ראשית, הם מחפשים בגופם כל רמז קטן למחלה, כל כאב וכל עקצוץ. וכשמוצאים אחד כזה, מגיעים במהירות למסקנה כי הם חולים וכנראה חולים קשה מאוד, אולי אפילו חולים סופניים.
בתיאור מילולי הדבר נשמע קצת מגוחך, מוגזם ואולי מצחיק, בפועל חייהם של האנשים האלה ושל בני משפחותיהם רחוקים מלהיות משעשעים. "החולה המדומה" אכן סובל, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. הוא הרי "שוב חולה", כואב לו וקשה לו, והרופאים שוב לא מצליחים לעזור לו. בני המשפחה סובלים לא פחות כי חיים עם חולה כרוני שדורש לא מעט תשומת לב והבעת רחמים, אך אין דרך לעזור לו הם חיים לא פשוטים כלל.
הכירו את הדור החדש: סייבר-כונדרים
עד לא מזמן מקור המידע היחיד של ההיפוכונדרים היה ספרי רפואה שכתובים בשפה קשה ולא מובנת כל כך. היום האינטרנט מלא באתרים שמסבירים במילים פשוטות ומובנות את התסמינים של כל מחלה, את דרכי הטיפול הקונבנציונאליים והאלטרנטיביים.
מספיק להכניס בשורת החיפוש את התסמין העיקרי שמפריע לחולה ומנוע החיפוש יציע מאות מאמרים ואתרים שמזכירים את התסמין הזה. הנגשת המידע הרפואי לציבור מגביר בצורה משמעותית את סבלם של ההיפוכונדרים.
אומנם ברשימת המחלות שנמצאו באינטרנט לפי אותו תסמין היו גם מחלות קלות שניתנות לטיפול מהיר ויעיל, אבל היפוכונדר מייד מגיע למסקנה שלו בטוח יש מחלה קשה ואולי אפילו חשוכת מרפא.
סייבר-כונדר משקיע זמן רב בחיפוש מידע נוסף על "מחלתו" ומוצא יותר ויותר הוכחות לכך שהוא אכן חולה במחלה הקשה שקבע לעצמו. הוא מוצא אנשים שחולים (או כביכול חולים) במחלה הזאת, משוחח אתם או קורא את חוויותיהם, משתכנע עוד יותר בגורלו המר, ושוקע בדיכאון עמוק. בצורה פרדוקסלית, כלל שבן אדם סבור יותר שימיו ספורים, הוא נרתע יותר ויותר מרופאים.
האינטרנט מציג: איבחון עצמי
חלק מאותם סייבר-כונדרים לא מגיעים לרופאים כלל, כי הם בטוחים לגמרי בנכונות האבחון העצמי. חלק נמנעים מביקור אצל רופא כי הם דווקא חוששים מכך שהרופא יאשר את אבחנתם. לרוב הם אכן נכנסים לחדרו של הרופא, אבל מסתייגים מאוד מדבריו.
סייבר-כונדרים כרוניים מחליפים רופאים, מומחים ויועצים, עוברים שלל בדיקות, ולמרות מילות העידוד שהם שומעים מעובדי הרפואה הם דווקא מתכנסים עוד יותר בעצמם. רובם סבור כי הבדיקות טועות והרופאים מתרשלים ומתעלמים מסבלם. הם מוצאים באינטרנט הוכחות נוספות ו"חותכות" לצדקתם וממשיכים במסע חסר התכלית שלהם. גם כשהרופא מצליח לשכנע את החולה שהוא איננו חולה במחלה קשה, וכאבי הבטן שלו אינם סימן לגידול ממאיר, אלא בסך הכל לאהבה מופרזת לפירות וירקות שגורמים לגזים, לא מדובר בסוף טוב לסיפור.
התסמין המסוכן האמיתי של ההיפוכונדרים: מידע נגיש (צילום: shutterstock)לעומת היפוכונדרים רגילים שלעיתים לוקחים הפסקות ארוכות בין המחלות שלהם, סייבר-כונדרים בדרך כלל סובלים גם מהתמכרות לאתרים ופורומים בנושאי רפואה. ואחרי חיפוש קצר באתרים האהובים הם בדרך כלל מוצאים הוכחה נוספת שהם בכל זאת חולים במחלה סופנית, אך הפעם מחלה אחרת.
כי אם ניתן בכל זאת להאמין לרופא שביטל את הסכנה האיומה שבכאבי הבטן, הרי אתר חדש מבשר בצורה חד-משמעית שכאבי הראש הם סימן וודאי לסוף המתקרב. וכך הסיפור מתחיל להתפתח שוב לפי אותה מתכונת קבועה.
התרופה לסייבר-כונדריה: טיפול פסיכולוגי
די ברור שהיפוכונדרים וסייבר-כונדרים במיוחד זקוקים בראש ובראשונה לעזרתו של פסיכולוג מיומן. לרוב האנשים האלה מסרבים להודות שיש להם בעיה כלשהי, ולא רואים שום דבר מוזר בכך שמדי כמה חודשים מתגלה אצלם מחלה סופנית חדשה.
טיפול פסיכולוגי: התרופה היחידה לסל המחלות השלם (אילוסטרציה: shutterstock)אלה מהם שבכל זאת מגיעים לפסיכולוגים ופסיכיאטרים בדרך כלל באים אליהם כדי לקבל סיוע בהתמודדות עם המחלות הקשות שלהם. זה בעצם מצב אופטימאלי, כי לא משנה באיזה טיעון הגיע החולה לחדרו של פסיכותרפיסט, רופא מיומן יידע לזהות ולטפל בבעיה האמיתית.
זו גם ההמלצה לקרובי המשפחה של היפו וסייבר-כונדרים: הביאו את האנשים האלה בכל דרך לטיפול פסיכולוגי. החיפוש אחרי המחלות גורם לאנשים האלה סבל אמיתי, ובכך שאתם שולחים אותם לטיפול אתם מגלים לא אנוכיות ואטימות לסבלם, אלא דווקא התחשבות ודאגה אמיתית.
]]>
