אנחנו מתקרבים בימים אלה אל היארצייט של מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואחד הדברים שתמיד עמד לנגד עיניו וציער אותו עד מאד, היה האפליה בסמינרים ובמוסדות ואי קבלת בנות ובנים מהציבור הספרדי. הגרי"ש זצ"ל כאב את הנושא עד כדי כך שהחליט להקים ועדת רבנים בנושא הזה, וזאת מאחר שכבר אז מנהלי המוסדות ואיתם עוד גורמים שונים ניסו לטעון את הטענה המפוקפקת, שכביכול אין אפליה לציבור הספרדי וכל הנושא של קבלה או אי קבלת תלמידים ותלמידות הוא על רקע דתי בלבד, ולא על רקע עדתי.
ומכיוון שהגרי"ש נוכח לראות שמתהווים שני צדדים בדבר, כשצד אחד טוען שהאפליה היא כן עדתית וצד אחר שזה על רקע דתי, הוא הקים את ועדת הרבנים האמורה, שזה בדיוק יהיה המנדט שלהם: לבדוק את הטענות השונות ולהחליט בעניין.
מצמרר אותי לחשוב ולהיזכר בשעת כתיבת השורות, איזה טרור הרבנים האלה, חברי ועדת הרבנים, עברו. מנהלי המוסדות, המפלים, ניהלו קמפיין שלם נגדם כדי לשבור אותם במטרה שהועדה לא תשיג את מטרתה. במסגרת הפעולות שלהם, הם דאגו שאחד מהרבנים החשובים יתפטר מהועדה. רק שניים מהרבנים נשארו ומסרו את נפשם על הנושא הזה עד ליומו האחרון של מרן הגרי"ש אלישיב. הנחמה שלהם, מול הטרור שעברו, היתה הטלפונים מההורים של הילדות הטובות והמצוינות האלה, שצלצלו אליהם להודות להם ברגע שהצליחו להכניס את הילדה שלהם למוסדות. אדגיש: בשום מקרה חברי ועדת הרבנים לא נלחמו כדי להכניס בת לסמינר שלא התקבלה על רקע דתי. המלחמה שלהם היתה אך ורק באפליה על רקע עדתי.
כידוע, אצל הגרי"ש זצ"ל, פוסק הדור, הנושא לא היה רק רגשי של אפליה שאין לה מקום, אלא כפוסק הלכה הוא אחז שמכיוון שהסמינרים האלה ממומנים מכספי ציבור, ברגע שהם לא מקבלים את הבנות או הבנים מעדות המזרח שהם חלק מהציבור, הם פשוט גנבים ועפ"י הדין הם חייבים לקבל אותם. אך כאמור, עם כל זאת הם ניהלו מלחמת עולם נגד הרבנים.
יצא לי לאחרונה לבקר אצל מרן רה"י חכם שלום כהן שליט"א, והוא סיפר לי על תחילת ימיה של ש"ס, כשרצו להקים את המפלגה, איך העסקנים הגדולים ביותר באגודת ישראל של ירושלים דאז, היו עולים אליו לרגל כדי להסביר לו ולשכנע אותו עד כמה שזו טעות להקים את המפלגה הזו, כי זה יגרום כביכול לפגיעה ברוחניות של עדות המזרח. העסקנים הללו, ניסו לשכנע אותו כל הזמן עד כמה שהם אלה שמטפלים כבר כעת בעדות המזרח ומיותר להקים מפלגה חדשה עבורם. אבל מרן רה"י עמד בצורה עיקשת והדף את טענותיהם, וגיבה לחלוטין את המהלך של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בהקמת התנועה החדשה, וכל זה בכדי להחזיר עטרה ליושנה.
ראינו השבוע את המכתב ששיגרו הח"כים של יהדות התורה בכנסת לשר אריה דרעי בנושא הזה. עד היום, לאחד מהחתומים על המכתב הזה, שקשור לאגודת ישראל בירושלים, יש עננה שחורה שמרחפת על ראשו: כשהתנועה הוקמה והתחילה להתפתח ברמות גדולות, אותו אחד עשה צעד שאפשר לכנות אותו כמעט כ"מסירה" נגד ראשי התנועה, כדי להכשיל אותו. צעד שאי אפשר לדמיין שיהודי חובש כיפה ובטח לא חרדי יעשה. וזאת כי לא יכל להודות בזה שהתנועה הקדושה הזו היא הפתרון כדי להילחם בתופעה הזו של העדתיות.
כיום, כשאותם עסקנים צועקים ובלי בושה שולחים מכתב ליו"ר התנועה בנוסח: רסן את אנשיך שלא ייצאו עם הצהרות החוצה כנגד המנהלים, כביכול מאחר וזה יכול לפגוע בנושא הרוחני בקבלה למוסדות, זה רק אומר שיו"ר התנועה הגיע למצב שהוא כנראה עושה את הדבר הנכון. ואלה שצועקים נגדו רק מוכיחים את זה: הם פשוט מפחדים מזה שהם שוב הולכים כנגד כל העולם, לדעת עד כמה שהם טעו ועדיין טועים במהלכים שלהם בנושא הזה.
ואני רוצה לסיים בלהודות ליו"ר התנועה אריה דרעי, שעומד ותומך בנו כנציגים בכל מקום ומקום - לא לפחד ולהשתמש בכל האמצעים כנגד אותם מוסדות מקבלי כספי ציבור שנלחמים נגד ציבור בני התורה הספרדים, ציבור שראוי מעל כל ספק להתקבל לכל המוסדות הללו, שלא מקבלים אותם אך ורק בגלל העדתיות ולא בגלל שום סיבה אחרת.
אני נזכר כעת שלפני כמה שנים, כאשר יצא מכתב של כמה רבנים נגד השכרת דירות לגויים בארץ ישראל וחולל מהומה וחילול ה', התבטא אז הגרי"ש זצ"ל כי "צריך להוציא מחלק מהרבנים את העטים מהיד". בהקשר לזה, אני חושב שאולי באמת הגיע הזמן להוציא גם לחלק מהנציגים החרדיים את העטים מהידיים.
- הכותב הוא חבר מועצת העיר ירושלים מטעם ש"ס