רגע נפלא בחיק משפחות רבות בעם ישראל הוא זמן זמירות שבת, הישיבה בחדא צוותא בשיר וזמרה הם רגעים נפלאים שאין להם אח ורע, רבים מאלו שעזבו באר מים חיים מספרים ומדברים בגעגועים לשולחן שבת עם זמירותיו ומנגינותיו, אך עלינו לזכור שזמירות של שבת הם מענייני השבת, ואילו ברכת המזון זה מצוות דאורייתא, ולא פעם ברכת המזון נעשה בחופזה בזלזול ובחוסר השגחה.
ברכת המזון איננה טומנת בתוכה רק מרכיב על הודאה לה' על הסעודה אלא יש בה סגוליות רבה, כמעמד משפחתי וכעניין רוחני המתקן את מידותיו של האדם.
"הרכוש וההנאות עלולים להביא אותנו לידי אנוכיות" (הרש"ר הירש בפרשתנו) אנוכיות היא מידה מסוכנת והרסנית, לצערנו הרב גם אנשים גדולים נופלים במידה הזו, אנשים שכאלו "אנוכיים" הדאגה שלהם בכל מצב דבר ראשון לי! לעצמי!, החזון איש באמונה ובטחון מעריך ומתאר את אותו אדם שכביכול הינו בעל חסד עצם עד אשר זה מגיע למבחן על חשבון כבודו שלו, או אז ניכרת בו אישיותו הפסולה והגאוותנית, גם בתוככי בתי המדרשות לא פעם נפגוש תלמיד חכם מופלג במידת האנוכיות ניכרת ביותר, מלמד אותנו הרש"ר הירש שהיסוד לאותה אנוכיות ראשיתה מרכושנות והנאות שהם מביאים לאנוכיות, מדה זו מסוכנת היא לא רק לאדם עצמו אלא לכל אלו שסביבו כולל תלמידיו ובני משפחתו, וכבר רבים חללים הפילה.
איך ניצלים מאנוכיות שכזו?
הרש"ר הירש בפרשת השבוע פרק ח פסוק יא כותב: "השמר לך" ברכת המזון תעורר בלבנו את התודעה, מי נתן לנו את הארץ ואת ברכותיה, באילו תנאים ולצורך איזו מטרה קיבלנו אותה, כך נדע שלא נהיה ראויים לברכות אלא אם כן נזכור את החובה המתחדשת בכל ברכה המתקבלת: אנחנו בעצמנו חייבים "להיות ברכה", ברכת מלאכת ה', מקיימי רצון ה' עלי אדמות: "השמר לך פן – תשכח" עצם השפע עלול להשכיח את ה' מלבנו הכתוב הקדים כאן מצותיו ולאחר מכן ומשפטיו וחקתיו. שהרי זו כוונת הכתוב: הרכוש וההנאות עלולים להביא אותנו לידי אנוכיות, ומשום כך הוזהרנו כאן שכל רכוש וכל הנאה רק מחזקים את "החובה" לנצל כל רכוש וכל הנאה רק לעבודת ה' כי ה' הציב אותנו "על משמרתנו בממלכתו", ולצורך מילוי תפקידיו העניק לנו רכוש והנאות אותו "ניצול כוחות ואמצעים למטרות ה'" הוא עיקר תוכנן של המצוות, ואילו המשפטים והחוקים מבטאים את דרישות הצדק והמוסר המגבילות את השאיפה לרכוש ולהנאה.
מרן הגרא"מ שך זצוק"ל בתאריך כ"ה אלול תשמ"ט הספיד את אחד הת"ח המופלגים שנפטר בדמי ימיו הגר' יוסף יונה ארנטרוי זצ"ל ובתוך דבריו הוא אמר "קבל על עצמך לברך ברכת המזון כבן אדם, וקבע לעצמך שאינך מברך ברכת המזון ללא סידור"
החדרת המסר שכל רכוש וכל הנאה זה רק לעבודת ה' הוא הכרחי דווקא בעת שאנו שבעים ומרגישים מדושני עונג, זכיתי להכיר משפחת רבנים מופלגת שהינם כבר שבט גדול ובכל ברכת המזון הם מתיישבים יחד גדולים וקטנים ומברכים מילה במילה ובמנגינה נפלאה את כל ברכת המזון, משפחה זו זכתה והינה שבט מכובד בעם ישראל, עם בנים וחתנים ראשי ישיבות רבנים ודיינים בעלי מידות נפלאות, אין לי ספק שחלק גדול מהמציאות המפוארת הזו זה בגין ברכת המזון הייחודית שלהם שמעוררת את הלבבות.
אם נשכיל למנף את ברכת המזון כגיבוש משפחתי וכזמן חינוך על הכרת הטוב בכלל , נזכה להיות אנשי ברכה, ונדע שהגנו את עצמנו מחשש לאנוכיות וגאווה.
הכותב הינו ראש בית מדרש ברקאי- ישיבת ההסדר החרדית חיספין