אאא

הוא עמד ממש ליד הרמזור כשהכובע בידו והחליפה תלויה על כתפיו, וחיכה שהרמזור ישנה את צבעו לאדום כך שיוכל לפנות אל לב הנהגים.

מבט חטוף על פניו העיד כי עשרות רכבים סירבו לו. השמש הכתה בעוז, והמזגן ברכב שלי ניסה לעשות את המוטל עליו. פתחתי את החלון ועוד לפני שהספקתי לומר מהו מחוז חפצי הוא נכנס לרכב בבחינת 'נעשה ונשמע'...

תחילה הוא התחיל לדבר על המזגן המסור שלי ועל כך שאין לי מושג איזה חום בחוץ. ביטלתי את דבריו בענווה והסברתי לו שמאחר ואני צורך ניקוטין על בסיס דו-שעתי יוצא לי מספר פעמים ביום לכבות את המזגן ולפתוח את החלון. הוא ענה ש"נכון, אבל עדיין" ובכך חתם את הדיון.

התקרבנו לצומת בר אילן והתנועה החלה להיות אטית. מרחוק נראו ניידות משטרה הפרוסות ברחבי הצומת, כשסביבם בחורי חמד הנהנים ממתז המים הקרים שהפנו לעברם כוחות השיטור וציננו במעט את החום הירושלמי הכבד.

עוד פעם הפגנות? שאלתי בחלל הרכב. כן, ענה לי הבחור. "אנחנו נפגין ונלחם בכל הכוח על כל בחור מכל עדה, זו גזירת שמד". עוד לפני שהבנתי לאיזה צד משתייך הבחור שאספתי מהצומת, כבר קיבלתי הצהרות וציטוטים שנאמרו בפאתוס - משל נאמרו מול קהל רב.

לא נכנסתי איתו לויכוח אלא פשוט הצעתי לו לרדת בו במקום ולדרדר את עצמו במורד הכביש לעבר התקהלות הכוחות - ואני אעשה אחורה פנה. הוא הסכים להצעתי וירד מהרכב.

ילד צורח מרמקולים רבי עוצמה ומתחנן לאביו שיוציא אותו מהגיהנם; עובדים זרים המסתובבים ברחובות ומצהירים כי "חיים מאושרים מתאפשרים - רק בלי אינטרנט וסרטים" (החרוז במקור); בעלי זקן ונוכחות שמסתובבים בכל מקום בו מתקבצים מעל מניין אנשים וזועקים בכל כוחם על נשות ישראל שחובשות פאה לראשם כמו שהתירו להן רבותיהן; גזירת הגיוס הנוראית שאפילו מי שלא למד ליב"ה יודע לחשב שגיוס=שמד - מבלי להיכנס לשאלה האם ישנה תועלת באותן מלחמות אלימות ומפלגות, אתן את הדעת רק על תופעות הלוואי המתפשטות בבתיהם של אותם לוחמים המחרפים נפשם בכדי לומר לציבור את מה שנדמה בעיניהם כדבר ה'.

בחסדי שמיים, מספר האנשים הקרבים לדת גדל מדי יום וארגוני התשובה פועלים ללא הרף בכדי להעניק את התשובות לכל אותן נשמות המבקשות להתחבר לתורת החיים, אך לצערנו בעוד שמלמעלה נכנסות עוד נשמות לדרך החיים, מדי יום נפלטות נשמות יקרות אל מחוץ למחנה.

נבירה קלה בעברם המשפחתי של רבים מאותם היוצאים מעלה, כי הוריהם היו העומדים בשורות הראשונות בכל מלחמות הדת והקדושה, כי 'מישהו היה חייב להילחם באינטרנט", אך את חינוך הילדים הם השאירו להשגחה העליונה.

קיצוניות מובילה לנשירת הנוער (צילום: מתוך דף הפייסבוק "חיזוק יומי")

בפרשת השבוע מובאים דברי השוטרים אל העם היוצא להילחם בדבר אלו שאין להם רשות לעשות זאת: אלו אותם האנשים שנפשם מעוניינת לצאת להילחם בטרם הספיקו לייצב ולעצב את ביתם ועתידם. הקנאות המפעפעת מעניקה להם חיים קלים יותר מאשר העמל וההשקעה שדורש חינוך הילדים - והחינוך העצמי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אלא שבית הנותר ללא יד מכוונת שתשקיע את כל כוחה ומרצה בבנייתו האמיתית של דור העתיד, ימצא איש אחר שיחנך את הבית שהשאיר מאחור, כפי שנאמר בפרשה.

אם נשפוט לפי התוצאות המסתובבות סביב עצמן ברחובות, ה"איש האחר" לא נשמע כדמות שהייתם רוצים שתחנך את ילדיכם. וכמובן, הסכנה הגדולה במלחמה היא למות, מוות רוחני, כזה שאנחנו שומעים עליו לא פעם.

ההתעסקות האובססיבית בנושאים מסוימים מפילה את הקנאים ביותר, ויהיו מי שיאמרו שהנפילה לבורות חשוכים אלו היא הסיבה בעטיה בחרו להתעסק דווקא באורך בגדים ומידת התאמתם לגוף, וד"ל.

אז רגע לפני שאתם מבעירים את הרחוב ומושכים בזנבות ושוטרות, היזכרו בדברי השוטרים של הימים ההם, המובאים בפרשתנו כציווי לדורות: "ודברו השוטרים אל העם לאמר, מי האיש אשר בנה בית חדש ולֹא חנכו - ילך וישוב לביתו, פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו".