גלאי האמת של הילדים

שובבים פחות, שובבים יותר, אבל עדיין שובבים. ומה לעשות, לפעמים אין ברירה, וכשהם עוברים את הגבול, צריך לעצור אותם ולהבהיר להם בסמכותיות: די! עד כאן. איך עושים שהם יבינו? איך גורמים להם לקחת את זה ברצינות ולהפנים את הכללים? הכל תלוי בגישה שלנו.

הם בודקים אותנו בשבע עיניים, ואם הם יגלו שהאיומים שלנו לא מספיק רציניים, הם יתחילו להתעלם מהבקשות שלנו ומהמחויבויות שלהם. חשוב להבין שלמרות שילדים הם ילדים, הם ניחנו בחושים מפותחים להבין בעצמם מתי הם עברו את הגבול. הבעיה היא שאנחנו לא ממש מעוניינים שהם יתקרבו אליו, ואפילו מצדו הפנימי.

בעצם במתן העונש אנו מעוניינים בשתי מטרות עיקריות, האחת היא לגרום לילד לבצע את המוטל עליו. והשנייה, ליצור הרתעה שתמנע ממנו לחזור על אותה פעולה בשנית. אז איך עושים את זה?

עונש ריאלי ואפקט ההרתעה

הכלל הראשון, לאחר שהגענו למסקנה שאין ברירה אלא להעניש, היא להתכוון למה שאנחנו אומרים: אף פעם אל תאיימו להעניש ילד בעונש שאין לכם את האפשרות לבצע, בייחוד כאשר הוא יודע זאת. איום כמו: "אם לא תאספי את המשחקים - לא נקנה לך שמלה חדשה לחתונה", הוא מיותר, הילדה שלך יודעת אין סיכוי שתיקחי אותה לחתונה של אחותך בשמלה משומשת, כך שמה שגרמת לה בעצם האיום- הוא לא להתייחס אל בקשתך ברצינות הראויה.

בנוסף לכך, כאשר מדובר באירוע שייערך בעתיד הרחוק, קשה לילד לחוש את ההפסד המידי שלו מהעניין והוא יעדיף את הרווח הרגעי של לא לאסוף את הצעצועים.

לעומת זאת, אם תאיימי במתן עונש ריאלי, כמו: "אם לא תפסיק להציק לאחותך, לא אוכל לחתום לך היום על מבצע ההתנהגות", הוא ייקח זאת ברצינות. כיוון שכאשר ההפסד הוא מיידי, ילדכם ישקול את הרווח ממעשהו, אל מול ההפסד שבעונש ויבין שחבל לו להפסיד.

המטרה השנייה שאנו מעוניינים להשיג במתן העונש, היא ההרתעה לטווח הרחוק: הילד שלכם מאד אוהב ללכת לחוג הנגרות. הוא ממש מצפה לזה כל השבוע. אבל, באופן קבע דוחה את המטלות הלימודיות שלו. אם תַתנו את ההשתתפות בחוג הנגרות בביצוע שיעורי הבית או לימוד למבחן, הוא יבין שהוא במלכוד. הוא הרי אינו מעוניין להפסיד את החוג האהוב עליו.

עד כאן, הכל טוב ויפה.

עונש שהוא פרס

מה קורה כשלמרות האיומים הוא עדיין ממשיך לזלזל בחובות הלימודיים שלו? כאן בעצם מתחילה הבחינה שלו מולך. אם תממשי את האיום, והילד יפסיד את החוג (למרות שהוא עולה כסף, למרות שהוא בוכה שעתיים ולמרות שלא תוכלי להשלים לו אותו מאוחר יותר) הוא יבין שיש ממש בדבריך. הוא ילמד להעריך את החוג ומנגד יידע שאת רצינית ובמידה וימשיך בהתנהגותו – הוא יפסיד גם בשבוע הבא.

כאשר אנו נאלצים להעניש ילד, יש צורך לחשוב בעיקר על ההשלכות העתידיות שלו. "אם לא תבצע את המוטל עליך- לא תקבל ממתק". יש בעיה באופן כללי באיום שבא למנוע מתן דברי מתיקה, כי באופן אוטומטי כאשר אנו מונעים דבר מילד- אנו גורמים לו לחשוק בכך יותר. מה שאנחנו נעשה במצב זה, הוא להמיר את הכלל הזה לטובתנו.

יצחקי אוהב מאוד את למשוך את שעת היציאה למקום הלימוד, הוא מבקש ממרח אחר בכריך, בוכה שלא לקח בקבוק שתיה וטישו, ושהנעל מציקה לו ואז מחוסר ברירה אנחנו משכנעים אותו עם קוביית שוקולד או ופל שהוא חייב כבר לצאת. אם הדבר נמשך דרך קבע (כמובן אחרי שבדקנו שאין גורם מיוחד לאי רצונו של הילד ללכת אל מקום הלימודים) השאירו אותו בבית תוך הסבר כי מדובר בעונש.

הקפידו לא להעסיק אותו בעיסוקים מיוחדים ואל תתפתו לצאת איתו לקניות דחופות. הזכירו לו מדי פעם במהלך היום שהוא לא יכול לפסל בפלסטלינה – כיוון שהוא בעונש. אפילו שמדובר בפיתוי לא פשוט עבורנו כהורים לנצל את היום הזה למתן עודף תשומת לב לילד שנותר איתנו בבית – על מנת שהעונש יהיה אפקטיבי – לא תהיה לנו ברירה אלא להתגבר על כך.

תוצאות חיוביות לטווח ארוך

למי שהרימה גבה למשמע העונש המוזר, אני אסביר. המשמעות של מתן עונש שכזה, אפילו שהוא כרוך בהפסד יום לימודים, הוא התוצאה שמתקבלת בעקבותיו. ילד שנותר בבית, ומבין שאינו מפסיד שום דבר מכך שהוא הולך ללימודים, ויותר מכך: מבין כי המפגש עם החברים, הלימוד, המשחק וכו' עדיפים על השהייה המשעממת בבית, יתעקש להגיע לבית הספר.

חיסור של יום לימודים אחד גרם למספר תוצאות חיוביות: הילד לומד להעריך את מקום הלימודים, הוא יודע שהאיום להישאר בבית הוא רציני, והוא ימנע מלאחר ללימודים בתואנות שווא, כיוון שהניסיון הוכיח לו שהדבר אינו משתלם. (חשוב לשים לב שעונש מסוג זה אינו מתאים לכל גיל וחשוב לשקול אותו בהתאם לאופי ילדיכם)

בהתאם לכך אוסיף שחשוב מאוד לשקול את העונש בהתאם למעשה, אל תקלו בעונש לילד שעשה מעשה חמור, ואל תחמירו בעונשו של ילד אם לא באמת מגיע לו.

הימנעו ככל האפשר מהרמת ידיים ובייחוד כזו שבאה מחוסר מחשבה או שליטה.

ולסיום: אל תצרחו עליהם שיפסיקו לצעוק.

אל תכו אותם כדי שיפסיקו להרביץ.

ואל תפגעו בהם כדי שיפסיקו להעליב.