דיבור הוא לא הצד החזק של הילדים, וככל שהילד קטן יותר כך קשה יותר ללמוד על רגשותיו בעזרת שיחה. לעומת זאת הציור יכול לספר הרבה מאוד על העולם הפנימי של הילד. כדי להסיק מספר מסקנות מהתמונה של הצייר הצעיר אין צורך לפנות מייד למפענח מקצועי של ציורי ילדים, מספיק להביט היטב בקווים ודמויות שבציור.

לרוב כשרוצים להבין ללבו של הילד הדבר הראשון שמבקשים מממנו לצייר זה משפחתו. מחד, הציורים האלה יכולים לספק מידע רב. מאידך, אסור לשכוח שהציור מבטא את תחושותיו של הילד ברגע הנתון, לכן אם הוא רב עם הוריו חצי שעה לפני הציור, זה בוודאי יבוא לידי ביטוי בציור, ואין טעם לנסות להסיק מזה מסקנות. מומלץ לבקש מהילד לצייר את משפחתו כשהוא נמצא במצב רוח טוב ולא אחרי מריבות או אירועים חריגים אחרים.

לפעמים ההורים נלחצים כשרואים שהילד מתחיל את הציור המשפחתי מהדמות של עצמו. זה לא אומר שמדובר בילד אנוכי ולא מרמז על סדר עדיפויות לא תקין. הילד מצייר את עולמו הפנימי ודי טבעי שיתחיל מהגיבור של העולם הזה, כלומר מעצמו. הבעיה מתחילה כשהילד מצייר רק את עצמו. זה כבר יכול לרמוז על כך שהילד לא מרגיש את עצמו כחלק מהמשפחה וחש בודד.

אם הילד "שכח" לצייר מישהו מבני המשפחה, זה סימן אזהרה ראשון. חבר משפחה ש"נשכח" הוא בן אדם שנוכחותו לא נעימה לילד. לרוב הילד ממציא הסברים הגיוניים להיעדרותו של בן משפחה: "הוא הלך לעבודה", "היא ישנה בחדר אחר", "שכחתי ואצייר יותר מאוחר" וכו'. ללא קשר לתירוץ של הילד, היעדרות אחד או יותר מבני המשפחה בציור המשפחתי של הילד מהווים רמז כבד לבעיה ביחסים בתוך המשפחה.

אם אחד מבני המשפחה נראה קטן מאוד או מרוחק מהשאר, גם זו סיבה לדאגה מסוימת. אם הדמות הקטנה והמרוחקת היא אח או אחות קטנים, כנראה מדובר בקנאה ומלחמה על תשומת הלב של ההורים. אם ההורים נמצאים בפינה הרחוקה של הדף או שהם מצוירים כמציצים מתוך חלון אחר בבית, הציור הזה מספר על תקשורת לקויה בין ההורים לילד.

כשישנם חפצים שונים שמפרידים את הילד מהוריו בציור גם זה יכול להוות רמז לבעיות תקשורת או ריבוי ויכוחים ומריבות בבית. אך אם מה שמפריד בין הילד להוריו זה פרחים או בלונים שמפוזרים בצורה שווה על פני כל הדף, לרוב אין לכך משמעות מיוחדת בכל הנוגע לתקשורת בתוך המשפחה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הילד צייר כלב ואין לכם בכלל כלב? (אילוסטרציה: shutterstock)הילד צייר כלב ואין לכם בכלל כלב? (אילוסטרציה: shutterstock)

אם כל בני המשפחה באו לידי ביטוי בציור, אבל לחלק מהם חסר איבר כלשהו, חשוב לשים לב גם לפרט הזה. החל מגיל בית ספר הילדים נוהגים לצייר כבר את כל איברי הגוף החשובים, לכן אם למישהו בציור חסרים פתאום ידיים או עיניים, הבעיה היא לא הכישרון האומנותי של הילד.

ידיים ארוכות מדי אצל אחד מההורים מספרות בדרך כלל על הפחד מפני העונש שיכול להגיע מההורה. אם אחד מבני המשפחה נוהג לצעוק ולכעוס בתמונה הוא עלול להופיע בלי פה. רגליים גדולות ושמנות מדי מצביעות על השאיפה של הילד לחזק את הקשרים בתוך המשפחה. לעיתים רגליים כאלה מופיעות בציורים של ילדים להורים גרושים או פרודים. אבל רגליים ארוכות מאוד מספרות דווקא על השאיפה לעצמאות.

ילד מבוהל מצייר הרבה פעמים אנשים עם אצבעות גדולות וידיים פתוחות. אבל אם הילד צייר את עצמו או את כל בני המשפחה עם ידיים מורמות זה כבר מהווה רמז לכך שהילד עצמו אוהב להפחיד ולהפעיל לחץ על הסביבה.

כמובן, אי אפשר להסיק מסקנות על סמך ציור אחד בלבד, במיוחד כשהילד קטן מאוד ויכולתו להתבטא בציור עדיין מוגבלת. עדיף לאסוף מספר ציורים של הילד ולבחון מגמות ואלמנטים דומים. אם ציור אחד הוא יוצא דופן בצורה מובהקת, כנראה שמדובר בתחושות רגעיות, בתגובה לאירוע חריג כלשהו ולא בהרגשה כללית של הילד. אך אם לאורך זמן בציורים של הילד מופיע משהו שמעורר חשד אצל ההורים, הדמויות שהוא מצייר נראות מבוהלות או אגרסיביות מדי, הצבעים משונים או שמושם דגש על פרט מוזר כלשהו, יש טעם לפנות למקצוען. גרפולוג שמתמחה בפענוח ציורי ילדים יצליח "לקרוא" את הציורים ולפרש אותם להורים.