גידול ילדים או ניהול קריירה היא אחת הסוגיות הותיקות והשכיחות ביותר בעולם כולו. בהכללה גסה, ניתן לומר שהמשוואה: נשים- בית, גברים- עבודה, נשמרת עד היום. אך ככל שנעמיק בכך יותר, נגלה כי אין אמיתות ברורות ומוחלטות. העמדות וההתנהגויות בנושא הן תלויות תרבות, אמונה, מסורת, וכמובן בחוקי המדינה, שעשויים לסייע או עלולים לפגוע בשאיפות הקרייריסטיות של נשים נשואות באותה מדינה. האם לאישה חרדית אמור להיות קל יותר להחליט מה חשוב יותר, משפחה או קריירה? לא בהכרח.

חרדיות יוצאות לעבודה

המודל הישן של גבר שיעסוק כל היום בלימוד תורה, ובאישה שתנהל את הבית ותהיה עסוקה במלאכת גידול הילדים, הולך ופוחת, אך עדיין קיים. משפחות שבחרו באורח חיים שכזה, בחרו לחיות בצמצום ובצניעות. המצב הכלכלי איננו מזהיר. ניהול אורח חיים מן הסוג הזה הוא איננו דבר פשוט, בטח במציאות של ימינו. לכן נשים רבות נאלצות לצאת לעבודה, ולעזור בפרנסת הבית.

לעיתים, נסיבות החיים והמצוקה הכלכלית מביאות לכך שגם גברים נאלצים לוותר על חלק משעות הלימוד היומיות, למען סיוע בפרנסת משפחותיהם.

משפחות אחרות מאמינות במודל חיים אחר, בו מלכתחילה על הבעל להקדיש מחצית מיומו ללימוד תורה ומחצית יום לעבודה. במסגרת זו יש לאישה את האפשרות היחסית לבחור אם להיות עקרת בית, או לצאת גם היא לעבודה. ראוי לזכור כי ישנן נסיבות חיים ואילוצים, שמביאים לשינוי בהרגלים, כך שישנן נשים שהמציאות מחייבת אותן לצאת לעבוד, גם אם הן לא רואות בכך אידיאל חשוב.

אולי אפשר גם וגם? (צילום אילוסטרציה: shutterstock.com)אולי אפשר גם וגם? (צילום אילוסטרציה: shutterstock.com)

גם אבא וגם אמא בעבודה. והיכן הילדים?

לצד שני המודלים האלו, ישנו מודל שלישי שבו שני ההורים יוצאים לעבוד. גם הגבר וגם האישה: כאן מתחיל הדיון המרכזי- מה נכון? מה טוב לילדים? לזוגיות? למשפחה? ומה טוב לאשת הבית? מצד אחד, יש שיטענו שמקומה של האישה בבית. כמאמר המשפט המפורסם, עקרת בית היא עיקר הבית.

היא אמונה על חינוך הילדים ועל גידולם המסור. המשמעות היומיומית היא שעקרת הבית אחראית על ניהול הבית- כביסות, בישולים, קניות, טיפול בניירת. עבודה במשרה מלאה, אבל בבית. למה? כי חשוב שהילדים לא יגיעו אחרי בית הספר לבית ריק. חשוב שתחכה להם שם מישהו. שתגיש להם ארוחת צהריים בריאה ומזינה. שתתעניין בשלומם ותשאל בחום: "איך עבר עליך היום, מתוקי?". שתהיה מי שתשאל: "יש לך שיעורי בית?" או "אתה רוצה שנלך יחד להחליף ספר בספריה?"

מעבר לכך, חשוב שהבית יהיה תמיד נקי, מסודר ונעים, בכדי שבעלך יחוש בטוב כשיחזור הביתה אחרי יום עבודה ארוך. שתהיה לו ארוחה חמה ואישה מסורה. איך הרעיון הזה נשמע לך? התיאור תואם את החיים שלך אחד לאחד, או שאת נחרדת מעצם המחשבה ויוצאת נגד "הדעות הקדומות" וה"פרימיטיביות", שלדעתך, אין להם מקום בישראל של 2013?

לא רק בית, שטיפת כלים וילדים

אם הנהנת בראשך, דווקא בחלקו השני של המשפט, את כנראה תטעני את הדברים הבאים: מצד שני, כאמור, יש נשים שלא מוכנות לשבת בבית. הן יכולות להיות נשים קרייריסטיות שהחלו את הקריירה שלהן עוד לפני שנולדו הילדים, ואין להם שום כוונה לוותר עליה. כיוון שויתור כזה עלול לאמלל אותן ולגרום להן לחוש תחושות החמצה לכל החיים.

אך את לא חייבת להיות "אשת קריירה" מצליחה בשביל לרצות לצאת לעבודה. גם נשים שעובדות בעבודות "רגילות" של שמונה עד ארבע חרדות לעצמאות שלהן. העבודה בשבילן היא לא רק עבודה שבסוף החודש מקבלים משכורת בעבורה. בשבילן, יש לעבודה ערך מוסף- שינוי אווירה. גיוון באקלים הסובב אותן.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לא רק בית, כלים וילדים. מקום העבודה מזמן אינטראקציה שונה עם הסביבה. את לא רק "אמא! תביא לי!", "אמא! אפשר שוקולד?", "אמא, יש לי מבחן!", אמא, אני צריך כסף לקנות ממתקים לטיול השנתי". בעבודה קוראים לך בשמך. מתייעצים איתך. שואלים את דעתך. סומכים על העבודה שלך.

שתי משרות מלאות: אמא ואשת קריירה (אילוסטרציה: shutterstock)שתי משרות מלאות: אמא ואשת קריירה (אילוסטרציה: shutterstock)

בנוסף, היציאה לעבודה מצריכה אותך לשמור על הטיפוח האישי שלך. את מתלבשת יפה, מתאפרת. את פוגשת את חברותיך לעבודה. אתן שותות יחד קפה או מנשנשות יחד ארוחת צהריים חטופה. בעבודה שלך, את נמצאת בחברת נשים הדומות לך. אתן אמהות, עברתן חוויות דומות, כמו: סיפורי דייטים, סידורי חתונה, הריון, לידה, גידול ילדים, זוגיות עם הבעל, השיחות היומיומיות עם אמא, או קיטורים על החמות. עכשיו מה את אומרת? השתכנעת מה נכון יותר?

משרה מלאה, פעמיים!

מה שכן, עקרות הבית יכולות לשלוף טיעון חזק נוסף: "אותן, נשות הקריירה לא נחות על זרי הדפנה בתום יום העבודה, אלא חוזרות הביתה למשרה שנייה. טיפול בילדים, בבית ובמשפחה". אמנם זה נכון. ולכן זה מוכיח כי אותן נשים היוצאות לעבוד, לא "זונחות" את ילדיהן, אלא דואגות להן לאחר יום העבודה.

למען האמת, הדיון לא קרוב לסופו. הוא אפילו לא החל. וזה מבלי שדרשנו בשלומו של הבעל. מה בנוגע להיפוך תפקידים, ומה תרומתו בניהול הבית וגידול הילדים? אולי בפעם הבאה.

]]>