מי יכולה להתכחש להיריון שלה? בטח בחורה צעירה שלא ממש יודעת מה זה היריון ומה תופעותיו. וגם זאת בטח מישהי מוזרה מאוד, אחת מתוך מיליוני נשים, אותה אחת שמגיעה לכותרות כשהיא יולדת בהפתעה גמורה לעצמה ולסביבה.

לא נכון! לפני מספר חודשים נערך באירופה מחקר רחב היקף שמטרתו היה לצייר פרופיל של "המתכחשת". והנה היא:

אישה שיש לה 2 או שלושה ילדים

אישה עד השבוע ה-20 להריון

אישה אחת מתוך כ-500 נשים

פרופיל מפתיע כל כך גורם לנו להתעניין קצת יותר בתופעה המוזרה הזאת של הכחשת היריון. ראשית, ואין עוררין על כך, מדובר בהריונות לא רצויים. אכן, חלק מהמכחישות הן בחורות צעירות בהיריון ראשון ולא רצוי. אבל יותר ממחצית הנשים שסובלות מהתופעה הזאת הן אמהות שכבר ילדו 2 או 3 ילדים. התסכול הקשור בגידול הילדים והקשיים בחי היום-יום הם דווקא גורם סיכון הכי משמעותי להתפתחות התופעה.

כיצד הכחשת היריון באה לידי ביטוי?

האישה כמעט ולא עולה במשקל, הבטן שלה גדלה בצורה לא משמעותית. נשים מסוימות מאלה שמכחישות את ההיריון גם מתלוננות על "השמנה" ומתחילות דיאטות. רבות מהן העידו גם על דימומים שנמשכו לאורך ההיריון ואפשרו להן להתכחש למה שמתרחש בתוכן. נשים כאלה לא סובלות מבחילות בתחילת ההיריון ומתעלמות מתנועות העובר ולא חשות בהן.

לעומת הדעה הרווחת בציבור, רוב ההכחשות לא מגיעות לשלב הלידה הפתאומית. בטרימסטר האחרון הרוב המוחלט של המתכחשות שמות לב לתופעות המוזרות בגופן שלא ניתנות להסביר ע"י "וירוסים" ו"גזים". נשים כאלה מגיעות לרופא שמגלה להן כי הן נמצאות בשבוע 20-25 להריון, שזו התקופה בה מתגלים רוב ההריונות מהסוג הזה.

הסטטיסטיקה מספרת שהכחשה מוחלטת של ההיריון מתרחשת 1 ל-2455 לידות, ואילו לידת שלישיה מתרחשת בסך הכול 1 ל-7225 לידות! אומנם מדובר בנתונים סטטיסטיים מאירופה, כשבארץ יש הרבה פחות הריונות לא רצויים והריונות מחוץ לנישואין והרבה יותר לידות של תאומים ושלישיות, אך הנתון הזה עדיין מאפשר להבין את היקף התופעה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מתגוננים מפני הכחשת היריון

ומי הן הנשים המוגנות ביותר מפני הכחשת ההיריון? נשים שמקבלות תמיכה רבה במשפחה ובקהילה. כשלידת התינוק לא הולכת לפגוע בצורה משמעותית בחיי האם, במצבה המשפחתי, הכלכלי והחברתי, הסיכוי שהמנגנונים הפסיכולוגיים שלה יתעוותו וייצרו מחסום בין התודעה שלה לבין המתרחש בגופה הולך ופוחת.

התופעה הזאת נחשבת למסוכנת. אישה שלא מודעת להריון שלה ומתכחשת לו, לרוב גם לא שומרת על בריאותה ובריאות העובר. לא מעט לידות מפתיעות הסתיימו במות העובר. מכיוון שאחד מגורמי הסיכון הן בעיות חברתיות וכלכליות שגורמות לאישה להתנגד בכל כוחה להיריון, די ברור כי נשים כאלה זקוקות לתמיכה רפואית, נפשית וחברתית. גם נשים עם מחלות נפשיות שונות, כולל דיכאון קשה וסכיזופרניה, נמצאות בקבוצת סיכון להתפתחות התופעה הזאת. מכיוון שהן לרוב נוטלות תרופות שאסורות במהלך ההיריון, האחריות על מניעת התופעה הזאת מוטלת על קרוביהן.

הרופאים והעובדות הסוציאליות שעובדות עם נשים כאלה מדגישות גם שבכל מקרה מדובר במנגנון שקשור לתת-מודע של האישה, ואסור להאשים אותה במה שקרה. אף אישה לא רוצה להגיע למצב הזה. מדובר בצעד של ייאוש מצד המוח שלה שמוצא דרך כה מעוותת להגן על האישה מפני הבשורה הלא רצויה. ברוב המקרים גילוי ההיריון הוא גם מכה קשה עבור האישה. הריונות כאלה מתגלים גם בשלב מתקדם יחסית כשלאישה כבר אין יותר מדי זמן להתכונן ולהיערך לשינויים. כשהכחשת ההיריון נגרמה ממחלה נפשית גילוי ההיריון בדרך כלל מחמיר מאוד את מצבה הנפשי של האישה.

מסע הגברת מודעות

וזה מה שגרם לרופאים והעובדות הסוציאליות לצאת במסע הסברה והגברת המודעות לתופעה. הרי התחום האפור כאן הוא עצום, ורוב המקרים כלל וכלל לא מגיעים לידיעת הרופאים המתמחים בעניין. למשל, כשההיריון מתגלה "בסך הכול" בחודש הרביעי. המומחים טוענים כי בכל מקרה לא מדובר במצב תקין, בו ההיריון אמור להתגלות בין השבוע 4 ל-8. מומלץ לכל אישה שההיריון אצלה התגלה באיחור מסוים לגשת לפסיכולוג ולבדוק את העניין. ויפה שעה אחת קודם, כלומר, עדיף לעשות זאת עוד במהלך ההיריון, לפני שהאישה נכנסת לקבוצת סיכון להתפתחות הדיכאון אחרי לידה, שהוא כמובן נושא לדיון נפרד.