כמו כל בן אדם בר דעת, בטח גם אתן שאלתן את אעצמכן, האם יש לנו בחירה חופשית לעשות כל שאנו רוצים? היום בעידן הניו אייג', קוראים לזה "הגשמה עצמית". האם אנו, כנשים, מגשימות את עצמנו או אולי עושות את מה שמצווה עלינו התורה, החברה, המשפחה והבעל?
אחת הסוגיות המרכזיות בפילוסופיה היהודית היא מהות הבחירה החופשית. מי לא מכיר את אמרות חז"ל: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" ועוד לפני כן אמרה התורה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע... ובחרת בחיים"
לעיתים נדמה, כי ערך ההגשמה העצמית אף קשה ומורכב יותר בקרב נשים, מאשר בקרב גברים, בשל האיסורים והגדרות המחמירים על נשים. נוכל למצוא לכך אינספור ציטוטים מהמקורות ומדברי חז"ל, שתוחמים את מקומן ויעודן של הנשים למטרות ספציפיות מאוד. החל ב"כבודה בת מלך פנימה", דרך "קול באישה ערווה" וכלה ב"איזו היא אישה כשרה, עושה רצון בעלה".
נשים מחויבות באורח חיים של צניעות. בלבוש, בהתנהגות, באופן ההתבטאות. אם נתמקד לרגע רק בפן האישי-התפתחותי-מקצועי, נגלה שאישה דתית עומדת בפני דילמות רבות. במרבית המקרים הן דילמות שאינן מטרידות את הגבר הדתי הממוצע.
ברמה הבסיסית ביותר, אפילו יציאה של אישה לעבודה היא אינה ברורה מאליה. מיד עולה השאלה האם על האישה להשקיע את כל כולה בגידול הילדים ובחינוכם, על פני פיתוח קריירה עצמאית והתפתחות אישית?
ברמה המעמיקה יותר, ניתן לחלק את זה לתחומים שונים.
אחת הסוגיות המרכזיות בפילוסופיה היהודית היא מהות הבחירה החופשית. מי לא מכיר את אמרות חז"ל: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" ועוד לפני כן אמרה התורה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע... ובחרת בחיים",לעיתים נדמה, כי ערך ההגשמה העצמית אף קשה ומורכב יותר בקרב נשים, מאשר בקרב גברים, בשל האיסורים והגדרות המחמירים על נשים. נוכל למצוא לכך אינספור ציטוטים מהמקורות ומדברי חז"ל, שתוחמים את מקומן ויעודן של הנשים למטרות ספציפיות מאוד. החל ב"כבודה בת מלך פנימה", דרך "קול באישה ערווה" וכלה ב"איזו היא אישה כשרה, עושה רצון בעלה".,נשים מחויבות באורח חיים של צניעות. בלבוש, בהתנהגות, באופן ההתבטאות. אם נתמקד לרגע רק בפן האישי-התפתחותי-מקצועי, נגלה שאישה דתית עומדת בפני דילמות רבות. במרבית המקרים הן דילמות שאינן מטרידות את הגבר הדתי הממוצע.,ברמה הבסיסית ביותר, אפילו יציאה של אישה לעבודה היא אינה ברורה מאליה. מיד עולה השאלה האם על האישה להשקיע את כל כולה בגידול הילדים ובחינוכם, על פני פיתוח קריירה עצמאית והתפתחות אישית?,ברמה המעמיקה יותר, ניתן לחלק את זה לתחומים שונים.,,המרחב הציבורי,אנו נתקלות בזה עוד בעודנו ילדות קטנות. לכל אחת זכורה בדיוק הפעם ההיא, בה לא הורשתה יותר להיכנס עם אביה לבית הכנסת, והיה עליה לחבור לאימה אי שם בעזרת הנשים. היא כבר לא חלק מההתרחשות, ונותר לה רק להתבונן בנעשה מן הצד ולראות את ספר התורה ממרומי עזרת הנשים. לאחר מכן מצופה מאיתנו לא להתערבב בהתקהלויות גבריות ולמצוא לנו פינה לשהות בה. מי שלא הבינה זאת בכוחות עצמה, מוזמנת לחוויית ה'הכל כלול' בנסיעה בקווי המהדרין, בהם תרגיש על בשרה: גברים מקדימה, נשים מאחורה.,אומנות ואמונה,מה אם במקרה רוחך נטתה עוד מילדות לפן האומנותי? אהבת מאוד לרקוד, לשיר, לשחק וראית את עצמך עומדת על במות, מפגינה מיכולותייך בפני הקהל וגורפת מחיאות כפיים סוערות. זה בהחלט מרגש ומספק. היכולת להביע את עצמך ולעסוק במה שאת באמת רוצה. אבל, ישנה בעיה קטנה: בגלל האיסור לשיר ולרקוד בפני גברים, קהל היעד שלך מצטמצם מאוד, המקצועות האלה נדירים ובלתי רווחיים. בהקשר זה, יש לא מעט תפקידים שלא תוכלי לבצע כלל וכלל.,להיות נהגת אוטובוס,ישנם מקצועות רבים הנחשבים ל"גבריים". כאלה שמעט מאוד נשים עוסקות בהן, אם בכלל. בשנים האחרונות נפרצים הגבולות גם בתחום זה, אך החברה הדתית לא ממהרת להדביק את הקצב בעניינים אלו. איך הסביבה שלך תגיב אם היית רוצה להיות שופטת בישראל? נהגת אוטובוס? מנכ"לית? יתכן שהתגובות יהיו מעורבות, ולא מפרגנות בהכרח.,בחירה אישית או חברתית?,למען ההגינות, אומר שלא הצלחתי להקיף אפילו פסיק מכל המערבולת הזו שמתחוללת בשני מישורים במקביל. המישור האחד הוא הפרטי והנפשי. היחס שלך עם עצמך ועם בוראך. המישור השני, הוא שלך עם משפחתך, סביבתך והמציאות בה את חיה, אשר יש בכוחה לעקם את האף במקרה הטוב, ולהטיל סנקציות ולפגוע בעתידך, שידוכך, עבודתך, מוסדות חינוך ילדייך ואף בשידוך ילדייך, במקרה הרע, והאפשרי בהחלט.,בפן האישי, יש לך את סערת הנפש הפרטית שלך. את מרגישה שמשהו בוער בך, ואת לא יכולה לוותר על האהבה הגדולה שלך לתחום שאת רוצה לעסוק בו. רק המחשבה על זה גורמת לך כאב לב ותחושת החמצה ענקית. מצד שני, את אישה מאמינה שרואה חשיבות בהליכה בתלם הקהילתי. חשוב לציין כי אין מדובר בעבירה על הלכות התורה, אלא על מוסכמות חברתיות וגדרים.,,לאחר הלבטים, המחשבות והחששות, את מחליטה. ובמידה ואת מחליטה להעז ולעשות את מה שליבך מורה לך, בהתאם לגדרים שאימצת לעצמך ולסייגים שהגדרת לעצמך, את עלולה להיתקל בחברה לא מפרגנת ולא אוהדת. כאשר הקושי הגדול הוא שיתכן מאוד ומדובר בסביבה הקרובה לך ביותר, או שהדרך שבחרת עלולה לפגוע באנשים הקרובים לך ביותר.,כלומר, גם אם ליבנת עם עצמך את הסוגיה ומצאת את דרך המלך מבחינתך, החברה שאת חייה בה, יכולה להגיב למהלכים שלך בנוקשות ובבוטות.,עלייך להיות חזקה, להמשיך בדרכך ולהיות שלמה עם עצמך ועם בוראך. אחרי הכל, אין איש יודע חישובי שמיים ואין איש רשאי לשפוט את מעשיך ואת דרכך. "אל תדון את חברך, עד שתגיע למקומו", הוא גם משפט מן המקורות.
מה לובשים להגשמה נשית? חליפה אלגנטית, עקבים וכפפות אגרוף (shutterstock)
המרחב הציבורי
אנו נתקלות בזה עוד בעודנו ילדות קטנות. לכל אחת זכורה בדיוק הפעם ההיא, בה לא הורשתה יותר להיכנס עם אביה לבית הכנסת, והיה עליה לחבור לאימה אי שם בעזרת הנשים. היא כבר לא חלק מההתרחשות, ונותר לה רק להתבונן בנעשה מן הצד ולראות את ספר התורה ממרומי עזרת הנשים. לאחר מכן מצופה מאיתנו לא להתערבב בהתקהלויות גבריות ולמצוא לנו פינה לשהות בה. מי שלא הבינה זאת בכוחות עצמה, מוזמנת לחוויית ה'הכל כלול' בנסיעה בקווי המהדרין, בהם תרגיש על בשרה: גברים מקדימה, נשים מאחורה.
אומנות ואמונה
מה אם במקרה רוחך נטתה עוד מילדות לפן האומנותי? אהבת מאוד לרקוד, לשיר, לשחק וראית את עצמך עומדת על במות, מפגינה מיכולותייך בפני הקהל וגורפת מחיאות כפיים סוערות. זה בהחלט מרגש ומספק. היכולת להביע את עצמך ולעסוק במה שאת באמת רוצה. אבל, ישנה בעיה קטנה: בגלל האיסור לשיר ולרקוד בפני גברים, קהל היעד שלך מצטמצם מאוד, המקצועות האלה נדירים ובלתי רווחיים. בהקשר זה, יש לא מעט תפקידים שלא תוכלי לבצע כלל וכלל.
להיות נהגת אוטובוס
ישנם מקצועות רבים הנחשבים ל"גבריים". כאלה שמעט מאוד נשים עוסקות בהן, אם בכלל. בשנים האחרונות נפרצים הגבולות גם בתחום זה, אך החברה הדתית לא ממהרת להדביק את הקצב בעניינים אלו. איך הסביבה שלך תגיב אם היית רוצה להיות שופטת בישראל? נהגת אוטובוס? מנכ"לית? יתכן שהתגובות יהיו מעורבות, ולא מפרגנות בהכרח.
בחירה אישית או חברתית?
למען ההגינות, אומר שלא הצלחתי להקיף אפילו פסיק מכל המערבולת הזו שמתחוללת בשני מישורים במקביל. המישור האחד הוא הפרטי והנפשי. היחס שלך עם עצמך ועם בוראך. המישור השני, הוא שלך עם משפחתך, סביבתך והמציאות בה את חיה, אשר יש בכוחה לעקם את האף במקרה הטוב, ולהטיל סנקציות ולפגוע בעתידך, שידוכך, עבודתך, מוסדות חינוך ילדייך ואף בשידוך ילדייך, במקרה הרע, והאפשרי בהחלט.
בפן האישי, יש לך את סערת הנפש הפרטית שלך. את מרגישה שמשהו בוער בך, ואת לא יכולה לוותר על האהבה הגדולה שלך לתחום שאת רוצה לעסוק בו. רק המחשבה על זה גורמת לך כאב לב ותחושת החמצה ענקית. מצד שני, את אישה מאמינה שרואה חשיבות בהליכה בתלם הקהילתי. חשוב לציין כי אין מדובר בעבירה על הלכות התורה, אלא על מוסכמות חברתיות וגדרים.
דבר לא יכול למנוע ממך לכבוש את העולם (אילוסטרציה: shutterstock,com)
לאחר הלבטים, המחשבות והחששות, את מחליטה. ובמידה ואת מחליטה להעז ולעשות את מה שליבך מורה לך, בהתאם לגדרים שאימצת לעצמך ולסייגים שהגדרת לעצמך, את עלולה להיתקל בחברה לא מפרגנת ולא אוהדת. כאשר הקושי הגדול הוא שיתכן מאוד ומדובר בסביבה הקרובה לך ביותר, או שהדרך שבחרת עלולה לפגוע באנשים הקרובים לך ביותר.
כלומר, גם אם ליבנת עם עצמך את הסוגיה ומצאת את דרך המלך מבחינתך, החברה שאת חייה בה, יכולה להגיב למהלכים שלך בנוקשות ובבוטות.
עלייך להיות חזקה, להמשיך בדרכך ולהיות שלמה עם עצמך ועם בוראך. אחרי הכל, אין איש יודע חישובי שמיים ואין איש רשאי לשפוט את מעשיך ואת דרכך. "אל תדון את חברך, עד שתגיע למקומו", הוא גם משפט מן המקורות.
]]>
