האחראים שבינינו יודעים היטב את חשיבות החינוך, ההשכלה וההתפתחות המוקדמת. הקרבה עצמית למען חינוך מושלם לילדנו מובילה בדרך כלל לשתי צורות של התנהגות. יש כאלה שמקריבים את החיים שלהם למען מילוי צרכיהם ורצונותיהם של הצאצאים, בונים את חייהם בהתאם לדרישות הדור הצעיר, ולרוב גם מפנקים את הילדים מעבר לכל פרופורציה.

מאידך, יש כאלה שמחליטים לנהל הורות מושלמת בכל מחיר וכופים את דעתם על הילדים. הורים כאלה סבורים שרק הם יודעים מה הדרך הנכונה לגדול, לאכול, ללמוד, לבלות וכו', ולא מקבלים שום סטייה או תיקון של "המדיניות הנכונה".

1. מותר גם לא לחנך מדי פעם.

די ברור שהקדשה עצמית למטרת החינוך ולקיחת אחריות מוגברת גורמים ללחץ מצד ההורים ויוצרים אווירה מתוחה מאוד במשפחה. גם אם הרעיון מלכתחילה היה לגרום לילד להיות מאושר, האושר הכפייתי הזה יכול לגרום לתסכול וגם לרגשי אשם עצומים מצד הילד, שלא מצליח להגשים את שאיפות הוריו ולהיות הכי מאושר, הכי חכם, הכי בריא וכו'.

ויתור על העקרונות והפסקות מהמדיניות המשפחתית יכולים להכניס לחיי המשפחה הרבה מאוד רגעים מהנים ולתת להורים הרבה יותר ביטחון עצמי מאשר הקפדה בלתי מתפשרת על "כללי גידול הילדים".

2. משפחה אינה מודל דמוקרטי.

למרות השיחות הרבות על חשיבות ניהול השיחה במשפחה וזכויות הילדים, עדיין ההחלטות החשובות מתקבלות ע"י אב ואם. אלה יכולים לשמוע בדעתם של הילדים, אבל הם לא מחויבים לקבל החלטה שתשביע את רצון הצעירים.

בדיוק באותה מידה, ההחלטה מתקבלת על פי שיקול דעתם של ההורים ולא של המשפחה המורחבת, השכנים וכו'. גם אלה יכולים להביע את דעתם ולהמליץ, אבל אין שום הגיון לתת לדעתם משקל, הרי האחריות על ההחלטה והשלכותיה בכל מקרה תהיה של ההורים בלבד.

מי שנושא באחריות הוא מקבל את ההחלטה באופן בלעדי, ואין הצדקה להרגיש אשמים על כך.

3. הורים הם גם בני אדם.

וכמו כל בני אדם, הם יכולים לטעות, להתעצבן, להתנהג בצורה לא נכונה, להיות עייפים, לחלום ולצפות למשהו... הורים הם לא כלי לדאגה, האכלה, בידור וסיוע פסיכולוגי 24 שעות ביממה.

הם כמובן עושים את זה, אבל לפעמים גם לא עושים את זה רק בגלל שהם היו עייפים, עצבניים, סבלו מכאבי ראש וקיבלו קנס בדרך.

הילדה צועקת שאת הורסת לה את החיים? לא נורא (צילום: shutterstock)הילדה צועקת שאת הורסת לה את החיים? לא נורא (צילום: shutterstock)

המטרה ההורית היא לא להפוך את חיי הילד לאקווריום סטרילי בו חיים הורים מושלמים ומתנהלים חיים אידיאליים, אלא לגדל את הילד בצורה הכי טובה שאפשר בנסיבות הקיימות.

4. גם ילדים הם בני אדם.

וכמו כל בני אדם, הם יכולים להיות אנוכיים, גסי רוח, עצבניים, מניפולטיביים וכו'. למרות החינוך המוקפד הם יכולים לפעמים לצרוח, לקלל, לא להגיד "תודה" ו"סליחה", לזרוק דברים, להתקוטט ולעשות שטויות מביכות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אנחנו בתור הורים מחויבים לתקן את העוול הנגרם על ידם, להסדיר עניינים ולפעמים אפילו לבקש סליחה במקומם. אבל אין לנו שום צורך להרגיש אשמים על התנהגותם, כי גם כשהם קטנים וחסרי שיקול דעת, הם עדיין אנשים עצמאיים ועושים את מעשיהם על דעת עצמם. כולל שטויות ומעשים לא ראויים.

5. אל תרחמו על ילדים אחרים

כי תמיד יש מישהו שירחם על ילדיכם. זהו כלל מאוד חשוב שעוזר לא רק להרגיש טוב עם ההורות שלנו, אלא גם לשמור על יחסים טובים עם הורים אחרים.

לכל הורה יש סדר עדיפויות משלו, לכל גישה חינוכית יש יתרונות וחסרונות משלה, וכל משפחה היא עולם ומלואו על כל הצדדים החיוביים והשליליים שבו.

לכן אין שום טעם לרחם על הילדים של השכנה ש"בכלל לא עושה אתם יצירות", כי תהיו בטוחים שהיא בהלם מזה שילדיכם אוכל שניצל מוכן מהסופר ולא סטייק מעוף אורגני כמו ילדיה. אל תשוו בין ההורות שלכם להורות של אחרים, ותהיו בטוחים שהיתרונות שבשיטה שלכם לגידול הילדים בהחלט עולים על החסרונות.

]]>