החיים של רובנו מזכירים לעיתים רכבת הרים מטורפת. כשאנחנו למעלה ומקבלים מהחיים הטבות ומתנות, אנחנו עוד מוכנים להשלים עם הספונטניות הזאת. אבל כשאנחנו בירידה והחיים מקשים עלינו, הפחד משתלט אם לא על המודע, אז לפחות על התת-מודע שלנו. מכיוון שרכבת ההרים הזאת מתחילה בגיל די צעיר, בגיל מבוגר יותר רובנו מפתחים כבר כל מני מנגנונים שאמורים אם לא לעצור את הרכבת, אז לפחות לתכנן את מסלולה.

בתרבויות אחרות לשיטות האלה קוראים אמונות טפלות. בני התרבויות האלה לא ייצאו למשימה אם נאלצו לחזור הביתה כדי לקחת חפץ ששכחו, או אם בדרך למחוז חפצם חתול שחור תמים חצה את דרכם. כשהמראה נופלת ונשברת הם מרגישים שהרכבת שלהם מתחילה את הדהירה למטה. מאידך, כשהם מוצאים פרח בעל חמישה עלי כותרת בשיח הלילך, הרכבת שלהם עולה אל-על. כך לפחות נראה להם, היות ואף אחד עוד לא הצליח לראיין את נהג הרכבת המאיימת הזאת.

בשפת הפסיכיאטריה מעדיפים לקרוא לזה אובססיות. וזה בעצם מה שמבדיל בין הרגל בריא להרגל שבא להגן אותנו מפני האיום המדומה של החיים. כשאנו מכינים רשימה לפני היציאה לסופרמרקט זו פעולה נורמאלית לחלוטין שבאה למנוע מאתנו לשכוח מצרכים חשובים וגם לא נותנת לנו לבזבז יותר מדי כסף על מצרכים מיותרים.

אם אנחנו מכינים רשימות על כל דבר קטן בחיים ומרגישים חסרי אונים אם אין מולנו יומן שכביכול מסדר לנו את החיים ואת סדר היום, זה כבר סימן שאנחנו מפחדים ללכת לאיבוד ביער של משימות. המשימות וההתחייבויות שלנו מפחידים אותנו, אנחנו פוחדים לא להתמודד עם כל האתגרים האלה, וע"י הכנה אובססיבית של רשימות שונות ומגוונות אנחנו מנסים להשתלט על הפחד הזה.

הפחדים האלה לא פעם באים לידי ביטוי גם בעניין המזון. היחסים שלנו עם האוכל הם לרוב מורכבים ביותר. ולעיתים אנו משליכים על האוכל גם יחסינו המורכב אל החיים בכלל. שוב, הגבול בין הרגלי אכילה לאובססיה שנועדה להסתיר את הפחד עובר באובססיביות שלנו בעניין.

כל עוד מישהו לא אוכל בשר מכיוון שהוא צמחוני, המקרה הזה לא ממש יעניין את הרופא המטפל שלו. אבל ברגע שבן אדם מכריז על טבעוניות ונמנע מלאכול אפילו אוכל טבעוני מהכלי שבו אי פעם היה, למשל, אוכל חלבי, כאילו מדובר בסוג חדש של כשרות... אכן, רוב הסיכויים שבן אדם הזה מנסה ע"י שליטה אובססיבית באוכל שלו לשלוט על יתר תחומי החיים, להתגבר על הפחד מפני בעיות בריאות וכו'.

נושאי הבריאות והפרנסה הם הנושאים הרגישים ביותר בכל הקשור ל"חרדת החיים". מטבע הדברים לכולנו מאגר מצומצם ביותר של כלים שמאפשרים לנו לחזות את העתיד בתחומים האלה או למנוע בעיות. טקסים, הרגלים משונים ואובססיות שונות באים בעצם להפוך את המציאות שלנו לקצת יותר צפויה וקצת פחות מאיימת.

ככל שיש לנו פחות כלים אמיתיים להשפיע על המצב, כך אנו מקפידים יותר על פעולות שונות שנותנות לנו אשליה של השליטה וההשפעה על החיים. אי וודאות, חוסר ביטחון וריבוי הבעיות מגבירים מאוד את הנטייה ל"קסמים" שונים. האם זה עובד? לא. האם זה מרגיע? כן. האם לנסות להפסיק עם זה? רק אם זה באמת מפריע לכם או לקרובי משפחתכם.

כל עוד זה לא מפריע לאף אחד ואינכם מייחסים לזה חשיבות על, אין שום פסול במשחקים הקטנים האלה של אנשים בוגרים.

]]>