כבד להופעתו של הצדק. אקווה שאשיגו בערכאה זו ולפני 'השמדי'".

אין מחלוקת על העובדות

למרות השנים הרבות בהן התנהל התיק ולמרות שהוגשו בו למשל סיכומים בהיקפים של מאות עמודים, בשורה התחתונה מדובר בסוגיה שאינה מורכבת כלל, ונראה שבין רשות המסים לשגב גם אין מחלוקת על העובדות, כי אם על הפרשנות המשפטית שלהן.

שאול אייזנברג, שהיה אחד מעשירי תבל, הלך לעולמו במרץ 1997 וכמעט מיד לאחר מכן פרץ סכסוך ירושה עז כשמצידו האחד בנו ארווין טען כי הוא אוחז בהעתק צוואה משנת 1986 שמעבירה לו כמעט את כל רכושו של אביו, ומנגד האלמנה לאה שאמורה היתה לפי אותה צוואה לקבל סכום מעליב של 2 מיליון דולר בלבד וזכות להתגורר בדירות המשפחה, וכן ארבעת הבנות שקיבלו כל אחת 5% מהרכוש ובת נוספת שנושלה מהירושה לחלוטין.

בתוך ימים בודדים שכרו בני המשפחה עורכי דין, כשארווין חבר לעו"ד יעקב נאמן והאלמנה לאה חברה לעו"ד יעקב וינרוט. הטענה הראשונה שהתכוונה לאה להעלות היא כי לפי חזקת השיתוף מחצית מהרכוש שייכת לה, אפילו אם הצוואה מ־1986 תקפה. ליז החליטה לחבור לאמה, אך היא הבינה כי תמיכתה בגרסת אמה עשויה בפועל להותיר אותה עם פחות ממה שיוענק לה לפי הצוואה, 5% מכלל העזבון. אם תתמוך באמה, היא עשויה לקבל רק חצי מכך, מאחר שמחצית מרכוש תהיה שייכת לאם.

בשלב זה גייס עו"ד וינרוט את שגב והכניס אותו לתיק. בין ליז ללאה נחתם הסכם שיתוף פעולה בו התחייבה לאה כי מתוך מה שיפול בחלקה היא תתן לליז 8.3% ובנוסף תשא בעלות שכרו של שגב.

לפי טענת שגב, למרות שבאופן רשמי הלקוחה שלו היתה ליז, הרי שברור כי מי שנהנתה מהשירות שלו היתה לאה, שהיה לה את האינטרס הגדול ביותר להצליח במאבק מול ארווין. בסופו של דבר המהלך אכן נשא פרי, שגב הצליח לחבל בעצם קיומה של הצוואה שהציג ארווין והצדדים הגיעו לפשרה. לאה אייזנברג העבירה לשגב את שכר הטרחה שלו.

האם היא הנהנית העיקרית

לטענת המדינה, לשגב היה אסור לדווח על עסקת מע"מ 0% ועל לאה כמקבלת השירות מאחר שהלקוחה היתה ליז ועל שכר הטרחה חל חיוב רגיל במע"מ. שגב מתנגד לכך ועל כך מתוקטטים הצדדים כבר קרוב לשבע שנים.

בפתח סיכומיה, שמשתרעים על פני למעלה מ־700 עמודים, מוכנה המדינה לכאורה לקבל מקצת מטענות שגב כשנטען כי השירותים המשפטיים סופקו על ידי שגב לכל הפחות "גם לתושבת ישראל", לגבי נכס בישראל ובתקופה בה תושבת החוץ שהתה בישראל ולכן אינו עולה על הקריטריונים הקבועים בדין למע"מ 0%.

המדינה מסכימה כי לאה אייזנברג, "במבחן התוצאה שיפרה את עמדתה משמעותית ודרמטית", בין היתר לאור שיתוף הפעולה מול בתה ליז. אולם, טענת המדינה היא כי שגב נתן שירותים לליז בלבד ולאה היתה "לכל היותר הנהנית האגבית מהשירות". לגבי טענותיו של שגב למחדלי חקירה, טוענת המדינה כי "הגם ויש בתיק זה מספר מחדלי חקירה, אין בכוחם כדי להוביל לזיכויים של הנאשמים".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הסוגיה הראשונה בה מתמקדת המדינה בסיכומיה היא היצוג העצמי של שגב ונטען כי ישנה נטייה לבית המשפט להקל על נאשמים במצבים כאלה. המדינה טוענת כי השופטת פרדלסקי הסבירה שוב ושוב לשגב כי הוא זכאי לסנגור מהסנגוריה הציבורית, תזכורת מוזרה למדי כשמדובר באחד מעורכי הדין העשירים והמצליחים בישראל.

המדינה טוענת כי לקוחה של עורך דין היא בהכרח גם מקבלת השירות שלו, על פי דיני המס.

מסגרת הצגת העדויות ששוללות לפי הנטען את גרסת שגב נפתחת בעדותו של עו"ד וינרוט. וינרוט אמר לשגב במהלך ההליך "אם השאלה היא האם הפסקתי לייצג את האם או ביקשתי ממך לייצג את האם — התשובה היא לא. מבחינת יצוג פורמלי, אם אתה מדבר על מי שנהנה מהפעולה הזו, ודאי שהאם נהנתה מהפעולה הזו". בהמשך העיד וינרוט: "חזרתי ואמרתי, עו"ד שגב יצג בפועל אינטרסים של האמא, באמצעות ליז הרדי. במישור המהותי הוא יצג אינטרסים של האמא. במישור הפורמלי — יצג את ליז הרדי".

שגב טוען בסיכומיו כי הסעיף בו הוא מואשם, העוסק במסירת ידיעה כוזבת, חל רק על עובדה כוזבת ולא על מסקנה משפטית, אפילו אם הוכח שאינה נכונה. הוא מסביר כי נראה שאכן קיימת מחלוקת בין מסקנתו המשפטית של מנהל מע"מ לבין המסקנה המשפטית של שגב. אך לדבריו הדבר אינו הופך את מסקנתו המשפטית לידיעה כוזבת כך שלא ניתן להעמידו לדין פלילי בסעיף זה.

את המדינה מייצגים עוה"ד אורי שפיגל וליאת גולדשטיין.