אליס רוזוולט הייתה כפי הנראה נערה סוערת במיוחד. אביה, הנשיא האמריקאי תיאודור רוזוולט, אמר פעם - "או שאני יכול להיות נשיא ארה"ב או לשלוט באליס. אבל אין לי שום אפשרות לעשות את שני הדברים יחד."

ותהיו בטוחים שעמד לרשותו צוות של עוזרים נאמנים!

אולם, עם כל הכבוד לנשיא המדובר, אני חושבת שהוא טעה. לא משנה כמה חזקים נהיה, לא משנה כמה משאבים יעמדו לרשותנו, לעולם לא נוכל "לשלוט" במתבגרים שלנו.

ואולי אנחנו גם לא צריכים לשאוף לכך. לתת להם גבולות? כן. להציב קוים מנחים ולכוון? כן. להעניש לעתים (מאוד) רחוקות? כן.

אבל אני חושבת שהניסיון לשלוט הוא לא במקום. לא רק שהכישלון בטוח למדי – או לכל הפחות לא יעיל – אלא שככל הנראה, בסופו של דבר נזיק תוך כדי כך לקשר עם הילדים שלנו.

אם ננסה להשיג "שליטה", סביר להניח שבסופו של דבר נמצא את עצמנו באחד מאותם מאבקי כוח הרסניים שבהם איש אינו מנצח.

רוצה שהכל יהיה בשליטה שלך? מומלץ דווקא להרפות (shutterstock.com)רוצה שהכל יהיה בשליטה שלך? מומלץ דווקא להרפות (shutterstock.com)

בעלי אוהב להשתמש באנלוגיה מתחום הדיג (לא ברור לי למה; לא נראה לי שהוא אי פעם יצא לדוג בעצמו): אנחנו צריכים לשחרר את החוט בעדינות – ולתת להם להתרחק כל עוד זה נראה לנו בטוח.

אם הם מגיעים לאזור לא בטוח (מבחינה רגשית, פיזית, פסיכולוגית), אנחנו צריכים למשוך אותם חזרה אלינו בעדינות ובזהירות, כשזהירות היא מילת המפתח.

אחת האסטרטגיות הטובות ביותר עם ילדים בכל גיל, ובמיוחד עם מתבגרים, היא לתת להם אפשרות בחירה (אחת החביבות עלי ביותר היא: "אתה יכול לחזור הביתה ב-9:59 או ב-10:01; מה אתה מעדיף?"!)

"את יכולה לקנות או את הנעליים או את השמלה." "אתה יכול להישאר חצי שעה מאוחר יותר הלילה או במוצ"ש". את יכולה לקחת את המכונית היום אחה"צ או הערב."

הדבר האחרון שמתבגרים רוצים להרגיש זה חולשה – כנראה בגלל שזה בדיוק מה שהם מרגישים בתוכם.

אנחנו לא רוצים להגדיל את הלחץ שלהם, ותוך כדי כך להגביר את הצורך שלהם בשליטה.

לכן עלינו לסגת מעט. עלינו לרסן את הצורך והרצון האישי שלנו לשלוט.

האימהות הפשוטה מסתבכת כשהם גדלים (אילוסטרציה: shutterstock)האימהות הפשוטה מסתבכת כשהם גדלים (אילוסטרציה: shutterstock)

יהיה לנו קל יותר אם נבין שבכל אופן תחושת השליטה שלנו היא רק אשליה, ושבאמת ה' מנהל את ההצגה.

טוב יהיה לנסח כללים ברורים, שעלולים להתפרש (בטעות) בעיני צאצאינו כקשוחים מדי, ולנסות להשיג שליטה מסוימת דרך ביטוי הצרכים האישיים שלנו.

"אני כועסת כש..." "אני לא מסוגל לישון כש..." "זה יכול להיות חסד גדול עבורי אם..." כך הם יכולים לשמור על כבודם העצמי מול החברים שלהם, ולהאשים את הוריהם הנוירוטיים.

כך יש להם גם אפשרות וחופש להתחמק ממצבים לא נעימים בכבוד, מבלי לפגוע באגו או במעמד החברתי שלהם.

אני בטוחה שהנשיא האמריקאי רוזוולט צדק שהוא לא יכול היה לשלוט בבת שלו. הוא רק טעה בכך שהוא חשב שהוא אמור היה לנסות.

(אמונה ברוורמן, Aish)

]]>