"האיראנים נערכים בכלל למלחמה אחרת, הרחק מן הגבול הישראלי" אומר הפרשן הצבאי הוותיק ישראל קצובר. וכאן משרטט לנו מרואייננו תובנות אחרות לגמרי, ממה שאנו רגילים לשמוע על הזירה הצפונית הסוערת.
"המצב נפיץ", אמר השבוע שר הבטחון. "אנחנו מאיצים את אימוני הכוחות לקראת כל התפתחות", הבהיר הרמטכ"ל. ראש הממשלה שב מגיחה קצרה ודחופה ברוסיה, שם פגש בנשיא פוטין. שלוש וחצי שעות שוחחו ביניהם, כמעט אך ורק על "הסכנה הצפונית". הכותרות חושפות מפעלי טילים ההולכים ונבנים על ידי האיראנים בשטח סוריה, ונמלי ים בשליטתם לחופי המזרח התיכון. הקבינט מתכנס לעתים תכופות, לישיבות חשאיות. התחושה היא שמשהו קורה מתחת לפני השטח.
שלום לפרשן הצבאי הוותיק ישראל קצובר. אתה ישן בשקט, כשכל הזירה רוחשת והאיראנים הולכים וקרבים?
קצובר: "ישן לגמרי בשקט. קודם כל כי אני יהודי מאמין, הרואה את הנס הגדול המתחולל לנגד עינינו. במזרח התיכון מתנהלות 8 מלחמות בעת ובעונה אחת, מלוב שבמערב, דרך לבנון, סוריה, עיראק ועד לתימן שבדרום, ובאמצע מצוי "אי אחד קטן" שבחסדי שמיים חי את חייו, ובעוד האש ותימרות העשן מלחכים את כולם, אנו בשגרת חיינו".
אבל גם במישור הצבאי ההתפתחויות, לעת עתה אינן 'כצעקתה'. האיראנים עוד לא על הגדרות וגם לא מתקרבים, והשיחות של הישראלים עם האמריקנים ועם הרוסים, כאחד, הן בעצם על מה שיהיה ב"יום שאחרי" המלחמה".
בכך אתה מבקש לומר שאסטרטגית אפשר כבר לדבר על עידן "האור שבקצה המנהרה"...
קצובר: בהחלט שכן. מתוך 8 המלחמות המתנהלות באזורנו, 6 מתוכן יכולות להמשך עוד שנים, בלא פתרון מוחלט. המלחמה בין השבטים בלוב. בין העדות בעיראק. זו המתנהלת בתימן. העימות הישראלי, בשלושת הזירות עם החיזבאללה בלבנון, עם הפלשתינים ביו"ש ועם החמאס בעזה. אך שתי המלחמות הגדולות והעיקריות, הן על סף סיום, ומעבר ל"פאזה אחרת". זו של המורדים כנגד משטר אסד במערב סוריה וזו של העולם כולו בדאעש, במזרחה של מדינה זאת.
אז בוא ונתרכז בשתי המלחמות האלו, ונדבר בהמשך גם על ההקשר שלהן לישראל. כשאתה אומר שהן על סף סיום, זה אומר, שיש כבר צד "מנצח" וצד "מפסיד".
קצובר: בוודאי. המדינה האיסלאמית, איבדה כבר את מרבית השטחים עליהם השתלטה בתחילת מלחמתה. אבדות הכוח הלוחם שלה, עצומות ובשטח ניכרת בריחה של לוחמים וירידה דרמטית במספר המתנדבים החדשים. בתוך לא הרבה זמן, תחזור המדינה האיסלאמית להיות עוד ארגון טרור, שבניגוד לארגונים האחרים, ירבה לבצע פיגועים גם במקומות מרוחקים, כמו אירופה, אסיה, רוסיה ואולי גם בארצות הברית.
הנשיא אסד יוכרז כמנצח במלחמה השנייה, כנגד המורדים שקמו להפילו לפני שש שנים?
קצובר: משטרו של אסד הוא זה ההולך ומביס את המורדים בו, בזכות כידוניהם ורוביהם של האיראנים, החיזבאללה והרוסים. אך אבוי לניצחון שכזה. אסד נשאר עם כרבע מן השטח שעליו שלט, בעבר הרחוק, עם כחמישית מצבאו, ובלא 'הרוח הגבית' שקיבל מטהראן וממוסקבה, הוא כבר מזמן לא היה בארמונו.
אך יש לי בשורה בשבילך. גם אסד לא יישאר הרבה. גם הוא חש שאפילו הרוסים כבר מחפשים לו יורש טוב, שישמר את משטרו, אך לא הוא יהיה עוד המנהיג שם. אני לא אתפלא אם בבוקר בהיר נשמע שהוא 'נעלם'. וכל האופציות פתוחות, מעליה על המטוס העומד ומחכה לו 24 שעות ביממה, סמוך לארמונו, ועד לאפשרות שמישהו מבפנים או מבחוץ ינסה לפגוע בו, וכך הלאה. גם הוא מבין את מה שפוטין מבין, שסיום המערכה בסוריה, יהיה חייב להיעשות בלא אסד, האיש. עכשיו מחפשים את היורש, וברגע שיימצא מישהו שיוכל ללכד את שורות העם הסורי, הכול ירוץ מהר יותר. כמה זמן זה יכול לקחת? – איש לא יודע. זה יכול להיות מהר ויכול להמשך עוד. אך הכיוון ברור.
מדינת ישראל יושבת על הגדר וממשיכה להכריז שלא אכפת לה מי יהיה השליט בסוריה, ואם אסד יישאר או לא?
קצובר: "לא, לא, לא. מזה כמה חודשים טובים שישראל קיבלה כבר החלטה חדה וברורה, למרות שהיא לא נתנה לכך פומבי רב, שהיא תעשה הכול כדי שאסד ילך. זה יהיה טוב לישראל. זה יהיה צעד ראשוני להתנתקות בין סוריה לאיראן וזה יוביל לשובם של אנשי החיזבאללה ללבנון, ורעיון חצי הסהר האיראני, אותו 'גשר' שטהראן חולמת להקים מארצם ועד לחופי הים התיכון, אולי ירד אז מעל הפרק".
אז שתי המלחמות העיקריות, נאמר דועכות. אך רמזת לנו, שעלולה להתפתח מלחמה שלישית, אולי קשה מאלו, על אדמת סוריה וסביבתה, למה בדיוק אתה מתכוון?
קצובר: "אני מציע לכולנו לרכז את תשומת הלב העיקרית במערכה המתנהלת כבר עכשיו, בעוצמות אש עצומות, ועם הרבה אמוציות, במזרחה של סוריה. דאעש שישב שם, הולך ונעלם. במקום מתנהל קרב קשה בין האיראנים המגובים ביחידות שיעיות ממדינות שונות, מתוגברים בלוחמי חיזבאללה וכוחות של אסד. אלו רוצים להשתלט על המרחבים ההולכים ומתפנים על ידי אנשי המדינה האיסלאמית. אך לנגדם מופיעים כוחות גדולים ויעילים של הכורדים, המגובים על ידי האמריקנים, המזרימים להם יועצים והרבה מאוד אמצעי לחימה מתקדמים.
כרגע המלחמה היא באיזור א-ראקה, כשכל צד רוצה להשתלט על מרחב עיר זו ומשם להגיע במהירות לא-זור. האיראנים ושותפיהם יודעים היטב, שאם הכורדים ישתלטו על המרחב, הם לא יוכלו להקים את הגשר שלהם מארצם ועד ללבנון. הכורדים מבינים שהשתלטות על המרחב, היא חצי הדרך להשגת עצמאותם המדינית עליה הם חולמים דורות. וכאן נכנסים לתמונה הכוחות התורכיים, המתחילים אט אט לגלוש לתוך המערכה כשותפיהם של... האיראנים. מתוך מגמה ברורה למנוע בעד הכורדים את הקמת מדינתם העצמאית. שם, בזירה הזאת, עלולים עוד להתפתח העימותים העזים של החודשים הבאים.
וזה טוב ליהודים?
קצובר: בטווח הקרוב, בוודאי. כי כל האיראנים שאנחנו מדברים עליהם כאילו הם כבר על גבולותינו, נמצאים בזירות המלחמה במזרח סוריה. יש מעט מאוד איראנים ועמם מתנדבים שיעים בדרום רמת הגולן הסורי, במרחק של 20 עד 30 ק"מ מן הגבול הישראלי. הם שם כבר הרבה זמן ולא זזו משם מערבה לעבר גבולותינו.
אז ממה חושש כל כך בנימין נתניהו, שאץ רץ לסוצ'י כדי לדבר עם הנשיא פוטין? ומדוע שיגר את המשלחת הבטחונית הגדולה לשיחות באמריקה?
קצובר: שאלה מצוינת. נתניהו לא מוטרד מן ההיבט המידי של האיום האיראני. הוא נסע לרוסיה ושגר את המשלחת לארצות הברית, כדי להבהיר לבני שיחו, כאן וכאן, שישראל קוראת את המפה ומבינה שעכשיו, מאחורי הקלעים, כבר מתחילים לדבר על מה שיהיה באיזור, "ביום שאחרי". ונתניהו, בראיה טובה קדימה מבקש להבטיח שהאיראנים והחיזבאללה, יפנו את סוריה. במקביל ביקש נתניהו להודיע לקרמלין ולבית הלבן, שישראל לא תוכל לאפשר לאיראנים להקים לעצמם מאחזי קבע בסוריה. לא של נמלי ים, לא של נמלי אוויר וגם לא מפעלים לייצור טילים.
מבחינתה של הממשלה בירושלים, את הצרכים העתידיים של ישראל, בכל הסדר שיתפתח בבוא היום, צריך להבטיח כבר עכשיו. מה שמטריד את ראשי המערכת הבטחונית בישראל, היא האצת המהלכים האיראניים להפיכתה של סוריה למעין לבנון שניה. מבחינת ישראל, פירוש הדבר, "לבנוניזציה של סוריה", על ידי הרחבת החזית הצפונית כולה, ומקור של קבע לחיכוכים מלחמתיים.
איראן חותרת למנף את הישגיה והשפעתה בסוריה להקרנת עוצמה מול ישראל ולהרחבת 'שטח הפנים' לחיכוך עם ישראל ולהגברת האיום כלפיה.
בינתיים ישראל מאיימת. אפילו בהפעלת כוח צבאי...
קצובר: כן, כי היא יודעת שהרוסים לא רוצים שישראל תפעל בסוריה, דבר העלול לערער את אחיזתם הדי רופפת שם. לרוסים אין בעיה שישראל 'תטפל' בחיזבאללה. גם לא אכפת להם ששיירות איראניות המובילות נשק 'שובר שוויון, ייפגעו בידי ישראל. זאת, כל עוד והפעילות הישראלית לא מתנגשת בנוכחות האווירית והימית של רוסיה בסוריה.
מדוע מביאה ישראל את כל תשומת הלב לקצה החוט המתוח?
קצובר: "כי ברור לה שבפעם הראשונה אחרי שנים רבות עלול להתחולל כאן שינוי אסטרטגי שיהיה מסוכן לישראל, באמת ובתמים"
הם נערכים בכלל למלחמה אחרת, הרחק מן הגבול הישראלי". וכאן משרטט לנו מרואייננו תובנות אחרות לגמרי, ממה שאנו רגילים לשמוע על הזירה הצפונית הסוערת