ילד היסטרי זה מראה מאוד לא נחמד, לא לאמו ולא לסביבתו. עוברים ושבים מנדבים שלל עצות והמלצות, הילד צורח ומשתולל, האם הנבוכה מרגישה חסרת אונים ומוכנה לעשות הכול כדחי להפסיק את הבלגן. יש כאלה שמתייחסות ל"הופעות" כאלה של ילדיהם בצורה רגועה יחסית ומחכות עד שהסערה תחלוף. יש כאלה שרואות בכל אירוע כזה, שבו כל החנות באה לבדוק את מי רוצחים פה, סימן מובהק לחוסר יכולתן לתפקד כאם למופת. לצערנו, לא הרגועות ולא הלחוצות שבינינו לא מצאו דרך בטוחה למנוע את האירועים האלה.

יש גם ילדים שנוהגים לפתוח במתקפת קול ובכי כל פעם שלא קיבלו את מבוקשם, כמו שיש ילדים שמוכנים לשכוח ולוותר על הסיבה ל"מסיבה" ברגע שמראים להם משחק, סוכריה או פרפר בשמיים. מה שמשותף לכל הילדים שהם מבינים היטב מה הם רוצים, אך לא מסוגלים להבין למה הם לא יכולים לקבל את זה. ככל שהילד קטן יותר ולא יכול או לא מורגל להקשיב להסברים של הוריו, כך גובר הסיכוי להתקף היסטרי ברגע הכי לא מתאים.

מה עושים כשהיא עושה לך דווקא?   (צילום: shutterstock)מה עושים כשהיא עושה לך דווקא? (צילום: shutterstock)

כשהסצנה בכל זאת מתחילה, הכי חשוב הוא להבין שבאמת אין במתרחש כל אשמה של האם. ההשתוללות והבכי הם דרך טבעית של הילד להביע את תסכולו. ככל שהילד קטן יותר ויכולות ההתבטאות שלו מצומצמות יותר, כך טבעי יותר שהתסכול שלו יבוא לידי ביטוי בצורה לא נעימה לסביבה. לכן במקרים רבים כשהילד רק מתחיל לבכות ההורה יכול למנוע את הסערה אם יקרא לרגשותיו של הילד בשמם. במקום להגיד לילד: "תפסיק לבכות!" במקרים רבים הרבה יותר משתלם לפתוח אתו בשיחה: "אתה כועס כי הסוכריה שלך נפלה." אם הילד באמת חיפש את הדרך לביטוי רגשותיו, "התרגום" של ההורה עשוי לעזור לו להתמודד עם התסכול. כמו כן, כך הילד לומד לאט-לאט להביע את רגשותיו במילים ולא בבכי.

אגב, זה לא מצביע על הנטייה של הילד למניפולציות. כמו שבן אדם מבוגר שרוצה לספר על צרתו יחפש אנשים ולא ידבר אל הקירות, כך גם הילד שרוצה להביע את תסכולו רוצה לעשות זאת בחברת אנשים ולא בחדר מרוחק. אבל זו גם הסיבה שלא כדאי להשאיר את הילד הבוכה והצורח לבד. בסופו של דבר הילד, גם אם בשלב הזה הוא מכעיס אותך מאוד, סובל ומחפש עזרה. להשאיר אותו להתמודד עם תסכולו ולהירגע לגמרי לבד יהיה די אכזרי מצדך, הילד רוצה אותך לידו, גם אם הוא צורח ואפילו מרביץ לך.כשהסצנות המביכות קורות במקום ציבורי, לכל הורה קשה לשמור על קור רוח ולחשוב על רגשותיו של הילד.

אם את רואה שהילד היסטרי ואין שום דרך להרגיע אותו בדקות הקרובות, ואת מצדך נלחצת ונבהלת מהיחס שההתנהגות של הילד מעוררת אצל אחרים, הכי טוב לעזוב את זירת האירוע. אם את יודעת שלילד ייקח זמן להירגע ואין לך כוח וסבלנות לתגובות של אחרים, קחי אותו לשירותים, לרכב או לחדר מבודד, ותני לשניכם זמן ומקום שקט להירגע בו. גם בבית, אם אינך מצליחה להשתלט על המצב בדקות הראשונות, הכי טוב לתת לילד להירגע בחדר מבודד ולא בסלון, בו הוא מושך תשומת לב של כל האחים והאורחים. לא פעם גם הילדים שמצאו את עצמם ללא צופים נרגעים מהר יותר.

נסי לא להתרגש מהפרצופים שלו (shutterstock)נסי לא להתרגש מהפרצופים שלו (shutterstock)

בכל מקרה, אם אין לך אפשרות להרחיק את הילד והוא אכן הביא אותך למצב שבו את מוכנה לעשות הכול כדי לפזר את קהל הצופים ולהפסיק את הסצנה, תשתדלי לא לוותר לילד. את יכולה להציע לו פיצוי כלשהו במידה וזה ירגיע אותו, אבל תשתדלי שזה לא יהיה בדיוק מה שהילד רצה. לדוגמה, אם הילד הרעיד את קירות הסופרמרקט בדרישה לקבל צ'יפס, תנסי להרגיע אותו בעוגיה. אף שהדברים די דומים, חשוב שהילד לא יתרגל להשיג את מבוקשו בצורה כה לא מוקבלת עלייך. כי אם בסופו של דבר הצעקות ייראו לו כמשתלמות, כל ההסברים שלך כי זו התנהגות לא יפה פשוט לא יניבו פרי.