אאא

כוח פלאי נתנה לנו התורה הקדושה, ושמו – נדרים: "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר... אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר, ל, ב-ג).

בעזרת נדר אדם יכול לגדור עצמו בדבר מצווה ולקדש כל דבר שבעולם: 

כִּי עַל יְדֵי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ מִצְוָה וַעֲבֵרָה מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּזֶה הַדָּבָר שׁוּם מִצְוָה וַעֲבֵרָה עַל פִּי הַתּוֹרָה (ליקוטי הלכות, הלכות נדרים, הלכה ב, א). 

אדם יכול לאסור על עצמו דבר מותר, וכתוצאה מכך הדבר נאסר עליו באיסור תורה. 

אדם יכול לקבל עליו לתת סכום כסף מסוים לצדקה, ומרגע שהוא קיבל זאת, הוא מחויב בזה.

למה?

כי הוא נדר. 

כאן אנחנו נכנסים לסוגיה מרתקת בנפש האדם, שקשורה למסכת נדרים.

פעמים רבות אנשים באים לטיפול בגלל קשיים וכאבים גדולים מאוד. יש אנשים שאינם מסוגלים להתקרב. הם כמהים לקרבה, משתוקקים לקרבה, מתעלפים לקרבה, אבל אם הקִרבה הזאת רק מתקרבת, הם הודפים אותה מעליהם באגרסיביות; יש אנשים שאינם מסוגלים לתת אמון. הנפש שלהם מתנגדת לזה נוראות; יש שאינם מסוגלים לאהוב; יש שאינם מסוגלים לקבל אהבה; יש אנשים שלא מאמינים שהם שווים משהו, ולא משנה כמה תבטיח להם שהם טובים...
אתה מגיע למקום כזה, ל'אין מוצא', וכמה שאתה מנסה, אתה לא מוצא את הפתח.

אתה יודע למה?

כי כשהיית קטן, פצפון ממש, ספגת דחייה נוראה, וכדי לשרוד את הכאב הזה נשבעת לעצמך שאתה לא צריך אהבה, שאהבה היא דבר מאוס. כאילו נדרת נדר שאתה לא תאהב ולא תכניס לתוכך אהבה.

או נקרעת מבגידה איומה, ונדרת שלא תיתן אמון באיש. 

או נפגשת פגישה מאיימת עם המוות, וכדי להגן על עצמך הבטחת לך שאתה לא רוצה לחיות.

או חווית נטישה פתאומית, והחלטת ששוב לא תיקשר קרוב מדי... 

היית ילד קטן. לא ידעת הכול. לא ראית את כל התמונה. עוד לא שמעת דיבור של צדיק אמיתי. עוד לא דיברת עם השם כדבר איש עם רעהו. היית קטן ופגוע, מבוהל וכאוב, ונדרת נדר. זה היה מזמן כל כך, ואתה היית קטן כל כך, ששכחת את הנדר. אבל אתה ממשיך להתנהל על פיו. אתה חושב שזה המזל הדפוק שלך, או איזו בעיה פסיכיאטרית עמוקה, ואתה לא יודע שזה הילד הקטן שבך, שתופס אותך בציפורניים בכל פעם שאתה רוצה להתקרב או לתת אמון, לאהוב או לתת, וצורח לך בפרצוף: 'הבטחת! אל תשכח! כשכולם הלכו והיית לבד, הבטחת ששוב לא תאהב! כשכולם שיקרו ויצאת קטן, הבטחת ששוב לא תאמין!'

והוא שומר עליך, הנדר, בנאמנות מבוהלת. שומר עליך, שלא תתרפא...

מה עושים? 

התרת נדרים.

איך עושים התרת נדרים?

הולכים לחכם.

וְזֶה שֶׁהִתְחִילָה הַתּוֹרָה פָּרָשַׁת נְדָרִים: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת"... כִּי עִקַּר מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת הוּא תָּלוּי בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר... כִּי מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַנֶּדֶר הוּא נִמְשָׁךְ מֵחֲכַם הַדּוֹר – עַל כֵּן בְּוַדַּאי יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדוֹ לְהַתִּירוֹ וּלְעָקְרוֹ (ליקוטי הלכות, הלכות נדרים, הלכה בשם, ח).

כשאדם רוצה להתיר נדר הוא הולך לחכם. החכם יושב עם האדם, מדבר איתו ומחפש את הפתח. 'אילו ידעת בשעת הנדר שכך וכך יהיה, גם אז היית נודר?'

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

זה מה שעושים גם עם אותם נדרי-ילדות עתיקים; פוגשים את הילד ההוא מפעם, שהבטיח, ועושים לו התרת נדרים.
את זה יכול לעשות רק החכם, צדיק האמת, שמחזיק כל הזמן את הידיעה הברורה שהכול טוב והכול לטובה. הצדיק, שרואה את התמונה השלמה של העולם הזה על כל חלקיה, עם כל המכאובים והפציעות שבדרך, עם כל מה שקלקלת או שקלקלו בך. שמאמין באמונה שלמה שאתה טוב וצועד אל הטוב השלם.

רק הוא יכול לדבר עם הילד הקטן ההוא, ולמצוא פתח להתיר לו את הנדר. לדבר על לבו ולומר לו: 'ילד קטן ויקר שכמוך, אילו אז, כשכולם הלכו לאהוב את אח שלך ושכחו שאתה קיים, היית מרגיש את האהבה הגדולה של השם, שאוהב אותך כמו בן יחיד ומחכה לך בזרועות פתוחות ובאוזניים כרויות, גם אז היית נשבע שאתה לא רוצה שום קשר ושום אהבה?'
'אילו היית יודע שאתה יהודי מדהים שלא היה כמותו מעולם ולא יהיה כמותו עד עולם, שיש לך כאן שליחות מיוחדת שרק אתה יכול למלא, גם אז היית מחליט שעדיף למות מלחיות?'

'אילו היית יודע שכל הדחיות שספגת וכל הבגידות שבגדו בך וכל הנטישות שנטשו אותך היו בהשגחה פרטית מיוחדת, כדי להכשיר אותך לתפקיד שלך כאן, בעולם, גם אז היית נודר שלא להאמין באיש ולא להתקרב לעולם?'

הצדיק האמיתי מגלה לנו את הממד הנסתר של המציאות, הממד הפנימי, האמיתי באמת לאמתה. הוא מגלה לנו חלקים מהתמונה השלמה. הוא מספר לנו סודות שמעבר לפרגוד. חוזר איתנו אחורה, למקומות של הכאב והקריעה, ומראה לנו איך דווקא ככה ורק ככה – זה טוב.

ושם הוא מוצא לנו פתח להתיר את כל נדרי ואסרי ושבועי ונידויי די אסרנא על נפשתנא.