ראש חודש אדר אומר דבר אחד בלבד: פורים. עוד שבועיים למאורע הגדול וכיכר העיר צהלה ושמחה. בניגוד לחודשים אחרים בשנה, בהם חלים איסורים רבים, חודש אדר הוא חודש שמומלץ להתחיל בו התחלות חדשות: סגירת חוזים, זיווגים, עסקים וכדומה. ראש חודש אדר מצוין גם בישיבות ובבתי הספר באופן מיוחד. יש הרקדות והיערכות לקראת יום החג, סעודת פורים וכמובן לשתות "עד דלא ידע".

והחג עצמו מלא בשמחה רבה. אין איסורים, אלא רק מצוות מענגות. אנו קוראים את המגילה וחוגגים את ניצחון היהודים על הגויים שרצו להשמידם. סועדים את ליבנו בבשר ויין, מעניקים משלוחי מנות איש לרעהו ולא שוכחים לתת מתנות לאביונים. כל זאת כמובן בלוויית תחפושות לקטנים ולגדולים. הרבה צבעוניות, שמחה, ורוח שטות קלה.

אבל, רגע. יכול להיות שאנחנו קצת נסחפים וקצת מפספסים את הפואנטה? בוא נדבר רגע על משלוחי המנות. נדמה כי ברחוב החרדי ישנה תופעה, שלא משותפת לכלל האוכלוסייה, והיא סדרי הגודל של משלוחי המנות והראוותנות הרבה שמגולמת בהם.

רובו המכריע של עם ישראל, חילונים ודתיים מקיימים את מצוות משלוחי המנות. בגנים, בבתי הספר, בעבודה, בין השכנים ובין קרובי המשפחה. מה בתפריט? בעיקר ממתקים מכל מיני סוגים. שוקולדים, אוזני המן, בקבוק יין, חטיפים מלוחים. יש כאלה ששמים דגש על איכות ולא על כמות הממתקים, ומצרפים קופסאות שימורים למיניהן, עוגות ועוגיות תוצרת בית ומארז שוקולד איכותי.

תזכורת למצווה חשובה לא פחות של פורים (אילוסטרציה: פלאש 90)תזכורת למצווה חשובה לא פחות של פורים (אילוסטרציה: פלאש 90)

כאן המקום להזכיר כי מצוות משלוח מנות מתקיימת בהבאת מנה המורכבת משתי ברכות והמצרכים מוכנים לאכילה מיידית. כך שגם ב-וופל אחד שברכתו מזונות בצירוף בקבוק מים לברכת 'שהכל' יצאתם ידי חובת המצווה. עוד יותר מכך: על כל אדם לשלוח מנות לאיש אחד בלבד בכדי לקיים את מצוות היום.

הבנתם? מנה אחת, אדם אחד, שתי ברכות. בואו נראה איך האבולוציה של המנהג היפה התפתחה למימדים מפלצתיים.

בימים שלפני החג, הרחוב החרדי מלא בצלופנים מנצנצים, באריזות שי ענקיות ובעיצובים ארכיטקטונים מרהיבים. כוסות יין עומדות על רגל אחת כבלרינה על מרבדי אורגנזה, שבריריותם מעוטרת בבונבוניירות זהובות המונחות בקפידה בסלסילות קש בגדלים שונים ואינספור אקססוריז. והמחיר? גדול ומרשרש כגודל הצלפון העוטף את החבילה כולה.

וכל זה בשביל מה? לשם מה מפגן הראווה הבלתי אפשרי הזה? אחרי הכל, למי מיועדים המשלוחים הללו? הרי הם בסך הכל עוברים משכן אחד לשכן אחר. אין הכרח, אין חובה ואין מצווה שאומרת שזו העת להפגין את הונך ועושר ידך.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

גם בלי להיות רבנית או פוסקת הלכה, קל לנחש שהתרחקנו מאוד ממהות המצוות החשובות. נראה לי שמצוות "מתנות לאביונים", שגם היא אחת ממצוות היום, לא סתם נסמכה למתן משלוחי המנות איש לרעהו. אולי כדאי לעצור לרגע, לחשוב על כך ולשקול אם מוטב להשקיע את הכספים המרובים שמתבזבזים על משלוחי מנות בגודל מפלצתי במתנות לאביונים.

מיותר, מיותר, מגוחך ועוד פעם מיותר (צילום אילוסטרציה: פלאש 90)מיותר, מיותר, מגוחך ועוד פעם מיותר (צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

חשוב גם לציין שהתחרותיות בין המשפחות מי נותן גדול יותר, יצירתי יותר, מורכב ובהכרח יוקרתי ויקר יותר, גורם גם לאלו שאין להם לשקוע בהוצאות שהן לא יכולות להרשות לעצמן.

האם גם במצווה הזו אנחנו מהדרים ומוציאים את מיטב כספנו? יכול להיות שבמצווה הזו אנחנו מסתפקים במה שחייבים כדי לצאת ידי חובתה, וקצת שכחנו לגמרי מהתוספת לתת לכל מי שפושט יד? אינני מתיפייפת בטענה כי עלינו לעסוק במתן בסתר יום וליל. אך כשאני נחשפת לגודל ולעושר הזה, קשה לו לחשוב על ההשוואה המתבקשת.

אז אולי השנה המשלוחים יהיו מצומצמים יותר, צנועים יותר וראוותניים פחות, ונזכה לחשוב גם על האחר, שהוא לא בדיוק בן משפחה, שכן או מכר שאנו אוהבים, רוצים לשהות במחיצתו ולהפגין בפניו את נדיבותנו. וכמובן, לקבל ממנו משלוח מנות הולם בחזרה.

]]>