רגשי אשם פוגעים בביטחון העצמי, גורמים לנו להרגיש נחותים ולפחד פחד מוות מטעויות. הם גורמים לנו לעשות דברים שלא היינו רוצים לעשות והכול רק כדי לרצות את האחרים. נשמע כרגש נורא ואיום, ממש יצר הרסני. אבל תיארתם לעצמכם פעם חברה בה לאנשים אין רגשי אשם? הייתם באמת רוצים לגדל ילד נטול רגשי אשם? בכנות, לא.

רגשי אשם, בושה וייסורי מצפון עוזרים לנו להתנהג במוסריות, לא לפגוע באחרים, לבנות חברה תקינה. הם מונעים מאתנו להתדרדר לאנוכיות. יתרה מזו, כל התהליך של החזרה בתשובה מבוסס בעצם על רגשי אשם. אז יהדות, מוסר והחיים הקהילתיים דוחפים אותנו להרגיש נחותים וחסרי ביטחון עצמי? לא.

רגשי אשם זו הדרך הטבעית של הילד ללמוד את כללי המוסר וההתנהגות המקובלים במשפחה ובחברה. זה הווסת הטבעי והמוטבע בכל אחד מאתנו, שבעצם מאפשר לנו להבדיל בין טוב לרע. כשהילד גדל במשפחה טובה, הולך לגן ולבית הספר, מתקשר עם ילדים ומבוגרים אחרים, רגשי אשם בריאים מתפתחים ללא מאמץ מיוחד, כחלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי שכל אחד מאתנו עובר.

הבעיה מתחילה רק כאשר רגשי אשם מהגבולות הופכים לרקע, כשהם הופכים לרגשי אשם כרוניים. בן אדם עם רגשי אשם בריאים פשוט נרתע מהמעשים שיגרמו לו להרגיש אשם. בן אדם עם רגשי אשם כרוניים מרגיש את עצמו אשם תמיד, ללא קשר למה שהוא עושה.

ילדים יכולים בקלות להאמין שהם אשמים רק כי הם היו במקום האירוע. זו גם הסיבה שילדים רבים מרגישים אשמים בגירושים של ההורים למרות שבפועל לא היה להם שום קשר להחלטה של אבא ואמא.

האשמה שאת מטילה עליהם מכרסמת כמו רעל (אילוסטרציה: shutterstock)האשמה שאת מטילה עליהם מכרסמת כמו רעל (אילוסטרציה: shutterstock)

כשהאשמה הופכת לכלי מניפולטיבי, הרגש עצמו הופך לרעיל והרסני. למה המגמה השלילית של ניצול רגשי אשמה לצורך מניפולציות במשפחה או עם חברים היא בעצם תופעה די נפוצה?

לפתח אצל ילד רגשי אשם זה דבר קל מאוד, היות והילד מטבעו נוטה להרגיש חלק מכל התהליכים שמתרחשים סביבו. ואם הילד מרגיש שהוא לוקח חלק חשוב במתרחש, קל מאוד לשכנע אותו שהוא גם אשם באירועים.

לרוב טיפוח רגשי אשם נעשה בדרך עקיפה ולא ישירה. "תראה כמה אמא עצובה בגללך", "תראי מה אמא עושה בשבילך ואת כפוית טובה", "אבא עובד קשה כל כך ואתה מאכזב אותו" – אלה המשפטים המסוכנים.

הילד גדל בתחושה שהוא כפוי טובה שאחראי על כל הרע שקורה להוריו. כשהוא עושה משהו לא בסדר, הוא מייד חש רגשי אשם חריפים ביותר, הוא הרי פוגע בהוריו המסכנים! וכל עוד ההורים יביעו אי שביעות רצון כלשהי הילד יהיה מוכן לעשות הכול כדי לרצות אותם.

עם הזמן הילד יעביר את היחסים המעוותים האלה גם למשפחתו. בעצם בן אדם כזה יהיה מוכן לשפר מייד את התנהגותו ולוותר על דרישותיו כל פעם שמישהו אחר יסתכל עליו בזעם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אז מה מבדיל בין רגשי אשם בריאים להרסניים? ההסבר פשוט מאוד. כשילד יודע שהוא ילד טוב, אך מעשיו רעים, הוא מתבייש במעשיו. כשילד יודע שהוא ילד רע הוא מתבייש מעצם קיומו.

במאזניים שלך מול הילד, אסור להטיל עליו אשמה (צילום: shutterstock)במאזניים שלך מול הילד, אסור להטיל עליו אשמה (צילום: shutterstock)

כשההורים והמורים מקפידים לנזוף בילד על מעשיו ולא שופטים את הילד עצמו, הילד מפתח יכולת שיפוט, כלים מוסריים ורגשי אשם בריאים שימנעו ממנו בעתיד לחזור על המעשים הרעים.

כשההורים מספרים לילד שהוא "ילד בלתי נסבל", שהוא "מאכזב אותם", הילד מתרכז ברעיון שהוא ילד רע במהותו.

ראשית, זה לא ימנע ממנו לחזור שוב על המעשים הלא מקובלים, כי הוא הרי ילד רע והוא לא תופס את עצמו כילד טוב שמסוגל להתנהג אחרת. שנית, זה יטפח בו תרגשי אשם הרסניים שלא יעזרו למוסריותו, אבל יפריעו לו מאוד במהלך החיים.

]]>