כשתינוק נולד, הוא לגמרי בשליטה שלך. את מחליטה מתי הוא יאכל, מתי הגיעה השעה לישון. את קובעת מתי להניח אותו על השטיח ואת זו שבוחרת עבורו באלו משחקים ישחק. אין לו דרך להביע דעה, רק לפעמים הוא מוחה בקול בכי גדול.

ואז הם גדלים ומקבלים עצמאות. הדבר הראשון שמתחיל להשתנות אצלם זה התזונה, והם מפתחים טעם אישי. לא כל דבר הם רוצים, וכל מה שלא מוכר להם הם אינם מוכנים אפילו לנסות. גם משחקים חדשים לא מתקבלים תמיד באהדה, והפחד משינויים גורם להם להידבק לקצה חצאיתך במקום לרוץ ולשחק עם חברים חדשים.

אז איך גורמים להם לנסות בכל זאת ולהתפתח עם רעיונות חדשים?

שלב אחרי שלב

לרוב ילדים פוחדים לנסות משימה חדשה, למשל: טיפוס בסולם, רק בגלל גודל המשימה המאיימת. כלומר, הם רואים את גובה הסולם וחוששים שלא יוכלו לטפס עד למעלה.

כאן כדאי לפרק את המשימה לחלקים קטנים, ולהציב כמטרה רק את החלק הראשון. כך תלמדו את הילד לכבוש את המטרה בהדרגתיות.

משפט מפתח: "בוא רק ניגש אל הסולם. עכשיו בוא נטפס רק עד השלב הראשון. עכשיו בוא נטפס רק עוד שלב אחד" עד להצלחה.

לכבד את רצון הילד

ילדים ניחנו באינסטינקטים טובים, לפני שהם מתקלקלים בהמשך החיים. לפעמים ילד דוחה מאכל מסויים ומתברר אחר כך שהוא אלרגי, או להיפך. ילד נמשך למאכל כלשהוא כיוון שיש בו מרכיב שחסר לו בגוף.

הם יודעים או מרגישים מה מתאים להם, אבל במקרים רבים הם סוגרים לעצמם אפשרויות עוד לפני שניסו. כהורים, חשוב להביא אותם לפחות להתנסות ורק אם גם זה נכשל - לכבד את רצונם. כשהם יודעים שגם לרצון שלהם יש משקל, הם עשויים לנסות.

משפט מפתח: "אני מבין שאתה לא רוצה לאכול את זה. בוא נעשה עסקה כמו גדולים, אני מבקש שתטעם חתיכה קטנה, ואם לא יהיה לך טעים אל תאכל".

שלב אחרי שלב והשמיים הם הגבול... (אילוסטרציה: shutterstock)שלב אחרי שלב והשמיים הם הגבול... (אילוסטרציה: shutterstock)

מי אמיץ של אמא?

בגיל הרך, ילדים רואים את עצמם כפי שהם נשקפים מעיני ההורים. אם הילד קצת פחדן, יש סכנה שההורים רק יעצימו תכונה זו אצלו בכך שכל הזמן יאמרו לו שהוא פוחד לנסות.

גישה הפוכה תעזור לילד להאמין שהוא אכן אמיץ ומוכן להתנסות בדברים לפני שהוא שופט אותם. בנוסף, חשוב לקשר את האומץ גם למעשים אחרים שהילד עושה.

משפט מפתח: "נכון שאתה ילד אמיץ? ילד אמיץ קודם כל מנסה ואחר כך הוא חושב ומחליט".

חברים, גינה או חוג חדשים

אם ילדכם ביישן ובדרך כלל לא אוהב להכיר חברים חדשים ומתקשה להשתלב בחברה, אל תשימו את החבר החדש במוקד העניין.

במקום לנסות לרגש אותו "איזה יופי, יהיה לך שם חבר חדש!" - הפכו אותו לגורם שולי, ואף נסו להפריך חששות בכך שתאמרו לילד שהוא יהיה אהוד מאוד במקום שאליו הולכים. זה יכול לעזור בהרגעת החרדה.

משפט מפתח: "אנחנו נוסעים לשבת לחברה שלי. אתה יכול להיות איתי, ואם תרצה - תוכל לשחק עם מוישי, הבן שלהם".

הרבה פעמים הורים רוצים להעשיר את עולמו החברתי והשכלי של הילד, בפעילויות כאלה ואחרות. חוגים, מועדונים, קייטנות. רוב הילדים שמחים ללכת, אבל תמיד תמצאו מישהו שילמרבה הפלא יסרב. אל תקחו ממנו את תחושת השליטה בבחירת גורלו.

אם התחושה היא שהילד מסרב ללא סיבה מובנת ואולי בלי לדעת בכלל במה מדובר, אפשר לקחת אותו למקום שבו מתרחשת הפעילות ושם לכבד את רצונו אם להשתתף בה או לא.

משפט מפתח: "נלך לשם ביחד כדי שתראה מה זה. אם תרצה להשתתף, תוכל. אם לא תרצה, זה גם בסדר. הבחירה היא שלך".

אם אתם יודעים שלילד שלכם יש קושי עם דברים חדשים, מצאו הזדמנויות לחשוף אותו למקומות חדשים, לאנשים חדשים, לטעמים חדשים וכדומה ביחד אתכם. אל תשלחו אותו לבד.

גינה חדשה יכולה להיות כר נרחב להתנסויות חדשות - מתקנים שהילד לא מכיר, חברים חדשים למשחק. ככל שתהיו נלהבים יותר - כך זה יעשה לו יותר חשק.

משפט מפתח: "איזה כיף! סיפרו לי שיש גינה חדשה בשכונה, רוצה ללכת לבדוק אותה?"

"גם אמא לא אהבה אבוקדו"

לעתים ילדים יתמידו בסירובם רק כדי להראות שהם עקביים, אבל מומלץ לשאול אותם כעבור כמה ימים אם הם חשבו על זה מחדש ואם שינו את דעתם. חשוב לתת לגיטימציה לשינוי הדעה, ולומר שלעתים כשחושבים על משהו שוב, אפשר לשנות את הדעה שלנו.

משפט מפתח: "מה דעתך על מה שניסית? אפשר לנסות שוב, אם תרצה"

נסו לבדוק אם זו עקשנות אמיתית או רק פחד (צילום: shutterstock)נסו לבדוק אם זו עקשנות אמיתית או רק פחד (צילום: shutterstock)

סביב שולחן ארוחת ערב, אפשר לפתח שיחה קצת יותר אישית על החשש מחידושים ומהתנסויות ועל דברים חדשים המאיימים עלינו. כשזה לא מגיע מהמקום ההגיוני המנסה לשכנע, אלא משיתוף, נוצרת פתיחות גדולה יותר. ואם היום אתם כבר אוהבים אבוקדו, משפט כזה מעביר גם מסר חשוב מאין כמוהו - טעמים והעדפות משתנים.

משפט מפתח: "חמודים, אתם יודעים שעד גיל שמונה גם אמא לא העזה לטעום אבוקדו?"

שיתוף מניסיון אישי ועידוד

כשהורה נותן לגיטימציה לתחושות הפחד, הילד מרגיש שהוא באמת מבין אותו, ובעיקר - לא כועס ולא שופט. מילים כמו "לא רק לך זה קשה. גם אנחנו, ההורים, מכירים את התחושה הזאת".

דרך שיחה על עצמנו אנחנו יכולים לבדוק יחד מה אפשר לעשות כשקשה לנו, והדיבור הופך את השינויים הצפויים למאיימים פחות.

משפט מפתח: "כשהגעתי בפעם הראשונה לישיבה קטנה, פחדתי מכל מה שיהיה. אבל התרגלתי והיה לי טוב".

ויש רגעים של הצלחה. גם לילדים החרדתיים יש זמנים שבהם הם מתגברים ומצליחים. כשזה קורה, הביעו התפעלות - לא מוגזמת, אבל מורגשת.

התגובה שלכם תעביר לילד מסר שהוא יכול ומסוגל, וכך הוא ירגיש בטוח הרבה יותר לחזור ולהתחבר עם עוד ילדים. זה נקרא "העצמה", וזה יעזור לילד לפתח תחושת מסוגלות גבוהה יותר ותעוזה להתנסויות חדשות.

משפט מפתח: "ראיתי ששיחקת בבית הכנסת עם חבר חדש. נהדר!"

]]>