אאא

זה קרה לנו בשבוע שעבר, בשיאו של בין הזמנים, היה עלינו לחזור לביתנו מחופשה קצרה בשדמות מחולה - יישוב דתי ואיכותי בכביש הבקעה, סמוך לבית שאן. מכיון שאנחנו בני אדם אחראים ומסודרים, לפני צאתנו לדרך ערכנו בירור יסודי במוקדי אגד והמודיעין הארצי לתחבורה, על זמני הנסיעות של קו 961 הנוסע מטבריה לירושלים ונעננו ע"י פקידת השירות כי האוטובוס יגיע לתחנה בשעה 11:00.

התארגנו בהתאם, דאגנו לטרמפים מהיישוב לתחנה, והרגענו את בעלינו כי אין צורך בהסעה ספיישל, משום שיש אוטובוס ספיישל בזמנים ברורים, כך שהם יוכלו להמשיך ולאגור כוחות בנסיעה לצפון הארץ עם הגדולים ואנו נשוב הביתה רעננות עם הקטנים. לא עלה בדעתנו כי לוחות הזמנים הטלפוניים והאינטרנטיים של אגד הינם לקישוט בלבד, ואנו עתידות לעבור מסע של סבל והשפלה לא פשוט.

בשעה 10:50 המתנו בתחנה שלוש משפחות ובהם ילדים קטנים, כשהקטן בהם בן חמישה חודשים בלבד, בחוץ שררו 42 מעלות חום - ואין פינה מוצלת אחת! בירור קצר במערכת ה'קל קו' הממוחשבת הראה כי האוטובוס יגיע לתחנה באיחור של 12 דקות מהנאמר לנו. הגיוני, בהתחשב בעובדה כי מדובר בקו מאסף מטבריה. לא קל להמתין כרבע שעה נוספת בחום נוראי כזה עם ילדים קטנים וקופצנים, אבל הבנו את העובדות והמתנו בסבלנות...

בשעה 11:12 דקות הגיע האוטובוס, וחלף ביעף על פנינו הנדהמות, כאשר אנו אוחזים בילדים ובמזוודות, מותשים מהמתנה בחום הלוהט ולא יודעים מה עלינו לעשות כעת.

בבירור במערכת ה'קל קו' ובמוקדי המידע - התברר כי האוטובוס הבא יגיע בעוד כשעה!!! לשאלותינו, כיצד נוכל לוודא כי גם האוטובוס הבא לא יחלוף גם הוא על פנינו, ויהיו בו מקומות פנויים - נעננו כי עלינו לפנות למוקד פניות הציבור במס' הטלפון שנתן לנו הפקיד. במוקד הפניות - לא היה כל מענה אנושי, רק מענה ממוחשב שהציע לשלוח פניה בפקס או דרך האתר. לא השגנו פקס זמין בכביש הבקעה וגם אינטרנט לא היה לנו שם... בינתיים... בכל אותו הזמן של השיחות הנואשות למוקדים, אזלו לנו מי השתיה, ומצב הילדים הפך למדאיג. התינוקות היו חסרי תגובה והילדים כולם היו מותשים.

בנוסף לכל אלו, כדאי לציין כי הקליטה הסולולארית בכביש הבקעה הינה גרועה ביותר, וכל שיחה למוקד של אגד או למוקד הארצי, כאשר עלינו להקיש שלוחות וספרות, התנתקה עשרות פעמים! כאשר סופסוף השיחה לא נותקה וענה לנו פקיד - ביקשנו בתחילת כל שיחה: "אם השיחה תתנתק, נא תחזרו אלי למספר הטלפון" - אולם ברור שהדבר לא נעשה, והפקיד שמח שירד לו עול ועשה ראש קטן בהפגנת חוסר אחריות ורמת שירות לא ראויה בכל קנה מידה!

ניסינו להזמין הסעת נוסעים שתאסוף אותנו - אולם כל בעלי ההסעות איתן דיברנו ענו כי יארך להם שעה או יותר להגיע אלינו - ואנו כבר היינו זרוקים בתחנה מעל שעה, וציפתה לנו עוד למעלה ממחצית השעה לבואו של האוטובוס הגואל!!! (לו היינו יודעים כי האוטובוס לא יעצור, היינו מקבלים את ההחלטה לקחת הסעה בזמן הנכון, ובהמתנה במקום ממוזג ואחראי! אולם אגד בלוחות הזמנים הכוזבים שלה, לא נתנה לנו את האופציה להחליט מה טוב עבורינו!)

בשעה 12:06 דקות הגיע האוטובוס, והיה מוכרח לעצור משום שעמדנו על הכביש עצמו וכידוע שכביש הבקעה זה נתיב אחד. (קשה לנו שלא לשאול את עצמינו מה היה קורה לו לא עצרנו את האוטובוס בגופינו, האם גם הנהג הזה היה מותיר אותנו בחוץ, להתבשל עם ילדינו בתנור הלוהט ולהאזין למערכות המידע השקרניות של אגד???)

התחלנו לעלות, לנסות לנשום את האויר הממוזג שבאוטובוס, הילדים היו לפני עילפון!

בעודנו עולים, עצר הנהג את העולים ואמר: "עד כאן", מכאן זה מעל המותר! כל השאר - תרדו למטה. הוא אף הגדיל לעשות לטען באוזנינו שזה "חוסר אחריות מצידנו לנסוע ככה עם ילדינו בחום שכזה"... (אכן, חוסר אחריות מצידנו לסמוך על האחריות וההתחייבות של חברת אגד!) ואף הטיח בפנינו הסמוקות מחום ומזיעה "היכן הבעלים שלכם?? חסרי אחריות, ככה להפקיר אתכן!", שאלה אותה לא היה מטיח באף אשה ממגזר אחר... ומי שהפקיר אותנו היתה דווקא אגד!

לא הסכמנו לרדת חזרה לגיהנם שבחוץ. הסברנו לו שזה חוסר אחריות להפקיר אותנו כך, ושאנו מחכים בתחנה כבר כשעה וחצי, והאוטובוס הקודם לא עצר לנו.

הנהג אטם את אוזניו וליבו. דומם מנוע (כעת כל יושבי האוטובוס סבלו מחוסר מזגן) וירד לעשן בתחנה, כאשר הוא ממלמל "רק משטרה תוציא אתכם מכאן". קבלת הפנים הגרועה שקיבלנו מהנהג הפכה למזעזעת כאשר מספר קטן של נוסעים הביט בנו בשנאה תהומית וסינן "כינים", "עלוקות", "חסרי אחריות", "איפה הבעלים שלכן" ועוד ביטויים אשר דקרו את ליבנו במיוחד במצב הנואש בו היינו.

עניתי לנהג ולנוסעים הרעים (אשר יש לציין כי לא היו הרוב, רוב הנוסעים שתקו!) כי אילו היו עומדים בחום הנוראי בתחנה שלוש משפחות של כלבים, הייתם אוספים אותם אל קרבי האוטובוס ברחמים ובאהבה... אך מכיון שכאן מדובר בשלוש נשים חרדיות וילדיהן... הרי שגרועות אנו בעיניכן מבעלי החיים! זו היתה התחושה והאוירה באוטובוס שהלך והתחמם מרגע לרגע.

הזמנו משטרה, כעצתו של הנהג, כאשר בבכיות ובצרחות של אמהות נואשות הסברנו להם את המצב שנקלענו אליו בתום ליבנו, כאשר הסתמכנו על מוקדי המידע השקריים של אגד ושל משרד התחבורה!, ואשר ביקשנו בעשרות שיחות למוקדי אגד בשעה האחרונה לתגבר את הקו ואף אחד לא נענה לנו! הבהרנו למוקד המשטרה כי אם לא נעלה כעת עם ילדינו לאוטובוס - הרי שהלילה בחדשות תשמעו על כמות לא מבוטלת של ילדים שהתעלפו בכביש הבקעה עקב מחדל חמור של רשויות התחבורה.

ובתוך כל הכאוס הזה, של צעקות, חום נוראי וחוסר אנושיות בסיסית, הפציעה קרן אור אנושית שחיממה את ליבנו: שמונה חיילים וחיילות אשר נסעו לבסיסם החליטו לרדת מהאוטובוס ולפנות את מקומם עבורינו. הם פנו לנהג בענייניות ואמרו לו: "אנו יורדים כעת ונמתין לאוטובוס הבא, ואתה תסע עם הילדים הללו".

ומדיבור – למעשה, הם פשוט קמו מהמקומות וירדו לחום הבלתי נסבל בחוץ!

אנו, שהיינו כבר בסבל הזה בשעה וחצי האחרונה - לא הסכמנו בשום אופן למעשה הנאצל שלהם. "לא יתכן שנפקיר אתכם כאן, אין לכם מושג מה קורה כאן מדקה לדקה בחום המהביל!", אולם החיילים טענו כי הם עושים זאת בשמחה. טענתי בפניהם כי לא יתכן שדמם של ילדינו סמוק משלהם, ולא אוכל להעלות על דעתי כי הם נשארו במצב ההזוי הזה במקומנו, מה עוד, שאיש לא מבטיח להם שהאוטובוס הבא יעצור ויעלה אותם... ירדנו עם החיילים לתחנה והמתנו לבאות, לא עלה בדעתנו להפקירם כך לחום הנוראי ולחסדיה של אגד.

בינתיים ניידת המשטרה הגיעה והתחלנו לספר לשוטר את העובדות, כאשר אנו מתארות לו את העוול והמצוקה שנגרם לנו כאן. לו היה מוקד אגד מספק מידע מדויק ואמין, היינו מזמינות הסעה למחוז חפצינו ולא נאלצות לעבור את הסבל הנוראי הזה.

נהג האוטובוס הבין כי הענין רציני, השוטר כבר כאן, החיילים שמוותרים עומדים למטה בחום הלוהט, ואזי הוא קיבל את ההחלטה המפתיעה מאין כמוה – הוא ספר את מס' המקומות הפנויים וראו זה פלא – הגיע למסקנה כי יש מקום בשביל כולנו... (מעל עשרים דקות ארך לו להגיע למסקנה הזו, בצרוף דמעות, ויכוחים, משטרה, ושירות גרוע ולא אנושי).

עלינו לאוטובוס יחד עם החיילים הנאצלים - והנסיעה לירושלים המשיכה.

נדגיש, כי אנו נשים חרדיות, וברור ומובן לנו כי הצבא אינו מקום מתאים לבן תורה ולבחורי ישיבה כלל, אולם, חשוב לנו להפריד בין הדברים, ולפרסם את התנהגותם האנושית והמדהימה של חיילים צעירים, שקיבלו החלטה לא קלה (לו היו נשארים בתחנה היו מאחרים לבסיסם ואף משלמים על זה מחיר כידוע) והכל בשם הערבות ההדדית של יהודי ליהודי.

אין ספק, כי לאחר קריאות הגנאי נוטפות השנאה והמבטים הארסיים להם זכינו, היתה התנהגותם של החיילים משיבת נפש, ומעודדת כי למרות השנאה והקיטוב שמנסים גורמים אינטרסנטיים לחלחל - הרי שעם אחד אנחנו ואבא אחד לכולנו!

תודתנו נתונה לכם, חיילים יקרים! וזכות המצווה שהתחלתם לקיים עומדת לכם במלואה, לשמירה, הצלחה וכל טוב!

בשולי הדברים: אנו דורשים כי נציגי הציבור ידאגו שמוקדי אגד יעודכנו כאשר ישנם אוטובוסים מלאים – במסלולי מאסף, ולא יתנו למטלפנים את האשליה כאילו האוטובוס יעצור בתחנה! הנוסעים יעשו את שיקול דעתם אם כדאי להם לקחת כלי תחבורה אחר בהתאם לנסיבות! לא יתכן לספק לנוסעים מידע כוזב בכדי ל"צוד" אותם ולהעביר אותם מסע התעללות הורס רק משום שהרצון של אגד זה להרויח אוטובוס בתכולה מלאה!