ראשית, עלינו להבדיל בין אלימות פיזית לקושי לשמור על המרחב האישי של הזולת. ישנם ילדים שלא יכולים להסתפק באמירת שלום ומתנפלים על החבר עד שמוחצים אותו. ילדים תזזיתיים לעיתים דוחפים את חבריהם כדי לגרום להם לזוז ולשחק מהר יותר. ילדים שפחות רגישים לכאב בדרך כלל גם מתקשים להגביל את הפעלת הכוח במשחקים כי הם לא ממש מבינים שהם מכאיבים לחבריהם. לרוב התופעות האלה חולפות עם הגיל, ואם לא, מרפאים בעיסוק יודעים להתמודד אתן בקלות יחסית. אבל תופעה זו שונה במהותה מתופעת האלימות הפיזית של ילדים.

אלימות בגיל הרך

בגיל הזה האלימות היא הרבה פעמים תוצאה של תסכול וחוסר יכולת להביע את הרגשות. וזה גם הגיל בו הילד חייב ללמוד כי האלימות שלו היא תופעה בלתי מקובלת. אם הילד נושך ומרביץ, תוציאו אותו מייד מהמשחק ותסבירו לו שלא ניתן לשחק כל עוד הוא מרביץ לאחרים. תקפידו ללמד את הילד שנוטה לאלימות משפטים שיסייעו לו להסדיר את יחסיו עם חברים: "כעת תורי", "תפסיק", "אל תדחוף" וכו'.

ילד אלים בגן

זה הגיל של האינטראקציה הראשונה עם החברה, של מערכות יחסים ראשונות. בגיל הזה אלימות היא הרבה פעמים הדרך של הילד להביע את פחדיו או את קנאתו באחרים. במקרים רבים האלימות באה להסתיר את חוסר הביטחון העצמי של הילד. כדי לטפל ביעילות בתופעות האלימות בגן, חובה להבין מה גרם לילד להתנהג כך ולטפל בשורש הבעיה. הטיפול בתופעה עצמה, כלומר טיפול בהתנהגות לא רצויה בלבד, ללא התייחסות לרגשותיו של הילד, לא יפתור את הבעיה ויכול אף לגרום לתופעות התנהגותיות שליליות נוספות.

קורבנות אלימות בביה"ס

אף שבגיל הזה הילדים כבר יודעים להביע את רצונותיהם ורגשותיהם במילים, ניסיון החיים שלהם דל מאוד, ואלימות לפעמים היא הפתרון היחיד לבעיה שהם מצליחים לחשוב עליו. ילדים הרבה פעמים לא יודעים לפתור סכסוכים ובוחרים ב"דרך הקלה" של הפחדת ילדים אחרים, כי בעצם הם עצמם פוחדים ליפול קורבן לאלימות של אחרים. ילדים שלא יודעים להפסיד במשחקים ובוויכוחים הם הראשונים לאמץ אץ האסטרטגיה הזאת.

כך הוא מתגונן מפני חוסר הביטחון של עצמו (shutterstock)כך הוא מתגונן מפני חוסר הביטחון של עצמו (shutterstock)

נשמע מפתיע, אבל גם ילדים שלא יודעים לקלל ולכעוס, גם הם הופכים הרבה פעמים לילדים אלימים. כי ילד שלא מסוגל להביע את תסכולו במילים, גם אם אלה לא נעימות במיוחד לאוזן האימהית, בכל מקרה ימצא דרך להביע את זעמו, ואז זה לרוב יהיה באמצעות האגרופים. לכן מומחי התנהגות ממליצים להורים לכוון בעדינות את הילדים למילים מקובלות יותר להבעת התסכול, הזעם והעלבון, אך בשום פנים ואופן לא לאסור עליהם להביע את הרגשות האלה במילים, גם אם בהתחלה אלה יהיו מילים לא יפות במיוחד.

גם חוסר ביטחון עצמי הוא גורם משמעותי מאוד בכל הקשור לאלימות בקרב הילדים. לכן נזיפות ועונשים בלבד, ללא עידוד הצדדים החזקים של הילד, משיגים את התוצאה ההפוכה: הילד משתכנע שהוא הילד הגרוע שמאכזב את הוריו ואת מוריו, ושאין בו שום דבר טוב. וילד שלא רואה בעצמו נקודות חיוביות דרכן הוא יכול להתחבר אל העולם, יתקשר עם האחרים בעזרת כלי מוכר ובטוח מבחינתו: האלימות.

]]>